סיימנו את הטיול על ה מוש טרייל והגיעה העת להחליף שביל. פנינו שמאלה ועלינו על השביל המוביל למרומי הגבעה שעליה ממוקם הצוק הנפלא שנקרא איגל רוק. אורכו של שביל זה בסביבות החצי מייל אולם לכל אורכו הוא מטפס ומטפס משום שהמרחק אמנם קצר אולם עלינו לעלות כמאה וחמישים פוט לגובה במרחק כה קצר, אין דבר גם זאת חוויה!
כשאתה מודיע לחבריך שאתה עומד לטייל ב "Eagle Rock" הם תמיד יענו לך: "מה הסיפור? זה על יד דאונטון, מה הבעיה להגיע? לא צריך לטפס כלל!" הם לגמרי צודקים, Eagle Rock זו מושבה קטנה מצפון מזרח ללוס אנג'לס ואין צורך לטפס על גבעות די גבוהות ולעבור שבילים נפלאים בין הגבעות הללו של מנת להגיע אליה. אולם Eagle Rock שאני מתכוון אליו נמצא בסביבת Topanga State park ולהגיע אליו נדרש טיפוס מהנה על שבילים מרהיבים ביופיים לאורך של כשלושה מיילים.
אז ג'ייקוב ואני ממשיכים לטפס כשמידי פעם אנו נעצרים להתפעל מהנוף המרהיב של הוואלי שנשטח לרגלינו כמו מרבד מרהיב בצבעיו השונים ואנו מתחילים לזהות את אזורי הוואלי השונים כמו וודלנד הילס, קלאבאסאס ואחרים. המראה נפלא וכמעט שאין חשק לזוז משם אולם הגענו עד הלום לבקר ב Eagle Rock את השאר נוכל לראות ביום אחר.
ממשיכים בטיפוס והדרך ניראית כמעט אינסופית, ככה זה כשמטפסים, מאבדים את המהירות והדרך מתחילה להיראות ארוכה מאד. התחלתי לשאול את עצמי שמא היה עדיף להישאר בנקודה זו ולהינות מהנוף המרהיב של הוואלי מתחתינו אולם מיד צבטתי את עצמי והמשכתי בטיפוס.
הגענו אל פסגת הצוק ורק אז הבנתי מה דחף אותי לטפס מעלה. זה אחד הצוקים היפים ביותר שראיתי אי פעם וממש נדהמתי מצורתו הנפלאה. מאחור הוא נראה כעורפו של נשר שנוצותיו הארוכות גולשות מטה במורד ראשו. טיפסתי על הצוק כשפחד גבהים אוחז בי וגורם לי לטפס אינצ' אחרי אינצ', ג'ייקוב כבר עמד אל ראש הצוק וחיכה לי בסבלנות עד שאגיע. זה אמנם לקח לי חמש דקות אולם לא הצטערנו כי כל היום עמד לרשותנו ולא נצרכנו למהר לשום מקום.
כשהגעתי לפסגה נשמתי לרווחה ונשארתי פעור פה. אם המראה מלמטה היה מדהים זה היה כאין וכאפס לעומת המראה מלמעלה. רוח חזקה נשבה למעלה כל העת ונאלצתי לקשור את כובעי לבל יעוף ברוח. הרוחות העזות שנושבים כאן למעלה עיצבו את הצוק בצורת גולגולת של נשר שכאילו נחה על מקורה והמראה סופר מדהים! הרבה אנשים לא מגיעים לכאן אולם מי שכבר מצליח להגיע זוכה לחוויה של פעם אחת!
הקליקו על התמונות להגדלה
עלינו על השביל המוביל למרומי Eagle Rock. אורכו אמנם רק כחצי מייל אולם הוא מטפס באופן מאתגר עקב הגובה והמרחק הקצר. הנוף הנשקף ממנו מרהיב ביופיו.
בטפסנו במעלה השביל ל Eagle Rock עצרנו מספר פעמים על מנת להתבונן בנופן המרהיב של גבעות סנטה אינז קניון שנראו כציור נפלא. נוף זה שבה מאד את ליבנו ולפעמים נצרכנו לאיזה צביטה קטנה על מנת להיזכר שאנחנו נמצאים בדרכנו מעלה לעבר Eagke Rock וכשנגיע נצפה בנחת ובשלווה בגבעות הנפלאות הללו.
בקטע מסויים על השביל המוביל במעלה הגבעה ניתן היה להבחין ב Eagle Rock מצידו הימני, ממש מראה מרהיב!.
עוד עליונת קטנה והגענו למחוז חפצינו. לפני שהספקתי להגיע אל הצוק עצמו ראיתי את ג'ייקוב ניצב בראשו תוך שהוא מנפנף לי בידיו לזיהויו. לא ידעתי מה הולך בצידו השני של הצוק וכמו כל אבא דואג קראתי לו לעזור ולהזהר, ליבי ממש נפל מפחד והוא ניצב שם בשלווה וצועק לי שאין לי מה לדאוג והכל בסדר. לא היתה לי ברירה אלא להסכים איתו.
החילותי גם בטיפוס לראש הצוק תוך הנאה מושלמת ממראה גבעות סנטה אינז קניון וקטע קטן מהאוקינוס (הנקודה הזוהרת כמעט במרכז התמונה). הטפוס לא היה קשה אולם הפחד מפני החלקה על הסלע החלקלק כמעט ושיתק אותי, למזלי אני נועל נעליים המיועדות לטיפוס שכזה כך שהטיפוס בטוח יותר!
מה שמצאתי בראש הצוק היה בהחלט שווה את כל המאמץ! הרוחות חצבו ועיצבו את הצוק הזה בצורת גולגולת של ציפור הנשענת על מקורה ובנוסך לכך כל הצוקים שמסביב מלאים בנקיקים כאלה. אני מאמין שנקיקים אלה משמשים את הנשרים באזור כמקומות דגירה.
לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי והייתי חייב תמונה למזכרת בנקיקים רחבים אלה. לאט לאט ובהמון זהירות טיפסתי לתוכם וג'ייקוב תיעד את המעמד.
מזוית זאת נראה הצוק כגולגולת של נשר הנחה על מקורה ומכאן אני מאמין קיבל האתר את שמו.
בעודינו ניצבים על מרומי הצוק קלטנו תנועת נשרים בשמיים ואני מתאר לעצמי שהם מקננים בנקיקים הסמוכים.
שהינו על פסגת הצוק קרוב לשעה תמימה וכשנוכחנו בתנועת המבקרים ההולכת וגוברת ידענו שהגיע הזמן לנוע הלאה.
מסלול השביל השני ומיקומו באתר
לא רק הצוק מרשים אלא גם הצוקים הנוספים שמסביבו וכמו שאנו ישובים על ראשו גמלה בליבנו ההחלטה שאנו לא מסתפקים באיגל רוק עצמו אלא ממשיכים על שביל נוסף העוקף את איגל רוק ומגיע לאותה נקודה ממנה עלינו אליו. תארנו לעצמנו שנמצא נוף לא פחות מרתק ממה שמצאנו כאן ועל כך ברשומה הבאה.