בקיצור: נימוקי בן גוריון לאישור ההסכם ההוא. $$$ [2849]
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
קטע זה מהווה אחד מבין קטעים רבים בנושא רצח ארלוזורוב, שרשימה שלהם מופיעה בכתובת:
מאמר ב"דבר"
ההסכם שאליו הגיעו דוד בן גוריון וזאב ז'בוטינסקי בלונדון בשנת 1934 היה מורכב משלושה הסכמים. אחד ההסכמים נגע לסיום המלחמה בין "ההסתדרות" (הסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל) לבין הע"ל (הסתדרות עובדים לאומיים), מלחמה שהיתה מלווה באלימות של ממש. כידוע הובא ההסכם הזה למשאל בין חברי ההסתדרות, בתאריך 24.3.1935 ונדחה ברוב של 16,474 מול 11,522.
אחת הקוראות של הבלוג שלי העבירה לי מאמר שהופיע בעיתון "דבר" בתאריך 17.3.1935, ובו כותב בן גוריון בשבח ההסכם ומסביר את הנימוקים המחייבים את קבלתו.
על רצח ארלוזורוב
במאמר הזה ישנה התייחסות קצרה לנושא "רצח ארלוזורוב", וכך כותב בן גוריון:
באמצע הקיץ שלאחר זה נרצח ארלוזורוב בידי "אלמונים" במשפט הרצח נתגוללה פרשת הבריונים בכל מוראה. לא בשביל כולנו היו בגילויים מחרידים אלה משום הפתעה. עוד במושב השני של אסיפת הנבחרים שנתכנס בתל-אביב באדר תרצ"ב (מרס 1932) הכנסתי אינטרפולציה[1] ע"ד השיסוי הפלילי שמתנהל ב"חזית העם" נגד אישים ידועים. "הסתה כזאת התנהלה בגרמניה מצד מפלגות שחורות נגד אישים פוליטיים. שיסוי זה למשל התנהל נגד הרצברג ורטנוי. והסוף היה שמצאו אנשים אלה רצוחים. - - ואם ביישוב הקטן הזה היושב על הר געש לא יהיה כוח מוסרי לבער את הרעה הזאת מקרבנו – כולנו נישא באחריות אם חס ושלום יישפך דם"... ("דבר 2061 כ"ב אדר א' תרצ"ב). זה היה כשנה וחצי לפני רצח ארלזורוב.
בשנת-הזוועה של משפט הרצח התבררה לא פעם עמדת תנועתנו לסכנת הרביזיוניסטית. ובאותם חדשי-הסיוט ידענו להבחין בין מלחמה אידיאולוגית ופוליטית בתנועה הרביזיוניסטית – ובין היחס לפועל הרביזיוניסטי המשמש רק אמצעי בידי הפשיזם היהודי.
על הפועלים הרביזיוניסטים
המאמר הוא ארוך (9,647 מילים) ולא אביא פה את כולו. בחרתי כמה קטעים, שניראו לי משמעותיים, ואותם אני מביא לפניכם. המאמר המלא נמצא ברשותי, וכל מי שמעוניין, יכול לפנות אלי בדוא"ל [2] ולבקשו, ואני אשלח לו את קובץ הוורד עם כל המאמר.
אגב, המאמר אינו מופיע באתר שבו מופיעים כל גליונות "דבר". לפחות, אני לא הצלחתי להגיע אליו. זה לא המיקרה היחיד של חומר, שצוטט מן העיתון "דבר", אבל באתר ההוא לא הגעתי אליו ולא מצאתי אותו.
הסכם העבודה
א
את הסכם העבודה יש לבחון ולשפוט קודם-כל, לגופו ולתוכו: אם הוא דרוש ומועיל לציבור הפועלים ולצרכי-העבודה, אם הוא מוסיף כוח לאירגון המקצועי ומחזק את אחדותו ושלמותו של המעמד העובד, ואם הוא מאדיר את כשרון-יצירתה, תקפה המוסרי וכוח משיכתה הפנימי והחיצוני של תנועת הפועלים הארצישראלית.
שום חשבונות תכסיסיים ואסטרטגיים של מפלגות וריב-מפלגות בישוב ובציונות, עם כל חשיבותה הרבה כשהם לעצמם, אינם יכולים ואינם רשאים להכריע בחיוב ההסכם או בשלילתו. אם ההסכם פסול מתוכו, אם הוא מזיק לעניני העבודה, אם הוא מחליש את האירגון המקצועי, אם הוא מכשיל את מלחמת הפועל, אם הוא מפורר את שלמותו של המעמד העובד – אין שום חשבון צדדי יכול להכשיר את ההסכם, וההסכם צריך להידחות, אם גם דחייה זו תהיה קשורה בתוצאות קשות לעמדת הפועלים בישוב ובציונות. כי אין נזק יותר גדול לישוב ולציונות, ואין סכנה גדולה יותר לעמדת ציבור הפועלים בישוב ובציונות, מהכשלת אירגונו וכוחו המלחמתי של מעמד הפועלים. אין ציונות וישוב בלא ציבור פועלים מאורגן, בן-חורין, כשר יצירה ומלחמה, ושום צעד אסטרטגי מחוכם בלוח השחמט המפלגתי לא יעמוד לתנועת-פועלים שבורה ומחוסרת אונים, כי לתנועה כזו לא יהא כל ערך ציוני וישובי.
מטעם זה איני מזדהה עם אותם מחייבי ההסכם המבססים את עמדתם בנימוקים תכסיסיים הלקוחים משטח היחסים בתנועה הציונית. לא מפני שאני שולל את הנימוקים האלה, אלא מפני שהם אינם קובעים ומכריעים לגבי הסכם-העבודה. ההסכם דן בשאלות עבודה ופעולה מקצועית, ובחינת ההסכם צריכה להיעשות בשורה הראשונה לאור צרכי העבודה וצרכי הפעולה המקצועית.
ב
תכנו של ההסכם קובע את ערכו. וחיוב ההסכם נובע מתוכו. הצעת ההסכם המוצגת למשאל חברי ההסתדרות אינה דולה וממצה את כל השאלות הנתונות לסידור, ובהודעת הועד הפועל של ההסתדרות נמנו כל אותם הענינים הטעונים בירור וקביעה במו"מ נוסף. ובין הענינים האלה ישנם דברים עיקריים וחיוניים הקובעים במידה רבה את חשיבות ההסכם, אולם כל אותם הדברים שפורשו וסוכמו בהצעת ההסכם מחייבים את עצמם; ואין כל צורך בנימוקים פוליטיים למען הוכיח את חיוניותו והכרחיותו של הסכם-עבודה הקובע "חלוקת עבודה צודקת, שמירה על תנאי-עבודה ותיקון יחסי חברים" בין אירגוני פועלים המבטיח "שויון כל הפועלים והעובדים לגבי קבלת עבודה על פי חוקת תור מוסכמת", המונע "מהתחרות בקבלת עבודה ע"י הרעת תנאי-העבודה", המטיל על שני הצדדים "מאמצים משותפים להשלטת העבודה העברית בכל ענפי המשק היהודי בכפר ובעיר", המקיים את זכות ההסתדרות "לקבוע את התנאים שעל פיהם אפשר להכריז שביתה במקום עבודה", שרוב פועליו, למעלה מאחוז מסויים, שייכים להסתדרות ו"השביתה מחייבת את המיעוט" – השייך לאירגון שהיה מועד להפרת שביתות.
ד
שוללי ההסכם ברובם הגדול לא בחנו כלל את ההסכם לסעיפיו ולתכנו, אלא פסלו אותו למפרע. כי הסכם עם פועלים רביזיוניסטים – הוא הסכם עם רביזיוניסטים: רביזיוניסטים הם פאשיסטים; הסכם עם פאשיסטים הוא הסכם פאשיסטי, ולכן הסכם עבודה עם פועלים רביזיוניסטים – הוא הסכם פאשיסטי. ברור ופשוט.
היש לעשות הסכם עם פועלים רביזיוניסטים?
שאלה זו נתעוררה בהסתדרות בפעם הראשונה לפני שלוש שנים וחצי. הפועלים הרביזיוניסטים היו, כידוע, זמן רב חברים להסתדרות, ובועידה השלישית השתתפו שני צירים רביזיוניסטים. בועידת הרביזיוניסטים בפראג (אבגוסט 1930) הופיעה הצעה להקים בארץ הסתדרות פועלים רביזיוניסטית, והפועלים הרביזיוניסטים יצאו מההסתדרות והקימו אירגון מיוחד. האירגון הראשון קם בתל אביב ומועצת פועלי תל אביב הועמדה בפני השאלה, מה לעשות לאירגון זה. הוועד הפועל של ההסתדרות החליט על כריתת הסכם-עבודה עם האירגון הרביזיוניסטי, וחברים אחדים ממועצת פועלי ת"א ערערו על החלטה זו בפני מועצת ההסתדרות, שנתכנסה בת"א בתשרי תרצ"ב (5.10.31).
בישיבה השמינית של המועצה (8.10.31) סיימתי את הוויכוח בשאלה זו.
לפי הפרטיכל של המועצה אמרתי אז את הדברים האלה:
"מוזר הדבר שדווקא אני צריך להופיע כאן כאילו סניגורם של הרביזיוניסטים. אתם יודעים את יחסי לרביזיוניזם. אולם אני מחייב הסכם-עבודה עם פועלים רביזיוניסטיים משני טעמים:
א. מפני הסכנה שברביזיוניזם;
ב. מפני שאיני מזהה את הפועלים הרביזיוניסטיים עם התנועה הרביזיוניסטית.
"אני רואה סכנה איומה לישוב ולמפעל הציוני ברביזיוניזם. אנו יושבים פה על הר-געש, ומציאות קבוצה אבנטוריסטית מחוסרת כל אחריות יכולה להביא לידי אסונות כאלה, שלעומתם יחוור כל מה שנעשה על ידיהם עד היום הזה. הדיבורים על פאשיזם אינם כאן במקומם. כשאנו מכנים את הריביזיונסטים בשם פאשיסטים אנו עושים עוול לפאשיזם. לפאשיזם יש הגיון פוליטי, אפילו להיטלריזם יש הגיון ידוע; אנו יכולים להבין גרמנים המאמינים שבכוח האגרוף המשוריין יפרקו מעליהם את עול השעבוד הצרפתי ותנאי השלום הוורסאלי. אולם הרביזיוניזם אינו אלא קריקאטורה של פאשיזם – קריקטורה גרועה, נלעגת – אבל מסוכנת. אולם אני רואה בנוער הרביזיוניסטי הבא לעבוד בארץ לא רק חלק של התנועה הרביזיוניסטית, אלא גם חלק של תנועת הפועלים והחלוץ. נוער זה אינו שונה מהנוער שלנו – הוא הותעה ונתבלבל ע"י תורות-שקר וסיפורי-הבאי, אבל רצונותיהם וכוונותיהם ישרים וכנים. יש בקרב הרביזיוניסטים בני-בליעל, דגנרטים ורנגטים, אשר נפלטו מתוך תנועת הפועלים - לאלה, כמובן, אין תקנה. אבל יש נוער טהור שאינו שונה במאומה מהנוער שלנו והוא מאמין באמת ובתמים, שיש אי-שם מנהיג גדול וכל-יכול, שאם רק הוא יעמוד בראש התנועה הציונית – תקום מיד מדינת-יהודים משני עברי הירדן, וכל הקשיים והמכשולים שאנו פוגשים עכשיו בדרכנו יהיו כלא היו. ואני שואל: האם נסגור את שערי הארץ בפני הנוער הזה, ואם מפתחות העבודה יהיו בידינו – האם נשלול מהם זכות העבודה? והלא מאמינים אנו ששערי הארץ יפתחו לרווחה ושאלה זו תעמוד לפנינו גם בנוגע לעליה וגם בנוגע לעבודה – האם נפסול את זכותם לעליה ולעבודה מפני שהם רואים במנהיג עושה-להטים את גואל ישראל?
"אנו מוקפים שונאים. הבעל-בית, גם הטוב ביותר, אינו יכול להשלים את העמדה שכבש הפועל בישוב ובציונות. הבעל בית הגרוע רוצה להיפטר בכלל מהפועל העברי. והנוער הזה, מתוך בערות, מתוך חוסר-ידיעה, מתוך חינוך קלוקל ומסולף עלול ליהפך למקל-חובלים בידי אויבי הפועל. ועלינו למצוא דרך לנוער הזה.
ה
בועידת ההסתדרות הרביעית, שנתאספה כעבור שנה (שבט תרצ"ג) הוצגה שאלה זו שוב על הפרק והועידה קיבלה החלטה האומרת: "צרכי הקליטה של העליה העובדת והרחבתה; התנאים לקיום העבודה העברית במשק היהודי והבטחת חלקו המתאים של הפועל היהודי בעבודות הממשלה, העיריות וההון הבינלאומי; השמירה על תנאי-עבודה הוגנים שיאפשרו קיום נורמלי של העובד העברי ומשפחתו; הבטחת זכויותיו האנושיות, האזרחיות והלאומיות של הפועל היהודי; הדאגה להנחלת השפה העברית ועניניו של הפועל בישוב ובציונות – מחייבים ארגון מקיף ואיחוד של כל הפועלים בהסתדרות כללית אחת ויחידה; והוועידה קוראת לכל פועל ופועלת בארץ להצטרף לשורות הפועלים המאורגנים בהסתדרות הכללית.
ו
עוד לפני הוועידה הופיעו הפועלים הרביזיוניסטים כמפירי-שביתה מועדים (שביתת פרומין). ההנהגה הרביזיוניסטית הכריזה אז ש"היא מסירה את הכתם המוסרי מהמילה מפיר שביתה", והודיעה שהסתדרות הפועלים הרביזיוניסטית העומדת להיווסד "עצמיותה תתגלה קודם כל באותם המקרים שההסתדרות הישנה תכריז שביתה, והפועלים הלאומיים לא יראו חובה לעצמם להשתתף בשביתה".
אחרי פרומין באה הפרת שביתת פועלי הבניין בפתח-תקווה שהסעירה את הארץ במשך שני חדשים (אדר-ניסן תרצ"ג).
(פה מופיע הקטע שציטטתי למעלה)
במסקנות של מפלגת פועלי א"י, שנתקבלו אחרי בירורים יסודיים וממצים ונוסחו ע"י ב. כצנלסון נקבע ש"מציאותם של חלקים חלוציים ופועליים במחנה הרביזיוניסטי עושה הרביזיוניזם מורכבה ורבת-סבכים וסכנות ביותר. התכונה למלחמה זו דורשת לא רק אומץ וגבורה ונכונות לקרבנות, כי אם אורך רוח ושיקול דעת, ומאמצים מתמידים לבקש מסילות ללב הפועל השבוי במחנה האויב.
"הרביזיוניזם עשה את הפועל הנלחם באחיו לנושא עיקרי של מלחמת-המעמדות בישוב. לא תמיד נוחה לו המלחמה במפלגת הפועלים בשטח הציוני המדיני. לא נוח לו להתגלות כפורץ את חזית העבודה העברית וכהורס את תנאי השכר והעבודה של הפועל. אולם נוח לו ורצוי לו להציג את הסתדרות העובדים בפני חבריו הצעירים ובפני העם כולו כדורשת מונופולין לעצמה בשטח העבודה וכשוללת את זכות העבודה מכל יהודי שאין בידיו פנקס חבר שלה. ונוח להם לסלף את מגמתנו ההיסטורית, המופנית ליצירת הסתדרות אחת, המקיפה את כל העובדים העברים ללא הבדל השקפה ומפלגה, ולהציג אותה כדרישת מונופולין לנו בשוק העבודה. רצוי להם לזייף את דרישתנו העיקרית ליצירת הסכמי-עבודה בין כל אירגוני הפועלים הקיימים ולהציג אותנו כמחרימי כל פועל שאינו במחיצתנו. נגד הסילוף הזה המנצל את אדישותם ואת בורותם של רבים יש להתקומם בכל כוחנו, כדי לפזר את העלילה הזאת. יש להיזהר מכל משגה תכסיסי העלול לשמש הוכחה ואישור לסילוף זה.
"יש להכריז בגלוי ולהכיר ברבים בלשון שלא תשאיר מקם לספק-ספיקא, כי אנו מודים בזכות העבודה של כל יהודי, דורשים זכות עבודה לכל יהודי, רוצים בהסכם מעשי עם כל אירגון פועלים, יהיו הניגודים הפוליטיים והאידיאולוגיים בינינו אשר יהיו. אנו מוכנים אתם להסכם אשר יכיל שלושה דברים.
א. הבטחת עבודה עברית;
ב. הגנת תנאי עבודתם של הפועלים;
ג. חלוקת עבודה צודקת
מעניינו של הרביזיוניזם להאפיל על מגמותיו הריאקציוניות בטלית של פועל הנעשק מזכותו לעבודה, - מענייננו אנו להפריד הפרדה גמורה בין כל שיטת המלחמה הפוליטית והסוציאלית שאנו מנהלים ברביזיוניזם לבין שאלת לשכת העבודה.
- "כנגד המגמות הפרובוקטיביות של הרביזיוניזם, המשתדל להפוך כל סכסוך עבודה לתגרת-דמים ולמלחמת אזרחים, חובה עלינו להיזהר מהילכד בפח. אם בימים רגילים יש להתייחס לשביתה כאל נשק חריף, אשר רק יד מנוסה ואחראית רשאית להשתמש בו, הרי בשעת חירום זו חובה מיוחדת היא לנהוג זהירות יתרה לגבי כל סכסוך עבודה, הנושא בקרבו חמרי דלק וחורבן לפועל".
ז
מתוך נאמנות לעמדה זו ניסו חברינו בכל מקום לבוא לידי הסכם עם בית"ר, ובכל מקום שהדבר עלה בידם לזמן מה (מגדל, חדרה, כפר-סבא) הביא הדבר אתו ברכה רבה. אולם כל הנסיונות של ההסתדרות התנפצו בהתנגדות להסכמים שבאה מאת המיפקדה העליונה של המפלגה הרביזיוניסטית.
הרביזיוניזם לא היה מעוניין בשקט, ביחסי-עבודה מסודרים, בחלוקת עבודה מאורגנת, בהסכמי עבודה בין אירגוני הפועלים. הבית"רים שכרתו הסכמים על דעת עצמם נצטוו על ידי מנהיגיהם להסתלק מחתימתם. על תנועת הפועלים הוכרזה מלחמה. תגבורת עמדת הפועלים בתנועה הציונית רק חיזקה וחידדה את המלחמה. התרכזות רבע מליון בוחרים לקונגרס האחרון סביב דגל א"י העובדת, כניסת הפועלים להנהלה הציונית בכוח רוב גירו את השנאה והקנאה המעמדית, והתנאים הקשים שבהם נכנסה הנהלה זו לתפקידה, הסכנות המרובות שארבו לה מיד לאחר הקונגרס – פשיטת רגל כספית לרגל מעמסת-חובות וחוסר-הכנסה; תבוסה פוליטית לרגל קיצוצי העליה, רדיפות התיירים, התעמולה וההסתה הערבית, מאורעות נובמבר, שינויים קונסטיטוציוניים; ההרס הפנימי בהסתדרות הציונית, החרמת הקרנות וריב המפלגות החריף; המצב הירוד ביישוב לרגל מעשי הבריונות שיצר אוירה שלמלחמת אזרחים, הצפת המושבות בעבודה זרה וזולה ומחנק העליה העובדת, - כל אלה נטעו תקווה ואמונה בלב אויבנו שכחנו יתמוטט ויתערער, ההנהלה הציונית תכרע ותיפול והסתדרות העובדים תהרס ותישבר. אולם הם טעו בחשבונם. שנת תרצ"ד היתה שנת מבחן ונסיון לתנועתנו – ולא נתעלם מהכישלונות הקשים שנכשלנו בהם, קודם כל בשטח העבודה העברית במושבה, אולם בדרך כלל עמדנו בנסיון. "מסע השבירה והשיסוי והבריונות פגע בצור חלמיש. תנועת הפועלים שמעה את תרועת ההשמד שהוכרזה נגדה, ולא נרתעה – היא קיבלה את המלחמה הכפויה עליה, עמדה על נפשה – ועל שליחותה ההיסטורית במלוא כוחה ובכל עוז אמונתה".
לא נשברה ההסתדרות ולא נחלש כוחה, להיפך, במשך השנתיים האחרונות גדלה פי שנים. משלושים וחמשת אלפים בימי הוועידה הרביעית (תחילת 1933) הגיעה עכשיו לשבעים אלף חברים, ונעשתה לאירגון החזק והגדול לא רק בארץ-ישראל – אלא בעם העברי כולו.
יד
תנועתנו כבר שילמה ביוקר בעד חוסר ריגולציה מאורגנת בחלוקת-עבודה. הסכסוכים הקשים אשר פרצו בגלל זה – בתל-אביב, רחובות, פתח-תקוה, חיפה ומקומות אחרים, הביאו לידי מלחמת-אחים, מלחמת עובד בעובד, סילפו את דמות פועלי א"י והסתדרותם ונתנו נשק מורעל בידי אויביה בנפש של ההסתדרות להציג את מלחמתנו לחלוקת עבודה צודקת ומאורגנת – כתביעה של מונופולין בשוק העבודה ובשלילת זכות עבודה מכל יהודי שאינו חבר בהסתדרות. יתר על כן: חוסר מכשיר מוסכם לחלוקת עבודה שימש גורם ראשוני לכשלון הגדול ולאבדה החמורה ביותר שסבלה תנועתנו בתקופה האחרונה – פריצת חומת העבודה העברית בשרון. במשך הזמן נצטרפו כאן גורמים נוספים – מחנק העליה, חוסר פועלים, יציאה מהכפר, אולם הפירצה הראשונה בחומה שהשטיפה את העבודה הזרה והזולה לתוך כפר-סבא ואחר כך גם למושבות אחרות בשרון – היתה הקנוניה אשר נעשתה לפני חמש שנים, בתחילת ניסן תר"ץ (אפריל 1930) בין המפקדה של ברית טרומפלדור ובין הועד החקלאי בכפר-סבא לשבור את ארגון העבודה ולהכניס למושבה פועלי בית"ר מחוץ למסגרת חלוקת-העבודה המאורגנת. באי-כח לשכת העבודה פנו מיד לחברים האלה והציעו להם לקבל עבודה בדרך שכל הפועלים מקבלים אותה. חברי "הברית" הודיעו, שהם עומדים תחת פקודת המפקדה הראשית שלהם ואין הם יכולים להכנס בשום משא ומתן על דעת עצמם. רק אחד הבית"רים יצא את "הברית", לאחר שנתברר לו, כי אין במקום התנגדות לזכות-העבודה של חברי "הברית", וכל הסכסוך לא נוצר אלא למען שבור את האירגון הקיים ולסכן על ידו את כל ההישגים של העבודה העברית" ("תנועת הפועלים והרביזיוניסמוס", 25).
טו
ואם יש עכשיו שעת-רצון ואפשר לכרות הסכם המבטיח חלוקת עבודה צודקת ומאורגנת ושוויון כל הפועלים בקבלת עבודה, האוסר על כל אירגוני הפועלים להתחרות בקבלת עבודה, השומר מפני אנרכיה והפקרות בשוק העבודה, והמונע על ידי כך קנוניות בין המעבידים ובין מפלגות פוליטיות להעדפת פועלים מסוגים ידועים בגלל שייכותם המפלגתית או דעותיהם הפוליטיות והסוציאליות – אנו נתחייב בנפש התנועה אם נחמיץ את ההזדמנות. הבטוחים השוללים בהזדמנות שנייה וקרובה? הנכונים הם לקחת על אחריותם את התוצאות הצפויות בשטח העבודה אם הסכם זה ידחה? האמנם אין לנו מה לאבד – ולא לנו, להסתדרות בלבד, אלא לעבודה העברית ולתנועת העבודה כולה? הנבזבז כוחות תנועתנו על מריבות מעליבות ומשפילות כאשר הוכרחנו לעשות בבית הורקין ברחובות? הניתן שיעמוד פועל מול פועל – לא במערכה פוליטית ואידיאולוגית, ולוא גם במערכת הגנה על תנאי-עבודה, אלא בתחרות אכזרית ומהרסת על מקום-עבודה וזכות-עבודה?
כט
לא בשלו ולא לעצמו עושה הפועל את מלאכתו בארץ. המפעל אשר יצר אינו אלא פיקדון, פיקדון היסטורי של הבאים ושל הבאות. על מעשהו הוא אחראי לעתיד ולעתידים לבוא. וצבת בצבת עשויה. ברוחו ובדמותו הוא מעצב את הבאים אחריו. המעמד העובד אשר יהיה לעם עובד בארץ – אינו קיים, והוא רק צומח בארץ מתוך העליה. לא מן המוכן הוא בא הנה. לא פועלים ולא בני פועלים היו שבעים אלף החברים אשר בהסתדרות העובדים. מכל שכבות העם,לשדרותיו ומעמדיו באו והיו לאנשי העבודה, התלכדו והתגבשו בחטיבה חברתית, תרבותית ורעיונית אחת. ומכל השכבות, השדרות והמעמדות בעם יבואו אחריהם ההמונים המיואשים והמעפילים. ללא עבר-עבודה, ללא שורש ואחיזת-ממש בערכי עבודה, ונסיונה ומגמותיה יבואו הנה – ובגזרת ההכרח ההיסטורי יהיו פה לאנשי עבודה. בכור-העליה יהותכו מחדש ובתמורה משולשת יצורפו. תמורת-מקום, תמורת-גוף ותמורת-רוח כי ימצאו פה מולדת, עבודה וחזון.
אפס קשים חבלי התמורה, והמעבר המשולש לא יקום בבת אחת. והפועל בארץ אשר נתערה בשלושה אלה, שומה עליו להקל את החבלים, ולהיות למקלט, למשען ולמדריך לכל אדם בישראל אשר יבוא לעבודת המולדת. שותף לגורל הוא כל אדם עובד, גם אם נסתם ממנו חזון העבודה. נצח הפועלים לא ישקר, עם תמורת הגוף תבוא גם תמורת הרוח, ולכל פועל באשר הוא פועל תושיט הסתדרות העובדים יד-אחים נדיבה ונאמנה.
תל-אביב, יב אדר ב' תרצה ["דבר, 2994]
הערות
[1] אינטרפולציה – קטע שהוכנס בתוך טקסט כלשהו
[2] הדוא"ל שלי מופיע בדף
עוד
הקטע הזה לעיל מהווה אחד מבין קטעים רבים בנושא רצח ארלוזורוב, שרשימה שלהם מופיעה בכתובת:
אם הגעתם לדף הזה מן הרשימה הזאת, לחצו על כפתור חזור (Back), הוא הכפתור עם חץ שמאלה, בפינה השמאלית עליונה בדפדפן, כדי לחזור לרשימה ולעבור לקטע הבא ברשימה.
עוד על ההסכם ההוא ההסכם שפוצץ וריב האחים בבלוג הזה בכתובת:
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 516,760 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: רצח ארלוזורוב, ברית הבריונים, רביזיוניסטים, בן גוריון, הע'ל, הסכם 1934, ז'בוטינסקי