"סודו של הבעל"
זה לא רק סודו של הבעל, זה סודך וסודי וסודות שאר גיבורי הספר.
כל איש כמעט אוגר אוצר בתוכו סוד כמוס, ולא חדל לתהות: אילו??
אילו לא הייתי מגיע לאירוע ההוא?
אילו הייתי נוהג אחרת?
אילו הורי לא היו מתגרשים?
( ואני אוסיף ואומר: אילו פגז לא היה פוגע בביתי במלחמת השיחרור?
אילו לא הייתי מתייתמת עקב זאת בעודי פעוטה)
אילו הייתי פותח את הדלת הזו לא האחרת?
אילו הייתי פוסע במסלול הזה ולא במשנהו?
( זוכרים את הסרט "דלתות מסתובבות"?)
אנו ממש כגיבורות הספר:
טרגדיות גורמות לנו להיות קטנוניות ולנטור טינה, הן לא מעניקות לנו ידע או תובנות נעלות ( עמוד 147)
אבל לא נאפשר לאחרים לדעת זאת. אנו מגיעות לאירועים על סודותינו הכמוסים - ממש כד"ר ג'קיל ומסטר הייד - כולנו חיוכים מזוייפים ושקרים עולצים ( עמוד 149)
כולנו הולכות על החבל המתוח, נזהרות לא למעוד, משתדלות לבצע את מטלותנו היום יומיות בצורה מושלמת ושבות וממשיכות להסתחרר על משטח ההחלקה החלקלק שקוראים לו חיינו ( עמוד 265)
מנסות לא לשכוח את כל המשימות הקטנות שיש להספיק ולבצע
את כל השקרים הקטנים ששיקרנו שיש לזכור כדי לא למעוד ולהכשל
ובעיקר נחרטות בזכרוננו את כל הפעמים ש"בלענו", ש"החלקנו", שהתעלמנו , שהחנפנו והתחנפנו - ניסינו לרצות את מולך נורמות החברה (וזה עלה לנו בריאות) - ממש כמו גיבורות הספר - דמעות הצער/עלבון /השפלה נאגרות בזויות עינינו, מתייבשות והמלח האצור בהן הופך לאבני צור אשר צורבות ודוקרות אותנו.
אותן חוויות והתנסויות עוברות - בגירסה זו או אחרת - גיבורות הסיפור אנחנו הנשים ( אולי גם הגברים , אבל אני אשה - "רק על עצמי לספר ידעתי"(רחל) )ואותו מיגוון מילון התגובות
אוי ואבוי אם לא נחליק במומחיות, טעויות רבות עשויות לקרות בדרך , והן עלולות להביא בסופו של דבר להתפרקות כללית ( עמוד 268)
אנו נזהרות, פוסעות בנקיק הצר המוקף תהומות יגון איומות. מחשבה אחת שלא במקום - ונתדרדר וניפול ( ממש כמו טס -אחת מגיבורות הספר עמוד 281)
לעיתים נתפנה -ממש כגיבורות הספר ונשב לאור ירח או בכל סיטואציה אחרת, ונחזה בהריסות חיינו (עמוד 386)
יתכן שעדין ננסה להאחז בקירותההרוסים בגדמים הגדועים שפעם היו משפחתנו, עבודתנו, מקומנו ומשמעותנו במארג העולם, אולי נשאל כנביא יחזקאל " התחיינה העצמות האלה?" אבל זו תהיה שאלה ריטורית
עלילת הספר מסתיימת בעונש -בסוף אלוהים מעניש את שחטא ופשע.
מי יתן והיה לי לפחות קורט אמונה בזאת: באלוהים, בעונש.
אבל אני מצטרפת לנביא ירמיהו ושואלת יחד עם עמו "מדוע דרך רשעים צלחה ,שלו כל בוגדי בגד"
נכון שאני לא מקיימת בזאת את ואהבת לרעך כמוך נכון שזה קשור באגו
נכון שאני לא צריכה לשראוף לנקמה - הכל קשור באגו
אבל מה עם האגו שלי?
כמה אני מוותרת מנסה לרצותכדי להשאר באיזור הנוחות
אבלמתחת לקליפה החיצונית של הדברים לפעמים צץ ועולה בי הרצון להציף את הכל ותהיינה אשר תהיינה התוצאות!