קודי (שם בדוי) תמיד אהב לרקוד. כבר בתור ילד הוא נהג לרקוד בכל הזדמנות (מה שסיבך אותו יותר מפעם בכיתה כשהמורים תפסו אותו רוקד על השולחן באמצע השיעור).
הוא התחנן בפני הוריו שישלחו אותו לשיעורי ריקוד. בתחילה ההורים התנגדו בטענה שחוג ריקוד מיועד לבנות ולא לבנים, אבל לאחר לחץ פיזי מתון וצפייה בסרט המפורסם "בילי אליוט" הם הסכימו.
כך הפך קודי את תחביבו למקצוע. הוא הפך לרקדן מקצועי מהטובים בישראל. השאלה היא כמובן מה עושים רקדנים מקצועיים בישראל... קודי רקד מאחורי אינספור זמרים וזמרות בתכנית "עוד להיט", בפסטיגל, בקדם אירוויזיון ואפילו פעם אחת באירוויזיון. בנוסף הוא רקד למחייתו בכל מקום שהסכים לשלם לו על כך – מועדונים, פאבים, במות בידור של יום העצמאות ואפילו בחתונות.
הקריירה של קוד כרקדן חתונות החלה לגמרי במקרה. הוא הוזמן לחתונה של בן דוד ורקד בה להנאתו (ובחינם) כשלפתע עצר אותו אחד האורחים (מצד הכלה) וביקש ממנו לבוא גם לחתונה של בנו (של האורח, לא בנו של קודי). מכיוון שקודי לא הכיר את אותו אורח הוא סירב בנימוס. (החלטתי לקרוא לאורח בשם הבדוי "האורח" כדי שלא אצטרך לכתוב כל הזמן "האורח" אלא אוכל להתיחס אליו בקצרה בשמו "האורח").
אבל האורח לא היה מוכן לקבל סירוב: הוא הסביר שריקודו היפה של קודי משמח את האורחים (האחרים, שלהם שמות שונים ולא רק "אורחים") ויגרום לכולם לזכור את החתונה לפחות עוד כמה ימים. הוא הציע לקודי תשלום סביר ביותר תמורת השתתפותו בחתונה (פלוס אוכל ושתייה).
קודי הסכים באופן חד פעמי, אבל כבר בחתונה של בנו של האורח הוא הוזמן לרקוד בעוד שתי חתונות ומספר ההזמנות הלך ועלה ככל שהוא רקד ביותר חתונות.
במשך הזמן התרגל קודי להכנסה הכמעט קבועה מריקודיו בחתונות (וגם לכך שהוא לא היה צריך לדאוג לארוחות ערב).
במשך הזמן התרגל קודי להכנסה הכמעט קבועה מריקודיו בחתונות (וגם לכך שהוא לא היה צריך לדאוג לארוחות ערב).
הוא היה יכול להפוך לרקדן חתונות במשרה מלאה לולא התקופה הקשה של ספירת העומר במהלכה כמעט לא התקיימו חתונות בישראל.
זאת באמת הייתה תקופה קשה לקודי: יחד עם הצמצום בהכנסותיו חל גידול בהוצאותיו מכיוון שהיה צריך לקנות יותר אוכל!
אבל גם בתקופה קשה זאת הייתה נקודת אור אחת (ולא מדובר על אור מהמדורה): ל"ג בעומר.
בל"ג בעומר התקיימו חתונות – ואפילו רבות מאוד. הזמנות רבות לריקודים בל"ג הציפו את קודי כבר לפני פסח.
בל"ג בעומר התקיימו חתונות – ואפילו רבות מאוד. הזמנות רבות לריקודים בל"ג הציפו את קודי כבר לפני פסח.
לקודי היה קשה מאוד להחליט איזה הזמנות לקבל ואיזה לדחות. בסופו של דבר הוא היה רק רקדן אחד!
הוא ניסה לנקוט בשיטות מדעיות, כמו לדוגמא לקבל את ההזמנה לחתונה בה שילמו לו את הסכום הגבוה ביותר, אבל שיטה זאת לא תמיד הצליחה כי לעיתים קרובות הציעו לו אותו סכום בדיוק במספר אירועים.
בסופו של דבר הוא יצר אלגוריתם משוכלל להחלטה שלקח בחשבון את השכר המוצע, מרחק הנסיעה לאירוע, טיב האוכל הצפוי, הערך הנומרולוגי של שמות החתן והכלה ושעת החופה המיועדת.
הפרמטר האחרון הוביל את קודי להבנה כי בניגוד לאמונה הרווחת, אפשר לרקוד על שתי חתונות: חלק מהחתונות התחילו בשעה מוקדמת למדי (בהזמנות היה כתוב בפירוש שהחופה תתקיים לפני השקיעה) ואחרות התחילו ממש מאוחר (אפילו ההזמנה הייתה לאחרי שמונה בערב).
קודי שמח לאשר שתי הזמנות לאותו ערב, אך לחרדתו הוא גילה שהחתונה המוקדמת לא התחילה באמת מוקדם. הוא נאלץ לעזוב באמצע וגם כך הוא איחר לחתונה המאוחרת (שלמזלו התאחרה עוד יותר) ושמו הטוב נפגע.
קודי שמח לאשר שתי הזמנות לאותו ערב, אך לחרדתו הוא גילה שהחתונה המוקדמת לא התחילה באמת מוקדם. הוא נאלץ לעזוב באמצע וגם כך הוא איחר לחתונה המאוחרת (שלמזלו התאחרה עוד יותר) ושמו הטוב נפגע.
לאחר עוד כמה ניסיונות לרקוד על שתי חתונות הוא התייאש מהעניין וחזר לאלגוריתם הבטוח שלו. יחד עם זאת הוא הקים דף פייסבוק הקורא לזוגות להתחתן גם בימי ספירת העומר.
מוסר השכל: אם ברצונך לרקוד על שתי חתונות, כדאי לשקול שכירת רקדן נוסף
שבת שלום ול"ג בעומר שמח!
והרשומה המומלצת היא – חתונה – אז והיום – בבלוג של שחרזדה האחת
התמונה באדיבות Pixabay