חתונה , נישואין - יום כלולות
שני אנשים המתחברים בינהם במטרה להיות ביחד כמשפחה אחת - לכל החיים עד סוף הימים.
שני אנשים = גבר ואשה, גבר וגבר, אשה ואשה ......... מבחינתי זה בסדר , (כיום 
) - כי בזמנו בכלל לא שמעתי ולא ידעתי -
על אפשרויות של חיים משותפים של זוגות חג מיניים.
- העיקר תמיכה הדדית בחיים משותפים.
כמו הנאמר: "לא טוב היות האדם לבדו " .
זו אני לפני כ- 53 שנים .
היום, 10.5.2017 - זמן קצר לפני תחילת 'עונת החתונות ' - ניתנה בידי ההזדמנות לסרוק את תמונות החתונה שלי - לפחות חלק מהן.
אולי זו ההזדמנות להציגן בבלוג שלי.
בתחילה הן שכנו באלבום הלבן שקיבלנו מתנה מבעל אולם 'חן' בפתח תקווה ....
(מוזר שאני נזכרת שהתחתנו באולם ששמו 'חן' - ובהמשך כעבור כמעט שנתיים עברנו לעיר ערד -
שם שכרנו ואחר כך גם רכשנו את הבית הראשון שלנו - ברחוב - ששמו 'חן' מצדו האחד - ומצידו השני- רחוב יהודה. 
)
במשך השנים , נוספו לנו אלבומי תמונות - אשר גם בהם פיזרתי ושיניתי מקומם של הרבה מתמונות החתונה , אולי אגיע גם אליהם לסריקתם .
כיום מגיעים החתן/כלה ברכב מצוחצח , מקושט סרטים ובלונים כיאה לזוג העומד להנשא , לפני ההגעה לאולם המסיבה, הם עוצרים במקום כלשהו לצילומים משותפים מבויימים , לרוב כסרט וידאו וכ 'בוק' שיאה להציג לגאווה אחר כך...
בזמני לא עשו זאת . ובכלל לרוב לא הגיע החתן /כלה - ביחד לחתונה (בטח לא בחברה המסורתית דתית ) .
אני הגעתי במונית מהבית יחד עם הורי ואחי , (החתן - שהפך להיות בעלי) הגיע מהבית שלו עם הוריו במונית אחרת (אפילו לא צולם).
המונית שלי הייתה מזוהמת מבוץ בגלל שהנהג בכלל שכח שהוזמן להסיע בערב כלה - ואפילו איחר להגיע מה שמרט עצבינו - אבל הרגיע את הורי שלא גבה מהם כסף עבור הנסיעה הקצרה יחסית .
זו התמונה היחידה שנשארה -כשאני ליד המונית- את שאר התמונות פשוט גזרתי מסביבי את הרקע
החתונה התנהלה על פי כללים קבועים מראש- כמעט דומה אצל רוב החתונות .
מרגע כניסתו (אני לא הייתי אמורה לראות אותו - אבל הצצתי 
) - הוא 'נחטף' על ידי אבא שלי , המניח עליו ידו - והוביל אותו אל אחת הפינות - כלומר אל המרפסת למעלה בתוך האולם- שם חיכו עשרה גברים וגם הרב כמובן- ושם הוא חתם על הכתובה שלי - שאקבל בחופה בהמשך.
הוא חותם כמובן- אין לו ברירה , הרי יש סביבו המון עדים .
בינתיים אני יושבת למטה באולם , ומקבלת את האורחים (לא מסתובבת באולם אלא יושבת על כסא -הכלה ) , והם האורחים כולם עוברים על פני ולוחצים את היד ומנשקים , וזה קצת מסיט את הכתר על ראשי שאליו קשורה ההינומה , אני מודאגת כי לא יכולה לראות מה 'הנזק' - וגם לא מעזה לסדר בעצמי .
דודה מאשה , מפתיעה ומגישה לי גם זר פרחים - זה קצת היה 'חידוש' - קיבלתי את הזר - אבל כבר היה לי אחד משלי- כעבור כמה רגעים מישהו (אולי אימא שלי) - לקחו אותו.
הכול נראה כמו חלום- מזל שיש תמונות שיוכיחו שאכן היה ... כאן כבר מתחת לחופה שאליה הגעתי בליווית שתי האימהות - שלי ושלו - אחרי שהוא 'נגרר' על ידי שני האבות שלנו - שלפתו אותו במרפקים - כבר לא היה לו שום סיכוי להמלט- והמתין לי .
כמובן שמהלך החופה לא משתנה עם הדורות, אלא שכיום ישנם כבר 'וריאציות' ארוכות יותר או קצרות יותר תלוי במנהגים . (כל רב- והחוכמות שלו) .
החופה התנהלה על פי סדר התנהלות קבועה ומוכרת.. ברכות, לגימה מגביע היין המועבר מאחד לשני - והכול על פי הוראות הרב,
שבירת הכוס, מסירת הכתובה מקופלת וחתומה- לידי- ואני העברתי לאימא שלי- לשמירה. (לאחר מות אימי- חזרה הכתובה לרשותי ).
קבלת הטבעת (שהוא קנה-אני בחרתי) שבירת הכוס "אם אשכחך ירושלים"....
ומזל טוב - אנחנו נשואים.
המשך הערב...כולו שמחה, אוכל , ריקודים, מוזיקה לריקודים שנות השישים - השבעים , טנגו' וולס, צ'ה צ'ה צ'ה, סלאו' רוק אנד רול , גם טוויס...
וגם הורה ! ... אבל הריקוד המרכזי היה פריניצה (ריקוד המטפחת - הורה נשיקה רומני עממי ). השתתפו בו כולם - אפילו סבא וסבתא שלי - כולל אנחנו הזוג הצעיר...
זהו בינתיים . אנחנו נשואים באושר , מאז ט"ו בשבט תשכ"ה - 17 בינואר 1965
ברכות למתחתנים השנה!! מזל טוב!!