אירוויזיון: אהבה היא שיר לשניים

היי קוראים יקרים,

בואו נתחיל לסכם את האירוויזיון. בשנה שעברה לקחו לי לפחות ארבעה פוסטים לסכם אותה כי היא הייתה כל כך פוליטית ומרתקת. השנה הפוליטיקה ככבה דווקא בשלב שלפני התחרות. האירוויזיון של השנה היה תוצאה (קשה ומרה) של כל הפוליטיקה וכל הבלאגנים שהיו לפני. הפעם דווקא לא הייתה לנו הצבעה פוליטית (היא הייתה גושית ותרבותית, אבל בסדר, כבר התרגלנו לחילופי הדוזים בין יוון-קפריסין רומניה-מולדובה פינלנד ודנמרק לשבדיה, נכון?). הפוסט הזה יהיה קשה, נוקב וכואב. הוא יהיה כזה לא רק בגלל שלא ממש הצלחנו אתמול, אלא בעיקר בגלל המסביב והתוצאות. הפוסט הזה יכתב מתוך הבנה בתחרות ואהבה ענקית אליה, בניגוד להרבה כתבות אחרות שבטח תקראו באתרים הגדולים, שנכתבו כנראה על ידי נון חובבים ששונאים את התחרות (דווקא רב הסקירה עד כה הייתה של חברים חובבים שלי וראו שהם מביני עניין). 

נפתח איתנו, כי אנחנו בכל זאת מדינה שחיה בבועה כזו שחושבת שכל מי שנמצא מחוץ לה שונא אותה. אתם יודעים, אירופה אנטישמית וכו' וכו'. כן, שמעתי גם את התירוצים האלו הבוקר, שלא הצלחנו בגלל שאירופה אנטישמית. מצחיק שאחרים העלו את התירוץ הזה, כי בדרך כלל אני הראשונה שמעלה את המילה המעצבנת הזאת אחרי התחרות והפעם אני זו שצוחקת על אחרים שאומרים אותה. אז בואו ננפץ את הסטיגמה הזו: אירופה לא אנטישמית. כלומר, אולי היא אנטישמית, אבל לא בגלל זה קבלנו אתמול רק 39 נקודות. אומר בכנות רבה שאין לי מושג למה דורגנו רק במקום ה- 23. אמרי נתן ביצוע מדהים (מלבד שני זיופים בהתחלה שהיו גם לנדב בגמר ב2015 וקצת בריחת קצב. על עניין הקצב נדבר בהמשך). הוא בטח היה יותר מדהים מרב הביצועים הדלוחים והמשעממים שהיו בשנה הגרועה הזו. קראתי שהרבה מאוד מאוכזבים מהמיקום ומה"כשלון". אז בואו נקבל טיפה פרופורציות: לא נכשלנו. להפך, הצלחנו, השגנו הישג מדהים: עלינו לגמר. היו שנים שבהן גם את המעט הזה לא השגנו. הבאנו הופעה מצוינת. הבאנו שיר מרים. פתחנו מעולה את המופע. חתמנו סמי שדורגנו בו במקום השלישי עם 200 נקודות! שלישי! 200 נקודות! אז להגיד שנכשלנו זה... קצת צורם לי באוזן ובעין. אנחנו לא שבדיה, אנחנו לא יכולים לצפות למקומות גבוהים, גם כשהשיר שלנו מעולה. אנחנו ישראל ואנחנו צריכים להסתפק כרגע בעלייה לגמר. לשאוף גבוה! אבל להסתפק במועט.

אז מה קרה שדורגנו רק במקום ה23? איך ממקום שלישי בסמי עם 200 נקודות הגענו למקום 23 בגמר עם 39 נקודות? וואלה, אין לי מושג. באמת, שנה ראשונה שאין לי הסבר. בגדול, ההגיון אומר שכשמוסיפים למשוואה עוד 21 מדינות שצריכות לנקד, ועוד 24 מדינות שצריך לפזר ביניהן את הניקוד, סביר להניח שהניקוד שנקבל ישתנה. הבעיה היא שהוא השתנה ביחס קיצוני מדי, אין כאן מתאם בין הסמי לגמר. יש שיגידו שזה בגלל שהופענו ראשונים והספיקו לשכוח אותנו. אני מניחה שההופעה האדירה בסמי עזרה לנו להתברג במקום השלישי, אבל לא נראה לי שהמיקום שלנו כראשונים בגמר גרע מאיתנו הרבה נקודות. עובדה שבלגיה דורגה בשנה שעברה במקום העשירי אחרי שפתחה את המופע. יש שיגידו שהשיר לא היה מספיק טוב. נו, עניין של טעם, אבל עובדה שדורגנו במקום השלישי בסמי, כנראה ש20 מדינות כן אהבו אותנו באופן יחסי, אהבו לפחות יחסית ל15 המדינות שדורגו מתחתינו בסמי. כבר שמעתי תירוץ מטופש על כך שהטקסט לא היה ברמה ולכן לא הצלחנו. לא, כי גולדן בוי זה ממש ביאליק. אפשר להביא קונספירציה שאין לי מושג איך עוד לא הועלתה, שטדי הפקות לא רצו שנצליח כדי שנחזיר את דורון מדלי לחיבור השירים. זו קונספירציה שאני הגיתי ברגע של הומור, כמובן. אז אין לי מושג מה קרה אתמול. בעצם, יש לי מושג. זו הייתה שנה הזויה של תוצאות הזויות, ואנחנו חטפנו על הראש כמו הרבה שירים מעולים אחרים שנפלו. וזה קישור מעולה להמשך.

בואו נצא מהבועה הישראלית שלנו וננסה להבין מה לעזאזל קרה אתמול. יודעים מה? בואו נחזור עוד אחורה בזמן, לשלישי. הרגע בו הבנתי שהשנה הזו תהיה רעה היה כשהפינים שלי לא עלו. ברגע ששיר מדהים עם הופעה מדהימה לא עלה, הבנתי שהולך להיות לי קשה בשבת. גם ההפקה הייתה פשוט מזעזעת: באלאנס מזעזע שגרם לזמרים לזייף ולא להיות בקצב. אתם בטח חושבים "נו, אז עכשיו היא טוענת שהרצפה הייתה עקומה?", כן, זה בדיוק מה שאני טוענת. ההפקה הרסה הופעות שלמות עם זוויות צילום מסכנות ובאלאנס גרוע. הבמה עצמה הייתה מרהיבה, הכי יפה מזה שנים, אבל זוויות הצילום לא הראו אותה. המנחים היו מעצבנים, אבל את מי הם מעניינים כשמדובר בתחרות שירים. לפחות הם זרזו את המופע וגרמו לסיוט להיגמר ברבע ל2. העיקר שהראו את מונס, שהתגלה כשחקן ענק. זה מדהים כמה השבדים אוהבים להרים לעצמם, גם כשהם לא מארחים אלא רק בהפקה - הם מרימים לעצמם. לא שאני מתלוננת, מצידי שיבוא כל שנה, הוא והחליפה שלו עם החיוך הממיס.

ועכשיו, בואו נדבר על התכלס: ההופעות והתוצאות. זו הייתה שנה חלשה, כבר אמרתי את זה לפני. זו הייתה השנה הכי חלשה מזה שנים, אפילו יותר משנה שעברה, שהייתה חלשה בפני עצמה. כשבאתי לדרג בסופ"ש את 26 שירי הגמר, הרגשתי שכבר במקום ה12 נגמרו לי השירים הטובים, כאילו שמהמקום ה13 זה לא באמת משנה כי השירים פשוט מעפנים. זו הייתה שנה משעממת מוזיקלית, שקבלה גם הופעות משעממות ברובן. כמה משעממת וסתמית הייתה השנה הזו? היא הייתה כל כך משעממת שאתמול שמתי אותנו במקום הראשון בסוף ההופעה. אפילו את סקעת, שהיה הפייבוריט שלי ב2010, לא שמתי במקום הראשון בסוף ההופעה. היא הייתה כל כך משעממת, שזמרים פשוט שרו בשכיבה על הבמה. חוויתי תחרות או שתיים (או לפחות 20) בחיי, גם אם לא בלייב אלא בהקלטה למחרת, וזו ללא ספק הייתה השנה הכי משעממת ומיותרת. 

וכיאה לשנה משעממת והזויה, קבלנו גם תוצאות משעממות והזויות. תכף ארחיב על הזוכה, בואו נתחיל דווקא מהשאר ומהצדדים הטובים. אני נורא שמחה בשביל מספר מדינות שהגיעו להישגים מרשימים: שבדיה, שלקחה מקום חמישי והפעם בצדק. רומניה, אחת ההופעות המשובחות של השנה, דורגה במקום השביעי. זו הייתה הפעם הראשונה מאז 2010 שהם נכנסו לעשירייה. נורבגיה דורגה עשירית, למרות ההימורים שאפילו לא העלו אותה לגמר. צרפת דורגה במקום ה12! צרפת, אהבת חיי הכושלת לרב עם השיר המדהים שלה, הצליחה להגיע למקום ה12 (עשירי בקהל) למרות הופעה ווקלית חלשה. זה הישג מדהים בשבילה, ועוד לאור ההופעה. כנראה שבאמת אהבו את השיר שלה, ובצדק, כי זה שיר מדהים מדהים מדהים. גם חבריי הנון-חובבים עפו עליו, וזה היה מאוד משמח ומחמם את הלב. הם חיכו לשיר שונה ולכן התאהבו מיידית בצרפת.

אבל זהו, כל שאר התוצאות היו נוראיות ומביכות. אני לא מדברת איתכם על הבוטום הצפוי (גרמניה וספרד ששוב נלחמות על המקום האחרון ואוקראינה שלקחה שלישי מהסוף, למרות הופעה מצוינת). היה לי ברור שאיטליה לא תזכה, אף אחד מהנון חובבים שמסביבי לא עף על השיר וגם לא על ההופעה. מההתחלה ידעתי שהשיר הזה לא יזכה ושלא נהיה באיטליה בשנה הבאה. מולדובה שלישית? באמת? על מה ולמה? שיר חלש עם הופעה בינונית. בלגיה הזייפנית והמשעממת מקום רביעי? באמת? אפילו השיר המיוחד שלה לא עבר טוב. אוסטרליה מקום תשיעי? יש לכם את זה ביותר הצבעת שופטים מושחתת? ואיך לעזאל ארמניה המצוינת רק במקום 18? מה קורה כאן, אירופה?

שתי מדינות שאני דווקא מפרגנת להן על ההישג (להן, לא לשיר ששלחו) הן הזוכה והסגנית, פורטוגל ובולגריה. הן הראו שגם מדינות כושלות יכולות להצליח, כל מה שצריך זה סבלנות, בעיקר במקרה פורטוגל. אז אם כבר פורטוגל, בואו באמת ניגע לרגע בזוכה. אני נורא שמחה שפורטוגל זכתה, באמת. כמדינה, הגיע לה כבר מזמן. היא המדינה הותיקה היחידה שעוד לא זכתה (אם לא מתייחסים לאיסלנד, שנכנסה לתחרות רק באמצע שנות ה80). כמה ותיקה? היא מחכה לזכייה הזאת רק 53 שנים. היא נסתה רק 49 פעמים. וזה לא שלא הגיע לה בעבר. כן, היא שלחה כמה שירים גרועים להחריד שהגיע להם להיכשל, אבל גם היו לה כמה שירים שהיו יכולים לזכות. סתם לשם השוואה כדי שתבינו כמה היא כושלת, מאז תחילת חצאי הגמר, היא העפילה לגמר רק ארבע פעמים. הפעם הקודמת בה היא העפילה הייתה ב2010. בהעפלה העוקבת היא זכתה.

השיר שהיא שלחה השנה הוא שיר של love it or hate it. זה או שמאוהבים בו עד כלות, או שלא מבינים על מה המהומה. זה או שהוא קסום בעינייך, או שהוא משעמם ומרדים אותך. אין אמצע. אני מודה שבשמיעה ראשונה חשבתי שמדובר בשיר משעמם, מרדים וכבד שאין לו שום סיכוי. הייתי בטוחה שפורטוגל תהיה פלופ היסטרי כי איזה נון חובב יתחבר לזה. עם הזמן התחלתי להיות יותר סלחנית, כי זיהיתי את הקסם שכולם מדברים עליו. זה לא גרם לי לאהוב אותו, אבל לפחות הבנתי שהוא קסום. הפעם הראשונה בה נפלתי מהשיר הייתה רק בסמי, בזכות ההופעה המקסימה (והמפחידה) של סלבדור. משהו במכלול של השיר עם הזמר וההופעה הפשוטה קנו אותי. בסמי דרגתי אותם במקום הרביעי, בגמר אתמול במקום השמיני עם ציון של 8.5 וV של הופעה מוצלחת. מסביבי הדעות נחלקו לשתיים: תעופה מאסיבית וזכייה ודאית, מול שעמום טוטאלי ואי הבנה על מה המהומה. שוב, לא היה אמצע. כשהשיר זכה בצורה כזו גורפת, אוהבי השיר שמחו על כך ש"המוזיקה נצחה!". ואני טוענת שהם טועים בענק ואסביר מדוע. כשחבריי הנון חובבים צפו בזמר הפורטוגזי, הדבר הראשון שאמרו היה "אוקיי, מה הסיפור שלו? הוא אוטיסט?". לא עניין אותם השיר, עניין אותם הזמר. כשספרתי להם שהוא מחכה להשתלת לב ושהרבה חובבים בטוחים שיש לו אוטיזם, הם הבינו שיש כאן משהו אחר. פורטוגל שלחה שיר טוב, אבל הם גם שלחו גימיק. נכון, הם לא הוסיפו זיקוקים ולא הצמידו רקדנים אלא הלכו על הופעה פשוטה, אבל ההופעה הפשוטה הזו התבססה על הזמר שכולו גימיק. זמר אדיר, מוכשר, מדהים, ווקליסט ענק, אבל גימיק. כמו קונצ'יטה, לצורך העניין, רק שהיא הייתה גימיק אחר לגמרי. באמת, בואו נשים את הקלפים על השולחן, בואו לא נתייפייף כאן. פורטוגל עשה מסע יח"צ מצוין בו היא דאגה לפרסם את מצבו הבריאותי של הזמר. הם לא היו זוכים אם לא היה להם בסיס של שיר טוב ביד, אבל הגזמנו קצת עם הזכייה. אני בטוחה שהקהל שהצביע בבית לפורטוגל (לא מדברת על החובבים אלא הקהל הרגיל) לא יוכל לשמוע את השיר הזה בסטודיו עד הסוף.

אז אני שמחה מאוד שפורטוגל זכתה. אני שמחה שזכה שיר בשפת המדינה. אני שמחה שזכתה מדינה מערבית נטולת פוליטיקות. אני שמחה שזכתה מדינה שלא זכתה מעולם. מכעיס אותי שזכה השיר הזה. הגיע לו עשירייה, לא זכייה. כנ"ל לגבי הבולגרים המקסימים, שהביאו בלדת ג'סטין ביבר בינונית והופעה אדירה. אבל בשנה כזו, שבה התוצאות הזויות והשירים משעממים, זה אך טבעי ששיר כזה איטי ומיושן יזכה, והסגן שלו יהיה בלדתי ומשעמם. זה אפילו סמלי. רבים אומרים שהשיר הפורטוגזי יחזיר אותנו לימים הטובים של האירוויזיון. אלו "ימים טובים"? השיר הזה לקוח מהאירוויזיונים של שנות החמישים. שנות החמישים הן השנים הקשות והרעות של האירוויזיון, מעטים הם החובבים שצופים בהן מבחירה. אני מעולם לא צפיתי באירוויזיונים ההם, כי הם משעממים ורעים. אלו הימים שאתם רוצים לחזור אליהם? באמת? הציפייה היא שבשנה הבאה יותר מדינות יאזרו אומץ לשלוח שירים בשפתן. זה בדיוק מה שאמרו בשנה שעברה, בעקבות הזכייה האוקראינית. מה קבלנו בתמורה? מלא בלדות באנגלית. זה בדיוק מה שיקרה בשנה הבאה, נקבל שנה מרדימה. מקווה שאתבדה. באירוויזיון הילדים זכה שיר דומה, משעמם ומרדים שכולם עפו עליו. אז הנה, קבלתם את הגרסה הבוגרת שלו, רק שהיא לפחות יפה.

איך אסכם את השנה הזו? בדאגה רבה. אני דואגת לתחרות האהובה עליי. אני דואגת לה כי אני רואה אותה הולכת ומדרדרת משנה לשנה. רמת השירים יורדת, היא הופכת לפחות מעניינת מוזיקלית. ואת מי אני מאשימה בכך? תאמינו או לא, דווקא את הMTV. כן כן, את סצנת המוזיקה העולמית. רבים אומרים שאין קשר בין האירוויזיון לבין מה שקורה בחוץ, ואני טוענת שבשנים האחרונות דווקא יש. ועוד איך יש. השירים בתחרות הופכים להיות יותר ויותר עדכניים, יותר ויותר "להיט". שבדיה שלחה שיר שיכול היה בקלות להיות של ג'סטין טימברלייק. בולגריה הגיעה לסגנות עם הגרסה שלה לג'סטין ביבר. קפריסין דורגה במקום ה21 עם הגרסה שלה לHuman, גרמניה במקום הלפני אחרון עם הגרסה הבינונית שלה לטיטניום. אפילו אנחנו שלחנו להיט. בגלל זה נון חובבים מתחברים יותר לתחרות, כי היא יותר נגישה ונשמעת כמו מה שהם רגילים לשמוע בחוץ. על הנייר זו מגמה מבורכת, הבעיה היא שבפועל, סצנת המוזיקה העולמית מדרדרת. מרגילים אותנו לשמוע מוזיקה חלשה ובינונית ולכן אנחנו מתחברים לשירים זולים ומטופשים כמו זה של מולדובה, שהביאה להיט זול ורע של ג'ייסון דרולו, כזה שהוא בעצמו לא היה מוציא כסינגל מרב שהוא רע. מרגילים אותנו לאהוב גימיקים, לאהוב את הזמר המוזר, לאהוב את השיר הזול. עצוב לי שבשנה בה המוזיקה זולה, אפילו באירוויזיון שלי אני לא מוצאת מפלט. מזל שיש לי נחמה ברומניה ובצרפת.

אז אני שמחה בשביל פורטוגל. אני שמחה לפרגן למדינה המדהימה והמתוקה הזו זכייה. סלבדור, הזמר, אמר שהזכייה הזו מוכיחה שלא צריך תלבושות וזיקוקים בשביל לזכות בתחרות, שהפעם המוזיקה ניצחה. אני... לא מסכימה איתו. למרות מה שאחרים אומרים, הוא לא זכה אך ורק בזכות השיר. הוא זכה בזכות עצמו ובזכות היותו גימיק מצוין. כי כשיש לך גימיק כזה מצוין ביד, אתה לא צריך זיקוקים ותלבושות, אתה עושה את כל העבודה לבד. כמו שאמרתי כבר בפוסט של חמישי, כולי תקווה שרשות השידור האירופאית תעשה בדק בית ותסיק את המסקנות שהיא צריכה כדי להחזיר את קרנה של התחרות. מה היא צריכה להסיק, למשל? שהשופטים דופקים את התחרות. אז מה אם הם הצילו אותנו כמה פעמים. זה בתור התחלה. השיטה הזו לא הייתה רלוונטית כבר לפני עשרים שנה וגם השנה היא לא רלוונטית. ומה עוד? להביא את מונס כל שנה. אוי, הוא כזה חתיך! הזוכה האמיתי שלי, אגב, הוא בכלל ההוא שחשף את ישבנו. הו, זה היה כה סמלי.

היה לי אתמול ערב מאוד משעמם ומעצבן. שאפו ענקי לאמרי שלנו, שנתן הופעות מצוינות ונתן את כולו. הוא סיפק לנו כמה רגעים של גאווה ישראלית אמיתית בתוך כל הרעש הזה שקוראים לו "מציאות ישראלית". הוא באמת יצא מלך ונתן את אחת ההופעות הישראליות המשובחות שידענו (בעיקר בסמי). תמיד טענתי שביום שבו פורטוגל הכושלת תזכה בתחרות, תגיע אחרית הימים. אמרו שסוף העולם יגיע ב13.5.2017 (אם אתם קוראים את הפוסט הזה, כנראה שגם הנבואה הזו לא התגשמה). בכל מקרה, יש סיכוי שככה נראה סוף העולם.

יאללה, נתראה בשנה הבאה! אלא אם האירוויזיון של השנה עוד יספק לנו אקשן שלא תהיה לי ברירה אלא לדון בה כבר בפוסט הבא.

חג שמייח ושבוע נפלא,

נית.