כולנו מכירים את התמונות הלו: הדוגמנית או השחקנית שיוצאת מבית החולים ימים ספורים אחרי הלידה כשהיא לובשת את הסקיני שהיו לה עוד לפני ההריון. הדוגמנית שחודשיים שלושה אחרי הלידה שמצטלמת בביקיני. או סתם גורו ההרזיה שמתנהגת בדיוק כמוהן וזועקת לנו מכל פינה שאם היא יכולה לעשות את זה - אז כולנו מסוגלות לעשות כמוה.
אבל כפי שחן טל כותבת בפוסט הבא - הלידה ומה שבא אחריה לא ממש דומה למה שאנחנו רואים בסרטים, אלא כולל הרבה כאבים, הורמונים, דמעות ושינויים בחיים שלא ממש גורמים לנו לצאת לריצה קלילה שעות ספורות אחרי שיצאנו מחדר הלידה. היא לא ממורמרת אלא מאושרת מהשינוי בחיים - אבל רוצה לקחת את הזמן לחזור לעצמה בלי הלחץ של להרזות כאן ועכשיו ומיד. בדיוק כמו כולנו.
נכון שיש נשים שקל לה יותר לחזור לגזרה מאשר אחרות, בגלל נסיבות גופניות כאלו ואחרות. ברור שדוגמניות שהגוף שלה הוא כלי העבודה שלהן רוצות לחזור לעבודה כמה שיותר מה ולכן חייבות לחזור לעצמן מהר (מה שאומר שהלחץ כלפיהן גם הוא לא הוגן במובן מסוים). אבל בסופו של דבר, למה אמור להיות לנו כל כך חשוב לחזור לגזרה כמה שיותר מהר אחרי ההריון? אני לא חלילה אומרת שזה תירוץ לזלול כל פיצה, צ'יפס או חטף ברדיוס של כמה קילומטרים, ואני מאוד בעד אורח חיים בריא - אבל הגיע הזמן שננתק את הקשר המיותר הזה בין אורח חיים בריא לבין רזון, לא? במיוחד בנסיבות כאלו שבהן יש משהו חשוב יותר לדאוג לו מאשר כמה מהר נכנסנו חזרה לסקיני ג'ינס.