אנשים שהשפיעו עלי: (ז) פראנץ קפקא – חלום בלהות שהפך למציאות

אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)

       בסידרה שלי "אנשים שהשפיעו עלי" אספר היום על עוד אחד, שלא היכרתי. פראנץ קפקא, סופר ונביא, שהשפיע עלי ועל השקפת העולם שלי.

"המשפט"

       את קפקא פגשתי לראשונה כשהייתי די צעיר. הספר "המשפט" היה אחד הספרים שהגיעו לבית אימי, כחלק ממיבצע, כאשר השם קפקא לא היה ידוע. קראתי את הספר, התרשמתי, ולאחר כמה שנים הבנתי כי הספר הזה שינה את תמונת עולמי. יש רק עוד שני ספרים שהשפיעו עלי כל כך והם "מלחמה ושלום" של לב טולסטוי ו"שמשון" של זאב ז`בוטינסקי.

       מאז קראתי עוד כמה מספריו וסיפוריו של קפקא, והסיפורים "הגילגול" (מטמורפוזה) ו"לפני שער החוק" ניכנסו גם לעולמי הרוחני, ניכנסו והם נוכחים שם עד היום.

חלום שהפך למציאות

       כשאני קורא את קפקא, קורה לי מה שמתרחש רק לעיתים רחוקות: אני ניכנס לתוך עולמו של המספר ואני חש כאילו אני נמצא שם איתו, כשנציגי החוק באים ומאשימים את יוסף ק` בלי שיידע במה מאשימים אותו. כשסיימתי את קריאת "המשפט", חשתי שאני מתעורר מתוך חלום בלהות. קפקא העלה על הכתב את חלומות הבלהות שהיו לו, והפך לנביא, משום שהעולם הסגור שלו הפך למציאות במאה העשרים. סטאלין, היטלר ומאו יצרו משטרים בהם אזרח טוב, נאמן למישטר, יכול להיות נאשם, מודח מעבודתו, נישלח לגלות, או מוצא להורג, בלי שחטא ובלי שעשה משהו שהיה מקום להעניש עליו. עשרות מיליוני אנשים, אזרחים תמימים, מתו בשל שרירות הלב של שלושת המנהיגים אלה. כשקפקא רשם את דבריו במחברותיו, בתקופת מלחמת העולם הראשונה ובתקופה שלאחריה (הוא ניפטר משחפת בשנת 1924), זאת היתה מציאות הזויה. קפקא עצמו לא ייחס לסיפוריו המקוטעים חשיבות כלשהי. הוא מילא מחברות בקטעים, שנועדו להיות חלקים מספרים ומסיפורים שמעולם לא סיים את העבודה עליהם, ולכן בצוואתו ציווה על ידידו מאקס ברוד לשרוף את כל מה שלא הגיע לרמה של ספר ראוי לפירסום. תוך עשר שנים, הפכו חלומות הבלהות של קפקא, למציאות בה חיים רבים. שש שנים נוספות עברו והמציאות הקפקאית, הפכה להיות מה שחווים כמעט כל תושבי אירופה, גם היהודים וגם כל האחרים.

       ברוד, מן הסתם חש מהופנט מול הקטעים ההזויים של קפקא. הוא לא יכול היה להביא את עצמו להשמיד את היצירות הללו, אפילו שאינן גמורות. הוא החליט לשבת עליהן, לערוך אותן ולפרסם אותן, בשל ערכן הסיפרותי. תוך כדי פירסום הכתבים יכול היה ברוד לראות איך קפקא נעשה יותר ויותר רלבנטי ופחות שולי והזוי.

הקיסר פונה אלי

       בסיפור "הודעה מן הקיסר" מספר קפקא על הודעה ששולח הקיסר הגדול אליו, אל הנתין חסר החשיבות בממלכתו. השליח יוצא למסור את ההודעה, אך הוא לא מגיע. גם בסיפור "לפני שער החוק", ניצב האיש מן הכפר בפני השער, אינו יכול להיכנס בו ובסוף הוא מתבשר כי השער הזה, שנאסר עליו לעבור אותו, נועד רק לו. בעולמו של קפקא מתואר היחיד, שסובל במיוחד מן המנגנון, ולא החברה כולה. מדוע מדבר קפקא על מסר ליחיד ולא על עריצות שילטונית, שחלה על כלל האזרחים? התשובה היא, אולי, שקפקא לא התכוון להיות נביא לכל בני האדם. הוא כותב על מכאוביו האישיים, ולא על כל האנשים הסובלים כמוהו. בסוף הסיפור "הודעה מן הקיסר" הוא כותב "אתה יושב אל חלונך וחולם עליה, עם רדת הערב", כלומר הוא מדבר על חלום, חלום בהקיץ, אך לא ממש שהתרחש, אפילו לו במציאות הבדיונית, שקפקא בונה בסיפוריו.

המאה העשרים ואחת

       סיפוריו של קפקא הם נבואה מצמררת על מה שעתיד היה להתרחש במאה העשרים. במאה העשרים ואחת שלושת המנהיגים הרצחניים ההם כבר הלכו לעולמם, וגם המישטרים שהם הנהיגו אינם קיימים עוד. אבל המציאות בה אזרח תמים עלול להיות נאשם, או נהרג, בלי שחטא – מציאות זאת עדיין קיימת, בעולם שבו הטרור משתולל ומכה בכולם, גם בישראל וגם במדינות העולם, מיפאן עד ארה"ב.

נגד הבירוקרטיה

       ההשפעה של קפקא עלי מתבטאת בכך, שאני אנרכיסט עקרוני. יש לי איבה עקרונית לכל מערכת ביורוקרטית, ממשלתית, מסחרית או משפטית, שבה אנשים מחליטים על גורלם של אנשים אחרים. ההחלטות הללו רובן טובות ומוצדקות, אבל תמיד יש כמה החלטות שהן שרירותיות ופוגעות ביחיד, הניצב חסר אונים נגד המנגנון. כמו שאמר הובס, וכפי שאמר בר יוחאי לפניו, איננו יכולים בלי מדינה ובלי ביורוקרטיה. זה נכון, אבל ביורוקרטיה, כל מנגנון ביורוקרטי, מועדת לעשות החלטות רעות. הדוגמה החריפה ביותר, לטעמי, זה המנגנון של בתי הדין הרבניים, שמתעלל ב"מסורבות הגט" בישראל. אבל מעבר לאפשרות של מנגנון שפועל מתוך אידאולוגיה שלילית, הבעייה היא בעצם האקסיומה של "שלטון החוק" (או "עליונות המשפט"), שמניחה כי החוק הוא טוב (מה שלא תמיד נכון) ומתאים לכל המקרים ולכל הסיטואציות. אני טוען כי כל חוק הוא רק קירוב מסוים לאמת הרצויה ותמיד יהיו המקרים יוצאי הדופן, שהמחוקק לא חשב עליהם, ולא התכוון לכך שהחוק יתבצע ככתבו וכלשונו במקרים חריגים אלה. זאת טענה יותר עקרונית מטענה אחרת שניתן להעלות והיא, שהחוקים מתאימים למציאות מסוימת, אבל כאשר המציאות משתנה, לרוב החוקים נשארים קבועים, ובכך ניגרם נזק גדול לאנשים רבים.

       את השקפת העולם הזאת בניתי, על בסיס העולם הקפקאי, ואחר ביססתי אותה על סמך מה שלמדתי כפיזיקאי, על חוקי הפיזיקה, שלעולם אינם האמת לאמיתה, אלא רק קירוב לאמת.

עוד

       עוד על קפקא תוכלו לקרוא ב:

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12838

http://he.wikipedia.org/wiki/פרנץ קפקא

     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.

       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

   המונה היומי: עד היום היו 132,981 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.

       את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416

תגיות: ביקורת והמלצות, סיפרות, אוי לנו מן הביורוקרטיה, אנשים שהשפיעו, מחשבות והגיגים, תובנות, חשיבה, המקרה החריג, עליונות המשפט, סטלין, אבות ומייסדים, היחיד מול החברה