בערב שבו הגענו לליג'יאנג ורינו לטייל בעיר העתיקה - ירד גשם, מה שהקשה יור על מעבר ברחובות שהיו צפופים מאוד בשעות שבהן הגענו לאיזור, ובשלב מסוים החליטה נילי המדריכה לפנות אחורנית ולחזור איתנו למלון (או לפחות עם אלו מאיתנו שלא פרשו עד אז). אי יצאתי מאוחר יותר - וגם יצאתי יחסית מוקדם מהמלון כדי לצלם את האיזור של הכיכר מולו באור יום.

כאשר אני מגיעה לחיפה, בירת הצפון, אני מופתעת מחדש מהשינויים וההתחדשות בעיר, שסבלה שנים רבות מתדמית אפורה וישנונית של "עיר הפועלים", שאחרי שמונה בערב אין מה לעשות בה חוץ מללכת לישון....

בשנים האחרונות עוברת חיפה מתיחת פנים רצינית, והשכונות שפעם היו מוזנחות התמלאו בבתי עסק, מסעדות ומקומות בילוי.

דוגמא מצויינת להתחדשות עירונית זו היא שכונת ואדי סאליב, שהוקמה במאה ה-19 עם היציאה מחומות העיר העתיקה של חיפה ואוכלסה על ידי יהודים ומוסלמים, אנשי רוח, משוררים וסופרים וביניהם ראשי האזור והעיר. 

השכונה ממוקמת על מדרון ההר הצופה למפרץ חיפה, משני צדיו של ואדי סאליב. מקור השם בשם הואדי "צאליב", על שם הצלב הגדול שהיה חקוק בסלע אחת המערות בואדי.

השבוע הצטרפתי לסיור בשכונה, שהתחיל בשוק תלפיות, שהוקם בשנות ה-30 של המאה הקודמת. בזמן המרד הערבי השוק נסגר וחלק מהאוכלוסיה היהודית עזבה את המקום. מאורעות 1936-1939 שבעקבותיהם הפסיקו אנשי שכונת הדר הכרמל לבצע את קניותיהם שבעיר התחתית, נתנו דחיפה סופית לסגירת השוק.

במסגרת יוזמה לחידוש ושיפוץ של השוק העתיק, נפתחו בו מספר מקומות מעניינים ששווים ביקור.

בכניסה לשוק (רחוב סירקין 21) נפתחה מאפיית הבוטיק "לחם עיניים". 

במאפיה, אותה הקימו חיים פזלן עומרי עצמוני (על שמו קרוי העסק פעמיים ע'), מכינים לחם ממחמצת שאור בשיטה ידנית מסורתית. במאפיה מגוון רחב של לחמים,  ביניהם גם לחמים שמזכירים עוגה כמו לחם בננה ולחם פירות יער ולחמים ללא גלוטן.

ניתן להזמין לחמים בהתאמה אישית למגוון מצבים בריאותיים כגון: קנדידה, סכרת, קרון ועוד. 

מול המאפיה, ברחוב סירקין 24, גילינו עסק מרתק להצלת מזון -  רובין פוד ROBIN FOOD על שם גיבור הצדק האנגלי מימי הביניים שסייע לעניים.

הידעתם ששליש מהמזון בעולם נזרק לפח? על מנת להציל את האוכל ה"מבוזבז" הקימו שלושה יזמים חיפאים עם מתנדבים מכל העולם, בית אוכל חברתי, הפועל 5 ימים בשבוע, בו כל אחד משלם לפי יכולתו על המנה. לשם כך, הוצבה בעסק קופת פח ייחודית.

מטרת המסעדה היא ליצור פלטפורמה ייחודית ונגישה לקירוב הציבור לנושאים כדוגמת קיימות, קהילה וצדק חברתי, דרך פעולות העוסקות בסוגיית בזבוז המזון.

בעזרת שף מעולה מכינים מדי יום מהאוכל המוצל מנות טעימות, בריאות וטבעוניות. טעמנו ממרק בטטה עם מגוון לחמים, אנטיפסטי, תבשיל גזר ושומר, סופריטו תפו"א וסלרי.

בהמשך הרחוב (סירקין 28) הגענו אל "סטודיו לבישול ואירוח" של ורד פדן, שם טעמנו טראפלס שוקולד טבעוניים. ורד מעבירה סדנאות בישול טבעוני, ארוחות שף, קייטרינג בוטיק ובנוסף גם סיורים קולינריים באזור.

אם מתחשק לכם בירה טעימה מאד וקלילה, מומלץ לעבור את הכביש (סירקין 27) ולבקר בהמבשלה - בית שיכר להכנת בירה מקומית, שהוקמה בשנת 2016 במקום מכולת שפעלה בשוק כ70 שנים.

במבשלה מכינים בירה טריה בשיטה מסורתית, מלתת וכשות, התוססת בבקבוקים בתסיסה היא טבעית ללא תוספת פחמן דו חמצני.

טעמנו מבירות לאגר, אדמונית, חיטה ובלגית - כולן טעימות ממש ומביניהן האהובה עליי הייתה בירת החיטה.

לצד הבירה, מגישים במקום אוכל שוק מעולה, חומוס, שקשוקה, סלטים ועוד..

אחרי שהבטן  הפסיקה לקרקר, היינו פנויים "לספוג קצת תרבות" במרכז לאומנות עכשווית פירמידה , השוכן באזור הפארק המשופץ ובו מתקיימות סדנאות תערוכות אומנים מהארץ ומחו"ל, אירועי תרבות ועוד

מהמרפסת בקומה הרביעית נשקף נוף מרהיב של חיפה ושל הבניה וההתחדשות בעיר

בשוק הפשפשים הסמוך לפירמידה ניתן למצוא מגוון פריטים מגניבים, חלקם ענתיקות ממש

ואם אתם באזור חובה לטעום אוכל ביתי מהסירים של KATI ברחוב קיבוץ גלויות 34, מסעדה כשרה של אוכל ביתי מפנק מלא נשמה שמוכן בעבודת יד. בתפריט מגוון תבשילים למנות עיקריות, תוספות וסלטים. המסעדה מעוצבת בסגנון רטרו עם אווירה ביתית ויחס אישי .

בחירת האוכל נעשית ישירות מתוך הסירים .

בצמוד למסעדה של KATI נמצא פלאפל הותיק והטעים בעיר- פלאפל אבו אחמד המציע פיתה עם פלפל בין הטעימים שאכלתי. המסעדה מציעה פלאפל חם, טרי וטעים הנמכר עד שעה 15 בכל יום.

מסעדת חמאם אל פאשה 9 נפתחה לפני כשנה וחצי האחרונות כחלל לארועי קולינריה ותרבות בהזמנה מראש ולקהל הרחב.

השף ארן ברנדר מבשל בקונספט מטבח מקומי-חיפאי ומגיש את מיטב חומרי הגלם העונתיים בהשפעות ים תיכוניות  ומטבחי העולם. 

מתחם החמאם המפואר נבנה במאה ה-19 ועבר גלגולים שונים כבית מרחץ, בית כנסת ומועדון ריקודים. המבנה שופץ בשנים האחרונות בידי היזם אבי אבוטבול, המפעיל בו את "סטודיו 99" - סדנת עבודה ויצירה לרהיטי עץ ופרזול. 

טעמנו מתפריט שכלל מגוון סלטים, דגים, ירקות קלויים בתוספת בשר איכותי וקינוחים מיוחדים

המסעדה נצמאת במתחם עתיק שהוקם בשנת 1880 ע"י איברהים פשה.  כתובת: חמאם אל פאשה 9  חיפה.

בשכונה הציורית נבנו בתי אבן מוקפים גינות, עצי פרי וגפנים וביניהם מעברים ציבוריים רחבים עם פינות ישיבה וגנים קטנים. אותם בתי אבן מרשימים שימשו מודל להתפתחות אדריכלות ערבית אורבנית בחיפה. אלה זכורים כבתי "ליואן" – בתי חלל מרכזיים עם שלוש קשתות בחזית הראשית, מרפסות זיזיות משיש, עם מעקות מסוגננות. בתים עטורי פרטים ארכיטקטוניים שנבנו ללא אדריכלים כי עם על בסיס מסורת אדריכלית ותיקה. בימי הפאר מנתה השכונה המעורבת עשרות אלפי תושבים, 33 בתי כנסת פעלו בה, ילדים ונוער שיחקו וגדלו ואכלסו בתי ספר ומוסדות חינוך מכל הזרמים.

לאחר מלחמת העצמאות, סבלה השכונה מהגירה שלילית מאסיבית של התושבים הערבים ובמקומם הגיעו עולים מצפון אפריקה ומרומניה. התנאים הקשים בשכונה, שמצבה הלך והדרדר, הפכו סמל למצוקה ולאחר מכן למרי החברתי שפרץ ב - 59 במסגרת סדרת מהומות אלימות של תושבי השכונה שיצאו נגד הממסד. בתחילת שנות ה– 60 החל פינוי התושבים לשכונות חדשות יותר, בהם זכו לדיור משופר. עד תחילת שנות ה– 70 השכונה ננטשה כמעט לחלוטין. הבתים הנטושים נאטמו, לא שופצו ומרביתם נהרס בתחילת שנות ה – 70.   

תכנית שימור ושיקום השכונה:

התוכנית לשיקום השכונה גובשה כבר בסוף המאה הקודמת ולפני מספר שנים החליט ראש העיר לשעבר, יונה יהב, לשים קץ למצב ולפעול לשיקום השכונה, כהמשך לפרויקט שיקום מקיף שמבצעת העירייה בכל שכונות ומתחמי העיר התחתית ובא לידי ביטוי בהתפתחות מרכזי האקדמיה, הבילוי והתעסוקה החדשים והתוססים של חיפה.

בתוך כך, פועלת העירייה לעורר לחיים את השכונה, כאזור תרבות ובילוי הכוללת פיתוח השטחים הציבוריים הפתוחים כמו פארק מרכזי וטיילת היקפית.

פעילות השיקום מלווה ביזמות נדל"נית השואבת השראה מהקסם של שכונת ואדי סאליב הנובע מהעובדה שמדובר בשכונה האחרונה בחיפה "של פעם", עם שוק הפשפשים האותנטי האחרון שקיים כעת בישראל ואשר נותר פעיל ושוקק לאורך השנים. סביבו נבנים מספר פרויקטים חדשים וביניהם פרויקט הרובע הצמוד לפארק.

תודה מיוחדת למדריך שלנו עופר שוורץ על הסיור המרתק ומעניין.

אין ספק שנכנסנו עמוק עמוק לתוך מערכת בחירות. אמנם הממשלה הנוכחית עדין לא הרימה ידיים, אבל היא משולה לרכב שאוטוטו אוזל הדלק ועכשיו הוא נוסע על האדים במנוע.

בשבועיים האחרונים אנחנו עדים למין תחרות פופוליזם זול שמנהלת האופוזיציה כנגד הממשלה המכהנת, ומנסה להביך אותה מידי שבוע בבליץ של חוקים פופוליסטים שזוכים לתהודה תקשורתית רחבה, הרבה רעש ובאזז, הרי המטרה מקדשת את האמצעים, ואחרינו המבול.

היום הצליחה הממשלה רק בקושי להפיל הצעת חוק פופוליסטית כזו, על חודו של קול.

איציק שמולי העלה הצעת חוק בה נדרשת הממשלה להעלות את קצבת הזקנה, ולהשוותה לשכר המינימום. כל מי שמגיע לגיל פרישה יזכה מאותו רגע ואילך לקצבה חודשית על סך 5300 ש"ח !!!

הלוואי, איך בכלל ניתן לומר לא להצעה קוסמת שכזו, שבאה להיטיב עם האזרחים הותיקים בישראל?

בניגוד למערכות הפייק ניוז שנקראים התקשורת הישראלית, לא התעצלתי והחלטתי לרדת לעומק הענין, אחרי דילוגים ונסיונות בגוגל להגיע לממצאים הללו, בסוף הדבר היחיד שהצלחתי לעלות ברישתי, היה דוח של הלמ"ס שביצע חיתוך מצב לגבי אוכלוסיית ישראל בשנת 2014,ככה שהנתונים שמצאתי מדברים על 4 שנים לאחור.

בישראל 2018 גיל הפרישה לגברים עומד על 67 שנים, ונשים על 62,  קשישים בישראל נחשבים בני 65 שנים ומעלה.

בישראל 2014 חיו ע"פ הלמ"ס כ895000 קשישים.

אילו הצעתו של איציק שמולי היתה עוברת, עלות הקצבה החודשית שהיתה צריכה מדינת ישראל להפריש לאותם קשישים היתה עומדת על הסכום 4,743,500,000  !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אם היה מדובר בהוצאה חד פעמית, ניחא, מדובר בעלות מידי חודש בחודשו נכון לשנת 2014, בשנה זה היה מגיע לסכום המפלצתי של 56,922,000,000  !!! אגב תקציב המדינה כולו לשנת 2017 עומד על סכום של 360 מילארד ש"ח.

וזה רק על הוצאות שופטת לאזרחיה הקשישים של המדינה שמהווים כ10% מכלל האוכלוסיה.

אחת הפריבלגיות שיש לח"כ מהאופוזיציה מימין ומשמאל כאחד, שכל נושא תקציב המדינה הוא ממנו והלאה, הרי אם הגרעון יטפח למימדים מפלצתיים כמו ארה"ב שחייבת מעל ל200 טריליון דולר, או איטליה שנאנקת תחת חוב של 2 טריליון , או יפן עם חוב של 10 טריליון דולר (חובה של יפן חצה את קו הקוואדריליון ין יפני, מדובר במספר ועוד 15 אפסים אחריו) ועוד, מאידך חבר בקואליציה שהיא זו שאמונה ואחראית על ניהול תקציב המדינה, חלות עליו מגבלות ומשמעת קואליציונית שלעיתים הוא מוצא עצמו מצביע נגד צו מצפונו, היות הוא חלק מהקואליציה שמרכיבה את הממשלה שאחראית על הניהול הכלכלי והתקציבי הכולל של המדינה.

לכן תמיד הצעות חוק פופוליסטיות ,נדיבות, פזרניות יגיעו מספסלי האופוזיציה, ואילו חברי הקואליציה ינסו למנוע זאת בעדם אלא אם כולנו נחיה בתחושה שאין מחר, ונשאיר חובות עתק לדורות הבאים שיאלצו לשלם את החוב שהשארנו להם, ע"ח רווחתם או שנגיע לפשיטת רגל ואז נגיע למצב בו הקצבה הנוכחית של הקשישים בישראל, תיראה ותיחשב כמשכורת עתק לאדם עובד.

וזו רק הצעת חוק אחת שדיברתי עליה, השבוע הדפה הממשלה עוד הצעת חוק כנגד אלימות כנגד נשים, שעלותה נאמדת בסכום של 250 מליון שקלים, וזה קרה שבוע אחרי שהממשלה נאלצה לכבד את פסיקת בית המשפט בפעם השלישית בענין תיקון הפנסיות של יוצאי כוחות הבטחון וגמלאי המשטרה , מה שגרם לממשלה לערוך קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה בעבור מימון הסכם זה, שגם כך נפרס ל10 שנים בגלל עלויותיו הגבוהות.

לפעמים זה מה זה מבאס, אתה מוצא עצמך כאילו אתה האיש הרע, חסר ההתחשבות, החמלה, כאשר אתה עומד מול הכותרות הפופוליסטיות הללו ומנסה לצעוק ירדתם מהפסים? מי יממן את זה? איפה האחריות? 

אני מאזין לרדיו וכל היום שומע את איציק שמולי מילל במהדורות החדשות על הפלת הצעתו, במהדורות החדשות בטלויזיה מראים שוב ושוב את ההצבעה שהביאה להפלתו של החוק, ואין צדיק בסדום שייצעק או יציג את המספרים המטורפים עליהם מדברים.

יש דוגמא קלאסית עכשיו באירופה, הבחירות האחרונות באיטליה יצרו מצב מגוחך בו מפלגת שמאל פופוליסטית זכתה במרבית הקולות, והמפלגה השניה בגודלה מפלגה ימנית פופוליסטית הקימו ממשלה שמנהלת עכשיו מדיניות פופוליסטית, והחליטה להגדיל את תקציבה מעבר להתחיבויות שהיא העניקה לחברותיה באיחוד, ונתקלת בקשיים ואיומים מצד האיחוד כנגדה ,מה שכבר עלה לה בהורדת דירוג אשראי, תשלום גבוה יותר על אג"ח שמממנים את פעילותה, והמשבר בכלכלי בו היא שרוייה כבר עשור הולך ומחריף, ככה נראית מדיניות פופוליסטית שרוצה להטיב עם העם, אבל אין לה את הכסף לזה.

עכשיו רק נותר להמתין לשבוע הבא, ולצפות לעוד נסיון חקיקה של ח"כ מהאופוזיציה, כיד הדמיון .

אגב יש לי רעיון משלי, שאני מציע  שמדינת ישראל תעניק לכל בית אב מליון ש"ח לכיסוי חובותיו, ניקוי התחיבויותיו , והסדרת עניניו כדי שב1.1.2019 נוכל להכריז שכל  בתי האב בישראל יישרו קו, נקיים מחובות,נקיים ממעמסה כלכלית, ויכולים להתרווח בניחותא בכורסותיהם כיאה למדינה שדואגת לאזרחיה, אגב שם החוק יקרא טאבולה ראסה.

לסיום אני רק רוצה להזכיר לכם, שבסופו של יום מגיע רגע הפרעון, הממשלה לא קוטפת כסף מהעצים, היא אמנם מדפיסה את הכסף, אבל לא יכולה לעשות זאת ללא אחריות, הכסף מגיע ממיסים שכולנו משלמים, מרבית המעמסה נופלת על מעמד הביניים שגם ככה מחזיק על גבו לא מעט, ובעיקר מגזרים שלא ממש תורמים ולוקחים הרבה יותר מתרומתם, את כל הפופוליזם הזול הזה יבוא ע"ח דברים וצרכים שלנו העובדים , שמקום להנות מזיעת אפינו, נכרע מעומס על גבינו.

פסגת דן

פני הרקיע של העיר רמת גן עומדים להשתנות באופן מהותי, כאשר אחד מהפרויקטים הבולטים שנבנים בעיר יגיע לסיומו. מדובר בפרויקט "פסגת דן", פרויקט בניה חדש של חברת נהור מקבוצת דן נדל"ן. המבנה הבולט בפרויקט הוא מגדל מגורים בן ארבעים קומות, אשר יהיה ממוקם ברח' המעפיל 12, ממש בסמוך לרחוב ז'בוטינסקי המרכזי והשוקק שבעיר. במגדל 195 דירות סה"כ והשטח עליו הוא ממוקם בגודל מעל שישה דונם. המגדל תוכנן על ידי משרד האדריכלים המוביל של יסקי מור סיוון. גובהו המרשים יאפשר לדייריו להתבונן על שטחים נרחבים ירוקים ונוף עירוני שנפרש בכל האזור. חלק נוסף בפרויקט יהיה מרכז מסחרי קטן ואיכותי שיוקם לטובת דיירי הבניין. ובין המגדל והמרכז יהיה שטח ירוק ציבורי הכולל גני שעשועים לילדים ומתחם ירוק.

המיקום הוא לא פחות ממנצח. קרוב ונגיש לעורקי תחבורה ראשיים, כולל הרכבת הקלה העתידית, למרכזי העסקים של רמת גן, לבורסת היהלומים, ולאזור התעסוקה החשוב רמת החי"ל. מסביב נחות השכונות הותיקות והאיכותיות של העיר כמו שכונת הגפן ושכונת ותיקים, מה שיבטיח תמהיל אוכלוסיה מבוקש.

קצת על המפרט התכנוני המוקפד של הפרויקט. המגדל מורכב מדירות בנות 3, 4 ו- 5 חדרים, וכן מדירות פנטהאוז בנות 4-6 חדרים הנמצאות בקומה הארבעים. בדירות מפרט קבלני גבוה, המורכב בין השאר ממרפסת שמש מרווחת, הכנה למיזוג אוויר כולל, אסלות תלויות, תריסי גלילה חשמליים, ריצוף גרניט פורצלן 60X60, חלונות בזיגוג כפול, דלתות כניסה ופנים איכותיות, ועוד. הבניין עצמו ייהנה מלובי כניסה מפואר, מאוייש בשומר, ארבע מעליות מרווחות, וחניה צמודה מקורה תוקצה לכל קומה.

כבר עכשיו ההתעניינות בפרויקט בשיאה, ונראה כי הוא עומד לשנות את פני העיר ולהביא מהסטנדרט הגבוה של מגדלי מגורים יוקרתיים אשר הכרנו בשנים האחרונות רק מתל אביב, אל העיר רמת גן, ובמחירים משתלמים יותר. הבנייה לגובה של מגדלי יוקרה, זוכה בחלק גדל והולך של העסקאות לרכישת דירה חדשה בשנים האחרונות. בת"א קפצו מ- 10% מכלל העסקאות בעיר ל- 40%! ולכן, החישוב ההגיוני שיעשו מי שמתעניינים ברכישת דירה חדשה הוא שהמשתלם ביותר הוא לקנות דירה חדשה ברמת גימור גבוהה שכזו מחוץ לתל אביב, אך במיקום מספיק קרוב אליה, אשר מאפשר להישאר מחוברים לעורקי תעסוקה, תרבות ובידור שהעיר מציעה, אך מבלי לשלם את המחיר הגבוה של חיים בעיר היקרה בישראל. מחירי הדירות מתחילים ב 2,664,000 ש"ח.

משהו לא טוב קרה לי , פתאום יום אחד אני מוצא את עצמי הרבה פחות סובלני, והרבה יותר קיצוני.

לפני מספר שבועות, ראיתי ביומן החוץ שמשודר ב"כאן"  בימי שבת, כתבה שסיפרה על הפגנות בארה"ב של טבעונים\צמחונים  כנגד בתי מטבחיים, ונגד אכילת בשר וכדומה. במהלך הכתבה שידרו צילומים של אותה הפגנה בסמוך לכניסה לבית המטבחיים, ונסיונות למנוע כניסה של משאיות עמוסות בבעלי חיים בשעריו.

תוך כדי הצילומים, זעקה אחת המפגינות לעבר הכתבים שיקשיבו לזעקות בעלי החיים הנשמעים מבפנים, ואכן הגבירו את הסאונד וברקע נשמעו צווחות אימה של חזירים טרם שחיטתם.

במרבית המקרים ,אני בשלב הזה כבר עובר לתחנה אחרת, בדיוק כפי שאיני מסוגל לצפות בתמונות הזוועה שמפרסמים כל האקטיביסטים הטבעונים והצמחונים ברחבי הרשתות החברתיות. הפעם לא הספקתי, והצווחות האלה חדרו עמוק עמוק לנשמתי.

במשך ימים, תוך כדי פעילות יומיומית רגילה,  לפני השינה, ניסיתי להרחיק את הזכרון הזה מראשי, לא לחשוב על זה, ולא הצלחתי, הצווחות הללו ליוו אותי ומלוות אותי עד היום.

אני צמחוני מזה כ40 שנה, צמחוני מטעמי מצפון , והפסקתי לאכול ביצים מאז שנחשפתי בפעם הראשונה לזוועה הזאת שנקראת כלובי סוללה, חלב איני מסוגל לשתות מגיל צעיר, הריח גורם לי להקיא, ככה שאני צמחוני טהור,  וטבעוני לייט, אני לא בודק כל מוצר ומוצר על רכיביו ומרכיביו, ואם מציעים לי עוגה, ברור לי שיש שם חלב וביצים,  ולא בגלל זה אמנע מלאכול אותה.

כל חיי מעולם לא היטפתי לצמחונות, לא ניסיתי לשכנע איש להפסיק לאכול בשר, למרות שאני מודה שכאשר שואלים אותי לפשר הצמחונות שלי, אני מסביר את התורה שלי ,ומנסה לעורר את החמלה או המחשבה השנייה לאדם שכנגד לחשוב קצת לפני שהוא ממהר לנגוס בצלי, או בסטייק, או מה שזה לא יהיה. לא בהצלחה יתרה להודות על האמת.

אני מגיע למסיבות על האש עם חברים, ולרגע לא מנסה להיות המטיף בשער.

אבל כרגיל תמיד יש אבל.

מאז התוכנית ההיא, והצווחות הבלתי נסבלות הללו שמלוות אותי מאז, הפכתי להיות הרבה פחות סלחן, פחות מקבל, פחות מכיל ממה שהייתי עד היום.

אמנם אני עדין שומר את זה בפנים, אבל כל יום בצהרים בזמן הפסקת האוכל בעבודה,מסעדות,תוכניות טלויזיה,דוכני מזון, אני מביט סביבי ומסתכל על סובביי ש95% מהם מתענגים על סוג כזה או אחר של בשר, ביצים, ומרגיש זעם וכעס, משהו שלא היה לי עד היום, 

אני מתחיל לזרוק הערות כאלה, בקטנה, לשחרר את שסתום הלחץ שמבעבע בנשמתי, על הקלות הבלתי נסבלת הזאת, בה אנשים נוגסים בבשר מבלי לחוש לרגע צביטה בלב, מחשבה, נקיפות מצפון, משהו לכל הרוחות, הרי מדובר בבעל חיים שרק אתמול היה חי, והיום הוא על הצלחת.

וכאילו שזה לא מספיק, כל ערב תוכניות אוכל, תחרויות, ותמיד מככב שם הטלה, ריבונו של עולם, טלה, איך אפשר לנגוס במשהו שמזכיר את היצור התמים, והמתוק הזה? עגל, מוח, מי מסוגל לצפות בזה ערב ערב, שמעתי שאפילו נסראללה אמר לא מזמן שהוא לא מבין מה זו האובססיה הזו של הישראלים לתוכניות אוכל.

אני מבין שיש מנגנוני הדחקה, ברור לי שאילו אישה לא היתה זוכה להורמון ההוא שמשוחרר לגוף רגע אחרי סיום הלידה, וברגע שמניחים את תינוקה בידיה, כנראה היא לא היתה ממהרת לעבור חוויה זו בשנית, יש מנגנוני הגנה במוח שאמורים להגן עלינו ממראות קשים,חוויות קשות ושאר ענינים.

את המנגנון הזה של ההפרדה בין אהבה לבעלי חיים, לבין לאכול אותם ,לעולם לא הצלחתי להבין, להפנים, ולאמץ, פשוט מעל לבינתי להבין את היכולת לעשות את ההפרדה הזאת.

היות ולא הפסקתי לאכול בשר כי הוא הגעיל אותי, גרם לי לבחילה, או תחושת קבס וכו', זו היתה החלטה מודעת,שקולה, שאני מוותר מרצוני החופשי על התאווה הזאת לבשר, בגין צער בעלי חיים, ואת זה החלטתי בגיל 8 וזה מחזיק מעמד עד היום, למרות כל הגירויים, כל שלל הבשרים,מטעמים, שראיתי בימי חיי, כנראה שזו הנכות שלי, חוסר היכולת לעשות את ההפרדה, בין לראות טלה או עגל,פרה או כבש,תרנגול, וכל בעל חיים אחר שיצור חי בעל רצון לחיות לבין מעדן על צלחתי.

ההפרדה הזאת של תעשיית המזון מהחי, על כל הזוועות והעוולות שהיא גורמת ומעוללת לבעלי חיים, לעיתים אני רק מתפלל שהיגיע הזמן שלפחות מחצית בני האדם על פני כדור הארץ, ימחו מעל פני האדמה בעבור שלומם ועתידם של בעלי החיים ,שמשלמים בחייהם  מי לטובת מזון,ציד,שנהב,תרופות אליל, וכו'.

"דן" - יותר מחברת אוטובוסים

חברת "דן" נוסדה ב- 1945 (שלוש שנים לפני קום מדינת ישראל), אך עוד ב- 1909 החלה לפעול כגוף המספק שירותי תחבורה ביישוב היהודי. חברת "דן", מחלוצות הפעלת התחבורה הציבורית בישראל נמנית עם הגופים הכלכליים הבודדים שנולדו בשנותיה הראשונות של הציונות בארץ ישראל.

כיום "דן" מסיע למעלה מ – 17 מיליון נוסעים ומבצע - 5 מיליון ק"מ בחודש. שירותים אלה ניתנים במרחב הכולל של 22 רשויות מקומיות ואוכלוסייה של כ – 2.5 מיליון איש. עיקר הפעילות מתמקדת בגוש דן, המהווה מעגל העסקים והפעילות המרכזי במדינה (כ – 60% מהתוצר הלאומי נוצר בגוש דן). במהלך השנים שקדה חברת "דן" על פיתוחו של מערך ההיסעים העירוני בגוש דן תוך התאמתו להתפתחויות האורבניות, הגיאו – פוליטיות והטכנולוגיות אשר עברו על מדינת ישראל בכלל, וגוש דן בפרט. ולכן לחברת "דן" כמפעיל תחבורה ציבורית ניסיון ומיומנות גבוהים ביותר בהפעלת תחבורה ציבורית בסביבה אורבאנית צפופה.

כחברה המשרתת נאמנה, מעל ל-60 שנה, מיליוני אנשים ברחבי גוש דן בפרט וישראל בכלל, וכחברת תחבורה ציבורית מובילה בישראל, בדן רואים באחריות חברתית וסביבתית חלק בלתי נפרד מההתנהלות העסקית.

נושא איכות הסביבה מהווה מרכיב מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות בחברת דן והוביל אותה מאז פרסום החזון האקולוגי בשנת 2004 להשקעת משאבים רבים לצורך השגת שיפור מתמיד.
תחבורה ציבורית טובה מספקת מענה לסוגיות חברתיות וסביבתיות רבות, בהן קירוב הפריפריה למרכז, יצירת מקומות עבודה, הפחתת העומס בכבישים והפחתת זיהום אוויר.
אנו מאמינים כי תחבורה ציבורית חזקה, נוחה ואמינה הינה חיונית לחיזוק וטיפוח הסביבה העירונית ולשיפור איכות הסביבה בישראל.

 למשפחת "דן" חברות קשורות בתחומי התיירות והנדל"ן. http://kablanim.homeless.co.il/contractorProjectPage.aspx?id=620

"אמד": חברת הנכסים של "דן" לפיתוח נדלן והשקעות - "אמד" מחזיקה ומשכירה מבנים ושטחי נדל"ן במקומות המבוקשים ביותר בגוש – דן.

http://kablanim.homeless.co.il/contractorProjectPage.aspx?id=620

כמו כן לאמד אחזקות מלאות או חלקיות בחברות ומיזמים שונים.

מש-דן": פתרונות תחבורה והיסעים, חברה ארצית מובילה בתחומה בהסעת עובדים, תלמידים ונסיעות מיוחדות, בעלת צי חדש.

"יונייטד-טורס": החברה הוותיקה והגדולה ביותר בתחום נסיעות מיוחדות, בעלות ניסיון וידע רב

"D&M Intelligent Transportation Solutions": חברה משותפת ל"דן" ולחברת מ.ל.מ המספקת פתרונות טכנולוגיים חדשניים בניהול שליטה ובקרה על ציי רכב תחבורה ולוגיסטיקה.

בואו נאמר את האמת:. העבודה שלי אפרורית. שום דבר מלהיב לא יפגוש אותי בצהרי היום.

אולם, אני מוכן לעשות את העבודה הזאת בכל יום עד יציאתי לפנסיה בשיבה טובה.

השקט שבסידור המספרים. במציאת ההתאמות למסמכים. בארגון הדוח כפי שנדרש. השקט הזה שמשכיך את הסערה עושה לי טוב.

העובדה שהאנשים חביבים אך אינם חברותיים (בדומה למישהו שאני מכיר..) מוסיפה גם היא לאהבתי להגיע לעבודה בבוקר.

ולכך נוסיף שאין ממש לחץ מהבוסים. אולי זה בגלל שאני חדש ואולי בגלל שבסופו של דבר, כפי שכתבתי לא מזמן, הם מבינים שזו רק עבודה ולא יקרה כלום אם דבר מה ידחה למחר.

ולבסוף יש לציין גם את סביבת העבודה: הנוף הנפלא ממרומי המגדל, הניקיון, השקט במסדרונות.

אז כן, אני מרוצה מעבודתי, שאינה עבודת חלומות, אך היא בהחלט עונה על הציפיות שלי.

הַשֵּׁדִים בָּרֹאשׁ בְּלִי סוֹף מִסְתּוֹבְבִים
מִתְעַרְבְּבִים
מִתְעַרְבְּלִים
קוֹפְצִים
רוֹקְדִים
מְכוֹנְנִים
מְנַסֶּה לְהַשְׁתִּיקָם
מְנַסֶּה לַהֲנִיסָם
חֲבָטוֹת בַּיָּדַיִם
בְּעִיטוֹת בָּרְגָלִים
הֵם לֹא מַרְפִּים
יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִתְחַפְּרִים
וַאֲנִי חַסְרַת אוֹנִים
מְקִיצָה בְּבֶהָלָה
נוֹטֶפֶת זָעָה קָרָה

פראנסין היא עורכת דין שהגיעה מבית עני, כעורכת דין לדיני משפחה שפילסה את דרכה מלמטה,  היא נחשפת לא פעם למאבקים קשים בין הבעל והאישה שיש בהם המון כסף ואגו. היא רווקה מבחירה וביום הולדתה השלושים ושבעה היא בוחרת להתחפר בדירתה כדי לא להרגיש את התבגרותה. אולם משהו בכל זאת מתרחש בחייה כשהיא פוגשת ביום הולדתה את מרטין דווקא בעיתוי לא טוב, כשהיא נכווית מקפה במשרד ומרטין הכובש עם עיניו הירוקות הוא זה שעוזר לה. כך היא מתארת אותו את מי שיהפוך למושא תשוקתה בעל קומה ממוצעת מרשים ביותר, עם עיניים ירוקות בגדים משובחים ואופי נחוש ביותר.
אשתו של מרטין תובעת אותו בתיק הגירושין שהם מנהלים וכצפוי מונחים כאן המון כסף ואגו של שני הצדדים. מרטין עוסק בהשקעות פיננסיות וכולו מוצף ביטחון עצמי. הזוג היה נשוי כאחת עשרה שנה ואת הונו עשה מרטין עוד כשהיה רווק מה שמקנה לו חסינות מסוימת בפני טענותיה של אשתו. הקליק הראשוני בין מרטין ופראנסין כבר נעשה והלך והתחמם אפילו עוד לפני הדיון הראשון במשפט, פראנסין נבחרה על ידי בכיר במשרד לנהל את תיקו של מרטין. פראנסין אוהבת שגרה כזאת שעוטפת מחבקת ומרדימה את כל החושים האפורים שלה, אלו שמאיימים להטביע אותה.היא גרה באותה דירה כבר כמה שנים, יוצאת לחופשה לאותו היעד, רוב הזמן חיה לבדה, ונפגשת עם חברות לעתים רחוקות בלבד.
לאחר המפגש הראשוני עם מרטין היא יוצאת לקנות לה תיק ופוגשת במפתיע את מרטין שבא לקנות יין באותה חנות העניינים מתחממים ביניהם במהירות השיא.

"מה אם את מתאהבת במישהו שלא כדאי להתאהב בו? מה אם זה מאיים להרוס לך את הקריירה? ומה אם את חושדת שהמאהב שלך הוא רוצח?"

פראנסין נסחפת אחר תשוקתה ופוצחת ברומן לוהט עם מרטין המשיב לה אהבה וסקס.היא אמורה לקבל פרקליטה מצטיינת אם רק תגיש מועמדות לאחר שהקריירה שלה בעליה מתמדת. למרות החששות שלה מהרומן היא מודעת לעובדת שמרטין אמור להתגרש מאשתו דונה ג'וי, אך משהו בחושיה אינו שלם והיא עוקבת אחרי ג'וי ומגלה שמרטין ואשתו אכן נפגשים והגרוע מכל מתרחש כשדונה ג'וי נעלמת במפתיע ומותירה אותה המומה בסבך של שקרים.

הרשת המסועפת מאיימת למוטט את חומות ההגנה של פראנסין ואת החיים שכה עמלה עליהם. ספר מתח המשלב בתוכו תאווה, פחד ורצון אינסופי להתקדם בכל מחיר.

"פראנסין" מאת ג'.ל. באטלר. מאנגלית: כפיר לוי, הוצאת "דני ספרים", 503 עמודים.

הצעת חוק חדשה עלתה בקריאה טרומית בכנסת: כל מי עבר את גיל 70, קל וחומר 75, בן בנו של קל וחומר מתקרב ל80 - ראשו יכרת! 

זה פשוט קיצור הליכים , והנושא  - כמו שאמרה שרה נתניהו - זה לא עניין של קואלציה או אופוזיציה...

הנה רקפת רוסק עמינח סוגרת סניפי בנק ודורשת  מאיתנו לדבר את הקיר - אין פקיד אנושי - אל דאגה רקפת - עם ישראל רגיל לדבר אל הקיר - הכותל המערבי - כבר 2000 שנה - לא שזה היה אפקטיבי במיוחד...

כבר מאתרים שטח לבית קברות צבאי חדש בו יטמנו כל הנופלים חלל בקרב עם האפליקציות, וכתובת אחידה על כל המצבות כאן קבור הקשיש/ה שנפל חלל /ה במלחמתו באפליקציות ושאר המרעין בישין של האתגר הטכלולוגי.

מובן ינתן אות כבוד וציון לשבח לאלו שהשתדלו בכל מאודם, והיו פעילים בפייסבוק וגם להם בלוג וכו'

בימי הזכרון יראו לעיתים תכופות דינוזאורורוסים ותואמיהם  - מתקופת המזוזואיקון / קרתיקון עליון ותחתון - משוטטים בין השבילים ושפתיהם ממלמלות " איך נפלו גיבורים"...

רשומה זו מוקדשת באהבה לנועה  המבקרת עימי באותה מספרה 

ניסיתי להצמיד לראשי דבלולית שער שנשרה מראשה בעת שהסתפרה בתקווה שפירורים משכלה יעברו אלי - המהלך לא צלח...

אני מתיישבת.

קצת מתארגנת.

מסדרת את הנשימה החפוזה.

מאיטה.

פותחת את העיתון זה שמחכה לי בכל בוקר בתחנת הרכבת בידי ידיים המושיטות לי אותו, שלא אתאמץ.

ממולי,

יושבים צמודים. ברכינו כמעט משתפשפות. אני משתדלת לשבת באלכסון כשפני אל המעברון, להיות בשלי.

הם עסוקים. דנים בקול, מחפשים ובודקים יחד. דירות במחיר סביר בדרך רכבת, על יד הים. בעזרתו של  החכם מכל אדם, גוגל וחבריו.

גם אם אני שקועה בתשחץ ועט ביד. לא יכולה שלא לשמוע.

הם ממול מוסיפים נגיעה רכה מידי פעם. מחליקים נשיקה.

לאחר כך וכך משהו בהתלחשות הופך להתגוששות לחשושית. הוא מנסה להרגיע.

מוסיף נשיקה ומילה רכה אך משהו בוער בה ולא מניח. היא חוזרת ומלחששת בכעס. הוא מנסה לפייס להשקיט.

היא לא מתרצה.

הלחש עושה עלית מדרגה

ואני שבכל מאודי מנסה לשקוע בעיתון. במציאת מילים נרדפות. רק רואה איך כל הנרדפות שלי עפות מהזעם המתפרץ שלפני....

אני מתאמצת לאחוז בזנבה של אחת "מפרץ רדוד"...."מפרץ רדוד" .....נו....הסרט ההוא עם ברוק שילדס....בנופים היפיפיים...איך קראו לסרט!!!

הבחורה ממולי ממש זועמת והמילה בורחת לי מבהלה.

אני תרה בעייני לחפש לי מקום אחר, שעת בוקר ואני רוצה להתעורר לאט, בלי גיצים וסופות ליד.

לפתע, היא קמה בחטף

מנצלת את עצירת הרכבת ויורדת לבד

ונעלמת מיד.

"לגונה"! חוזרת אלי המילה, ככה יורדת אל העיתון בשלווה.

ורק הבחור כמו אותו עלה שנשר ונשאר. יושב שקט מכונס, כמו אחד שחווה הרגע מה זה להיות מיותר.

שבת חמימה ומחבקת

'אלמנות' החל כסדרת טלוויזיה בתחילת שנות השמונים אותה כתבה מחברת הספר לינדה לה פלאנט ובהמשך הפך לספר ואף לסרט קולנוע מצוין הרץ במסכים כעת בכיכובם של ליאם ניסן וקולין פארל. לה פלאנט היא סופרת מתח מעולה האחראית לכתיבת עשרות מותחנים מסחררים.

האלמנות המככבות בספר הן דולי רולינז, לינדה פירלי ושירלי מילר שנשארו לבדן אחרי הבעלים שלהן נהרגים בשוד שהשתבש. דולי מצליחה לשים את ידה על המחברות של בעלה הארי, ובהם תוכניות השוד המפורטות והיא מבינה שעומדות בפניה כמה אפשרויות כמו לשכוח ממה שראתה, לתת למשטרה את המחברת המרשיעה או לבריונים שעומדים בפתח ורוצים לסחוט את האלמנות או הברירה הכי לא שפויה להוציא לפועל את השוד, מיותר לציין שהנשים בוחרות באופציה האחרונה ובכך הופך ספר המתח לספר פמיניסטי הדוגל בשוויון ובאחדות וכוח של הנשים.

כל שלושת הנשים הן נשים פשוטות וטובות שמעולם לא ביקרו בתחנת המשטרה מה יעשו?  הנשים מגלות שהתוכנית מחייבת ארבעה משתתפים כשבזירה התגלו רק שלוש גופות, הן נחושות לדעת מי היה השותף הרביעי של הבעלים שלהן. כתוספת לחבורה הן מגייסות את היצאנית בלה והיא הופכת לשותפה הרביעית. הן יוצאות למשימה הרת גורל שהתחילו הבעלים חסרי המזל. האם יצליחו בה? ומה היא דורשת מהן.
הנשים מתגלות כשאפתניות לא קטנות כל אחת עם האופי שלה שמתמזגת עם השנייה ובכך משלימה את החבורה. יש להן המון מכשולים בדרך אך נראה שהתיאבון שלהן לשוד רק הולך וגדל וכוחן מתעצם.

הספר מלא בתפניות מרגשות והוא מומלץ לכל חובבי המתח באשר הם.

מאנגלית: נועם מרום צדוק, הוצאת "דני ספרים", 477 עמודים 2018

מלכות פרק 6 לצפייה ישירה - הפרק המלא

לצפייה במלכות פרק 6 - הכנסו לאתר : 

http://www.parak-tov.club/2018/11/malkot-6.html

פה אחד

חֲצִי פֶּה וְעוֹד חֲצִי פֶּה
בְּפֶה מָלֵא - שְׂפָתַיִם
אֵין אַף אֶחָד כָּל כָּךְ יָפֶה
גַּם אִם חָצוּי לַשְּׁתַּיִם

שְׁתֵּי אֲחָיוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה
אֲנִי נִרְגָּשׁ כִּפְלַיִם
וְאֵין כָּמוֹנִי סָב גֵּאֶה
הִבִּיטוּ בָּעֵינַיִם

סבאוהב דודיק

את התמונה צילמה עטרה מושקה

*אזהרת טריגר - אלימות כלפי נשים*

היום בצהרים השתתפתי באחד ממוקדי ההפגנה הארצית של עומדים ביחד ??? ????. הגעתי אחרי העבודה אל מוקד הרעש: 20 נשים אמיצות לבושות בסגול ואוחזות בשלטים פרובוקטיביים וישירים: די לרצח נשים! הן צעקו סיסמאות בעברית ובערבית וחילקו לסובבים פלאיירים. הפלאיירים קוראים ליום שביתה מחאתי ביום שלישי, ה-4.12, בו בשאיפה יושבת המשק במעין קריאת-מחאה-וגם-קצת-הזדהות בנוגע לאלימות כלפי נשים שקיימת ונוכחת במסדרונות ביהמ"ש, בחדרי החקירות במשטרה, בבתי הספר, וברחובות. השאיפה, כך התרשמתי, היא לייצר רעש מספיק גדול כדי להרעיד את קירות הממשלה.
כי באמת... כמה עוד אפשר?

אני לא הייתי ביום לוחמני ולא בתחושת נינוחות לצעוק ולהלחם. השארתי את מסכת הלביאה בבית, וכנראה בגלל העבודה היה לי מצב רוח מחנך. בחרתי להצטרף בדרכי שלי. כתומכת, כאישה, כאזרחית מדינת ישראל וכתושבת העיר חיפה.
אני מודה. אני לא מאמינה שהשביתה ביום שלישי תרעיד את המדינה. לא מאמינה שיהיו לה הדים תקשורתיים ואני ספקנית לגבי ההשפעה שלה. יחד עם זאת, אני חושבת שהשפעה היא לא בינארית. זה לא עניין של 0 לעומת 1 בהשפעה... אפשר גם קצת. על מעט. אפשר גם אדוות שילכו ויתרחקו ממני הלאה.
לקחתי אליי 50-60 עלוני הסברה והחלטתי שאני רוצה לחלק לאזניים קשובות ועיניים רואות. חיפשתי את הסקרניות והסקרנים (גם סקרנים). את המצלמים, העומדים, המביטים, המתווכחים זה עם זו "מה זה? מה הם צועקים שם?" ואת העסקים המקומיים של מרכז הכרמל. ניגשתי, חייכתי, ושאלתי אם זה בסדר שנדבר כמה דקות. ודיברתי:

אני לא מאמינה שהבעיה היא רצח של נשים ונערות. אני מאמינה שהאירועים האחרונים שפורסמו הם אירועי-קיצון של אנשים עם בעיה. הדחף לרצוח מאז ומתמיד נתפס בעיניי כחולני, כבעייתי וכלא מייצג ציבור שלם. אנשים יכולים לכעוס, לקלל, לזלזל, לבטל - אלימות פיזית ורצח הם לא דברים שמתקבלים בחברה, ואני בטוחה שיש על זה קונצנזוס. אף גבר לא מאמין שצריך להרביץ לנשים או להרוג אותן, ולכן הססמאות שכתובות על השלטים, על העלונים ואלה שנצעקו במגה-פון - היו לעתים חלשות בעיניי, פרובוקטיביות, ובעיקר לא רלוונטיות. לא כאן הבעיה.
הבעיה הרבה יותר מקיפה. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים לעשות את הקישור בין גילויי אלימות כל כך קיצוניים כלפי נשים ובין שלל פגיעות אחרות, קטנות הרבה יותר ונוכחות הרבה יותר, בתחושת הרווחה של נשים בעולם.

רוב האנשים לא עושים את הקישור (גם לא נשים...) בין בעל מכה ובין הפחד של נשים להסתובב ברחובות בשעה מאוחרת. נשים מחונכות מגיל אפס לשמור על עצמן, להתאפק, להתנהג יפה, להיות מנומסות, להיות יפות ולשתוק, ובעיקר-בעיקר להיות כיפות אדומות שאסור להן לסטות מהשביל, פן יטרפו אותן זאבים. זה גורם לכל אישה לעשות את הבחירות שלה כשהיא לוקחת בחשבון נתונים נוספים, שגברים לא לוקחים אותם:
האם לגור בשכונות הזולות של העיר או לא? האם לקחת מונית? כמה לשתות? אולי עדיף להתאפק וללכת לשירותים עם עוד מישהי? איפה עדיף להפגש עם הבחור מהטינדר? ואם ילך טוב - לזרום או לא? האם להירשם לחדר כושר או לקחת חוג פילאטיס? האם ללבוש את זה או לא? להעיר לו שזה מביך אותי שהוא שורק לי? להגיב כשמצפצפים? לקבוע תור לרופא או רופאה? איך לסרב לבחור הנחמד שביקש ממני מספר? כדאי לי לבחור במקצוע הזה למרות שהמשמעות היא שאעבוד בעיקר עם גברים? איפה לשבת באוטובוס? אולי כדאי שאעבור בשירותים לפני שנצא?

בחוויה שלי, כל השיקולים האלה קשורים זה בזה ומהווים ביחד את הבעיה האמתית שמובילה למקרי הקיצון כמו אלה שאנחנו שומעים ושומעות עליהם בחדשות. נשים מתבגרות אל תוך מערכת שיקולים מורכבת יותר, שהן מקבלות כמובנת מאליה, והגברים לא מודעים אליה בכלל. לזה קוראים "תרבות האונס".

כשחזרתי הביתה הייתי כל כך מוצפת. במהלך הסיבובים שלי במרכז הכרמל עם העלונים פגשתי הרבה אנשים. אמהות צעירות, אבות, ילדים, נשים מבוגרות, תיירים, בני ובנות נוער, בעלי עסקים קטנים וחבורת פנסיונרים מקיבוץ עין גב. הסברתי שאני לא מאמינה שהשביתה תעורר גלים, ושגם אם היא תהיה רועשת וכוללת - אני לא מאמינה שזה יזיז את הממשלה. ובכל זאת, הסברתי, עצם השיח בינינו הוא זה שחשוב לי. קישרנו ביחד - אני ואנשים שזרים לי - כל מיני נקודות. דיברנו על החשיבות והרלוונטיות של הנושא, אל מול חוסר האמונה בממשלה ובמערכת המשפט. דיברנו על שוויון בין נשים וגברים, על פריבילגיות, ועל בחירות בחיים וסדרי עדיפויות. דיברנו על הבדלים בין-דוריים. שמעתי גם ביקורת, מנשים וגברים.
אבל גם שמעתי, לצערי, בשעה של הסתובבות ובמפגש עם פחות מ-40 נשים להערכתי, שלושה סיפורים ממקור ראשון על אלימות אמתית, חמורה, חוזרת ונשנית, שחוו נשים מצד בני הזוג שלהן. הסטטיסטיקה הזו העציבה אותי מאוד, והסיפורים גרמו לי לאחל אהבה, עוצמה, בריאות, אושר וחיבוקים.

קוראים לי בר. אני חיפאית כל חיי. אני גרה בנווה שאנן, יש לי רכב, אני משתדלת לשמור על כושר, ועובדת במספר עבודות חינוכיות וטיפוליות מול צעירים, נוער וילדים, ומתנדבת.
אבל גם... קוראים לי בר, אני אשה חיפאית כל חיי. אני פוחדת לגור בהדר תחתון או בנווה דוד. אני משתדלת להמנע משימוש בתחבורה ציבורית ומנסיעה במוניות בשעות הלילה, לומדת הגנה עצמית, ואני חושבת פעמיים מה אני לובשת לפני שאני יוצאת מהבית כדי ללמד או להתאמן.
אני קוראת לך להחליט אם לשבות ביום שלישי הקרוב, ה-4.12, בשביתת הזדהות עם הצורך להלחם באלימות כלפי נשים. אני קוראת לך לחשוב על מה שכתבתי ובחרתי לשתף. ויותר מהכל, אני קוראת לך, גם אם לא לשבות - לשוחח, להעלות מחשבות, ולדבר את דעתך בנושא עם כל מי שמוכנ/ה להקשיב.