עברה לה שנה.
ולראשונה בגילי אני באמת פנימית עסוקה בסליחה.
לראשונה בחיי אני באמת סולחת. סולחת אמיתי.
סולחת לאבי, סולחת לאימי, סולחת לאחיותיי, לאלה שנטשו, לאלה שפגעו, לאלה שניצלו.
ולראשונה אני הכי הכי סולחת לעצמי.
סולחת על החלטות שגויות ועל בחירות גרועות שעשו נזק רב.
לראשונה אני סולחת.
לראשונה אני רואה את הצרכים שלי כאדם לפני שאני רואה את הצרכים של האחר - ולא עוד ריצוי.
ולראשונה אני גם באמת (אבל באמת) מבקשת סליחה מאחרים.
אני מבקשת סליחה מאבי, סליחה מאימי, מאחיותיי, מילדיי, וסליחה מאלה שנטשו, פגעו וניצלו.
כיום, בגילי, עם נסיון החיים שצברתי, אני מבטיחה לתת לילדיי את ההדרכה וההכוונה שלא הייתה לי. את ההדרכה שכל ילד מקבל באופן אינהרנטי.
אני מבטיחה ללמד את ילדיי מה נכון ומה לא נכון. מה ראוי ומה לא ראוי.
אני מבטיחה ללמד את ילדיי לשמור על עצמם וכן אחד על השני.
למען החלטות נכונות ומעצימות ולמען חיים טובים יותר.
שנה טובה.
מעולמה של אדמונית.