ביום שבת בבוקר, בשעה 9:00 או 9:30, מתרחש לו רגע של קסם.
הרחוב שקט, הבית עוד שקוע בשלווה של בוקר שבת. שיחיה אוכל ארוחת בוקר קטנה בשקט במטבח. מחדר הילדים עולים קולות של שינה עמוקה וחמימות של גופים מכוסים בשמיכה פשוטה בו. אור זהוב של בוקר מפזז לו ברחבי הסלון, בקריצה.
אני יושבת על הכורסא, הרגליים בסיכול. על השולחן ליד מעלה הקפה השחור אדים, וניחוח חמים מלווה אותם. אני לוקחת ליד ספר, הכתב השחור בולט ברור על רקע הלבן, ואז ברגע אחד מתרחש לו קסם. המילים קורמות להן עור וגידים. העלילה מקבלת ממשות, הכל מסביב שקט ורק הספר מספר לי את סיפורו.