הכתבה הבאה נותנת לנו סימנים איך לזהות מומחה שהוא לא ממש מומחה (אלא בעיקר מומחה מטעם עצמו):
מהי ההשכלה שלו, ואיך היא קשורה בדיוק תחום שבו הוא מנסה כיום לייעץ לנו? האם הוא מישהו שמשתמש בתואר כמו ד"ר שהוא למד בתחום אחר (בי אם זה תחום רפואי כללי כמו רוקחות ובין אם זה תואר במדעי הרוח) כדי שניקח אותו ברצינות, גם אם אין לו בדיוק ידע מתאים לטפל בכם. מה שכנראה עומד מאחורי זה זו התחושה שאנחנו פראיירים שנאמין לכל צמד אותיות שמראים לנו...
גם כשיש למומחים המזויפים תואר בתחום - לרוב זה יהיה תואר ברפואה אלטרנטיבית, שדרכה הוא טוען שהוא יודע לטפל בהשמנה, או בסרטן, או בסוכרת, או בכל מחלה אחרת (ואולי אפילו בכולן יחד). הבעיה היא שרבים לא בהכרח מודעים לכך שהם מקבלים טיפול ממטפל אלטרנטיבי כי הם מניחים שמדובר על תזונאי מוסמך או רופא - ולא מבינים שמדובר על רפואה אלטרנטיבית. בל מעבר לכך, הדרישות לתואר בתחום ברפואה האלטרנטיבית לא מוגדר היטב: כשרופא מקבל תואר, מוגדר מה הוא צריך לעשות כדי לקבל את התואר, והדרישות האו מוגדרות באופן רשמי על ידי המדינה. הדרישות האלו לא קיימות עבור תואר ברפואה אלטרנטיבית, ובאופן עקרוני יכולה להכיל הכשרה די מחופפת (כמו למשל מה שכתבתי בעבר על תחום הרפואה האלטרנטיבית שנקרא "תזונה אינטגרטיבית").
ותמיד הבעיות שהוא יודע לטפל בהן הן בעיות שדורשות טיפול ארוך יחסית ו / ו מציקות מאוד לאנשים, החל ממחלות כרוניות כמו סרטן או סוכרת, וכלה בדברים שעלולים לגרום לבעיות רפואיות כמו השמנה או עישון. אלו דברים שמלחיצים אנשים ולכן הם יהיו מוכנים לשלם עבור טיפול לא מעט כסף - וגם יהיו נואשים מספיק כדי להאמין לכל הבטחה שתבטיח להם טיפול שיעבוד בכל מקרה ויהיה קל ולא מכאיב - והרבה יותר בריא מאלו שמציעה הרפואה המערבית כי הטיפולים מבוססים על "תזונה טבעית" או על "רפואה סינית עתיקה".
איכשהו לכל מומחה יש שיטה ייחודית שלו - שהוא עצמו פיתח אחרי חקירה של שנים. מה בדיוק עומד מאחורי החקירה הזו? לא ממש ברור. אבל די ברור שלא מדובר על מחקר מדעי מסודר, אלא לכל היותר על כמה מטופלים ו / או על עצמו הוא בחר. למשל בכל מה שקושר להרזיה, אם ה"חוקר / ממציא / מגלה השיטה" וכמה חברים שלו הצליחו לרזות בשיטה - היא מוצלחת. אלו שלא הצליחו לרזות הם כאלו שחוסר ההצלחה בהכרח באשמתם - הם ויתרו, או לא התמידו, או לא היו מוכנים להשמע למומחה. אין אף אחד שנכשל כי השיטה עצמה פשוט גרועה או לא נכונה, כי הודעה בעובדה שהשיטה לא נכונה (או לפחות לא מתאימה לכל אחד) יכולה לגרום לשיטה לא להראות מושלמת ולאנשים ששוקלים אותה לשאול שאלות שעלולות חלילה להגיד שהיא לא מתאימה להם...
בהרבה מקרים אותו אדם מנסה לשייך את עצמו ו / או את המחקר שלו למוסדות מוכרים ומכובדים, גם כשהמכונים עצמם לא קשורים בכלל למחקר ולא מעוניינים לקשר איתו. בהרבה מקרים אותו מומחה יוודא שהמוסד לא יהיה מודע להצהרות שלו - ובמקרים אחרים לא אכפת לו גם כשהמוסד המוכר מתכחש למחקר שלו. הוא מאמין שאנשים לא ממש יבדקו את הטענות האלו לעומק, ולכן חשוב לו רק הרושם הראשוני
הספרים שהוא מפרסם מיד יהיו בהוצאה עצמית - ולא בהוצאה של האוניברסיטה או בית החולים או המוסד שעומד מאחוריו (כמו שקורה למטפלים רציניים), ותמיד תהיה לו קליניקה עם שם מרשים כמו "מכללה" שבהם הוא מלמד על השיטה. כאילו הוא לא סתם מומחה אלא מישהו שמעביר את השיטה הלאה לתלמידים, ממש כמו מומחה רציני.
ובתור מומחה - הוא מבקש הרבה כסף עבור השירותים שלו כמומחה, כאילו שזה מוסיף לו רצינות.
יש הרבה תוכניות בוקר שאוהבות להביא כל מומחה אפשרי להציג את השיטה שלו כדי למלא את הזמן - ורבות הן מביאות מומחים אמיתיים עם הסמכה רצינית, לצד מומחים מזויפים שכאלו. הבעיה היא שהתוכניות האלו מביאות את המומחים האמיתיים והמזויפים ומציגים את התיאוריות שלהן כשוות, ולא מציגות את ההבדלים בהכשרה או במה שעומד מאחוריהן - ולעיתים קרובות המגישות בתוכנית אפילו נותנות העדפה למטפלים האלטרנטיביים כי הן מאמינות בהם, בלי הברים מדוע ולמה.
הכתבה מביאה כמה דוגמאו למומחים כאלו, שעבור כולם המחקר היה מחקר עצמי, ההסמכות שלהם לא ממש ברורות - והם לא מעוניינים לענות על שאלות של עיתונאים שעלולים לעלות על כך שהם מדברים שטויות....