נסיעות

אני חושבת שכבר כתבתי על זה פעם,

זה לא אומר שאני לא יכולה לכתוב שוב.

אז כולם יודעים שהעולם מתכווץ

כלומר לא מדעית

כלומר לא שהמסה שלו יותר קטנה או ההיקף שלו פחות גדול.

לא במובן הזה, אלא במובן שהמעברים, ההתרחשויות, הידיעות, הקניות כבר לא רק פה בשכונה

או שצריך לנסוע מרחקים. בדרך כלל. היום הכל וכולם בכף ידך.

ואפילו, אפילו כשאתה צריך להגיע ממקום למקום, פיזית, אתה בעצמך,

עדיין המרחקים והזמנים התקצרו מאוד.

אני זוכרת בילדותי נסיעה לסבתי מהעמק בצפון המזרחי אל הפרבר במרכז הארץ.

נסיעה שהיתה מתחילה בשעות בוקר מוקדמות ומסתיימת באזור אחר הצהרים המאוחרות.

כולם היו מותשים וסל האוכל שהתחיל מלא מלא, התרוקן אחרי יום מסע קשה.

היום אותה דרך, גם עם תחבורה ציבורית, לא תארך יותר משלוש שעות שלא לנדבר על רכב פרטי או איפה שניתן גם ברכבות. כך הדבר גם לגבי טיסות.

אני לא זוכרת בילדותי שהכרתי בסביבתי אנשים שטסו. כן, היו מיוחדים ששטו. שבועות, חודשים...והם נראו בעייני סגני אלוהים לפחות וזה מבלי שיגעו בשמיים...

בנעורי נפגשתי בהדרגה עם "נוגעים בשמיים" כלומר עם כאלה שנסעו לשדה התעופה וטסו...חברים מהכתה שלי וכשהם חזרו ואפילו הביאו לי מזכרת קטנה (עד היום לא שוכחת את המתנה הראשונה שהביא לי "נוגע בשמיים" כזה, עדי שמו, מחזיק מפתחות בצורת מגדל אפייל, כששב בפריז, איך לא?).

מאז "לגעת בשמים" זו בעצם היום לעשות "קפיצה" קטנה ולפעמים קצת יותר ארוכה, דבר שנעשה עניין שבשיגרה.

כולנו "קופצים" וחוזרים לכל רחבי העולם.

כבר אין פינות נסתרות או מיוחדות על פני כל הכדור כולו כי כולנו כל הזמן קופצים וחוזרים.

טוב, כל הפתיחה הארוכה הזו היא בכדי לציין ששוב "קפצתי קפיצת לרוחק"

כן, לזו הגדולה. 

אני פה כבר שבוע, אוספת חוויות, מראות וטעמים. נהנית להרחיב בכל פעם את זוויות הראיה שלי דרך ההתבוננות בתרבות האחרת 

ולבדוק מה היא מוסיפה לשיפור שלי כאדם ולאיכות חיי. 

הוקי קרח

22,000 איש ואני....

תעשיית העוגות המרהיבות

ואסור לשכוח שהכל בקינג סייס

קו רקיע

שיקגו

קו המים,

שיקגו

להתראות בתחנה הבאה.