התחלתי לשאת איתי פנקס ועט ולכתוב הרהורים וקטעים שעולים בראשי ברגע האמת. מתוך היומן הנה כמה קטעים שאהבתי
1/8/17 בעקבות צפיה בסדרה 'שנות השמונים'
החתן העירקי מתרגז ומדבר בעירקית שוטפת. החתן השני שותפו לעסקים אינו מבין את הנאמר. אב המשפחה מצווה עליו 'תפסיק לקלל' והעירקי משיב 'אני מברך..מברך".
תמצית ישראליות. מה ישראלי בזה? שבפעם הראשונה זה משעשע. בפעם השניה מעלה חיוך בפעם השלישית טרחני ובפעם הרביעית ישראלי. מדוע? כי ההומור הנמוך מתאים לחום של אוגוסט הישראלי. בני המשפחה יושבים מול המסך וצוחקים מול החזרתיות התפלה.אחרי ארוחה דשנה בה הגזימו באכילה וכעת מרגישים מאוחדים ומלוכדים והעיקר שאין גסויות כי גם הילדים יושבים מתפטמים צופים ומיטמטמים.
19/82017 בסופרמרקט
האיש שעומד לצידי מבחין שאני בוחרת אפרסקים קשים. גם הוא ניגש לבחור אפרסקים. הוא חולק איתי את אותו מרחב ועוקב אחרי מה שאני מניחה בעגלתי בחמדנות . אני עוסקת בענייני וגם הוא עוסק בענייני. האם אינו יודע מה בא לקנות מראש? מבטם של שני הגברים העובדים שנעוץ בישבני כשאני מתכופפת להרים מוצרים, הוא מבט פשוט ולא מתוחכם. אני לובשת שמלה כחולה רכה ארוכה. גם זו חמדנות אבל אחרת. בין האפרסקים לישבן נראה שהגברים פשוט נגרפים בין המדפים. אולי הם נכנסו לפה בכלל בגלל המיזוג.
20/8/2017
כל אמא צריכה בן כמו שמואל. בן רווק שלעולם לא יינשא או יהיה להורה. עד סוף חייה יתחבא בביתה. יסיע אותה לקניות. לרופא. ישלם חשבונות. ישב איה בערב ויחתוך אבטיח. כשתעבור לידו תיגע בכתפו בעדינות. יהיה לה במי לגעת. כל אמא צריכה בן כמו שמואל. בערבי חג כשיילכו להתארח לא תלך לבדה. יפתחו עוד שולחן עבור הנכדים והנכדות ושמואל יעמיד פנים שלא אכפת לו אולי יתבדח שהוא אוהב ילדים של אחרים כי אפשר להחזיר אותם בסוף הערב. יתכן שישלוף פנקס צ'קים או כרטיס אשראי לעזור בתשלומים לנכד החייל לנכדה הסטודנטית. דוד שמואל המיטיב. בדרך הביתה תשב מקדימה לצידו בעודו נוהג ותעביר תחנה ברדיו. אבל..הקשבתי לזה ימחה בזעף.
כל אמא צריכה בן כמו שמואל שיבנה יחידת דיור צמודה ויזמין במידת הצורך עובדת זרה. וישלם ויבוא ויילך וחזור ויישב ויישן ויקום ויעבוד ויקשיב ויטפל ויפקח ויקבור ויאמר קדיש. ויזכור. כל הזמן יזכור. וגם שנים אחרי לכתה, היא יודעת את זה עכשיו והדבר מנחם אותה, יגידו עליו בני המשפחה 'מסכן שמואל. הוא לקח את זה הכי קשה. הוא היה הכי קשור אליה. אתם יודעים'.
26/8/2017 בעקבות מאמר מהארץ
מדענים מפתחים דרכים מתמטיות לתקשר עם תוכנות בינה מלאכותית מפני שאלו מתחילות להתנהג באופן לא צפוי. ככל שתהליך עיבוד הנתונים ארוך ומסועף יותר כך תיטה התוכנה יותר להתנהג באופן לא צפוי.אחד החששות הוא שהתוכנות ינסו למנוע כיבויין. ככל שהתוכנה תהיה בספק לגבי התיגמול שתקבל כך היא תיטה יותר לנסות למנוע לחיצה על כפתור הכיבוי. הדוגמא שניתנה במאמר היתה של תוכנת משחק שייט בסירה תוך צבירת נקודות עד להגעה לקו הסיום. התוכנה הפסיקה להגיע לקו הסיום כי 'הבינה' שהיא צוברת יותר נקודות כל עוד היא משייטת. שתי המטרות סתרו זו את זו וכך השתבש המשחק המקורי וסירות עלו באש והתנגשו זו בזו. המתכנתים בתצלום נראו משועשים ומודאגים בו זמנית. לא פשוט להיות אל. בסופו של דבר יצירי כפייך יבקשו אל מוות. בייחוד האינטליגנטיים שבהם.
31/8/2017 בעת ביקור במרפאת ילדים
ילדה כבת ארבע מגיעה למרפאה בליווי הוריה האוהבים. עד כה לא היו לה סיבות להטיל בהם ספק. תמיד השתדלו להנעים לנסיכה הקטנה, התחשבו ברצונותיה, כרכרו סביבה עם מתנות ודברי מתיקה. קישטו את גופה בשמלות בסרטים בנעלי בובה. שרו שירים חיבקו ונשקו לה ליטפו את שערה אם חלתה שיככו את כאביה. והנה הנסיכה מתלוננת על מיחוש רציני יותר אולי כאבי בטן עזים. אולי שן כואבת. וכעת רופא הילדים סימפטי ומצחיק אותה תוך שהוא בודק אותה. והאחות סבתא חביבה מפשיטה אותה. וכעת לראשונה עושים בגופה בניגוד להסכמתה בכפיה תוך התעלמות ממחאותיה משהו שמכאיב לה ומשפיל אותה. אולי החדירו מדחום לפי הטבעת רק לרגע. אולי תקעו מחט בפיה כדי לעקור את השן. יותר מהכאב היא חווה תחושת בגידה. המבוגרים מסכימים ביניהם. עושים קנוניה. דעתה רגשותיה בטלים. היא תופסת שהם משקרים לה. כולם. שלא יכאב. כשהיא תופסת שהסיחו את דעתה היא נתקפת פחד עמוק. מה עוד הם זוממים? אין לה אדם אחד בחדר שהיא יכולה לסמוך עליו. אימה ממצמצת במהירות ומחייכת חיוכים מתנצלים, אביה נסער אך דוחק בה להיות ילדה טובה. וזה ייגמר. האחות והרופא הזרים ממשיכים במעשיהם בכוח ובתקיפות. היא צורחת די נעשית היסטרית אך הם אינם שומעים. היא מבינה שהיא לבד. גופה מבדיל אותה מכולם. אין לתת אמון באחרים. העולם הוא כפל פנים. מתחת לפניו המחייכות והואוהבות מסתתרת זוועה והעתיד לבוא אינו צפוי. מכאן מתחילים האימה והחרדה שלא יסורו מעליה לעולם. טעמם המר כבר בפיה.
