לפעמים אני חושב לעצמי, למה כשלאדם טוב, הזמן עובר ממש מהר, וכשרע לו, הזמן זוחל. לפעמים נראה שמחוגי השעון חורשים בתוך הפצע הפתוח, שעה אחר שעה, דקה אחר דקה, שניה אחר שניה. כנראה שאלה הם החיים. תקופות טובות חולפות מהר ומתחלפות בתקופות פחות טובות, שמתמלאות בצפייה ששוב תבוא תקופה טובה. כנראה, שזה הוא אחד מסודות הייקום. או יותר נכון, דרכו של הייקום להזכיר לנו, שכמה שנרצה את זה, אנחנו לא ב-100% אחראים על גורלנו. ישנם עוד גורמים שמשפיעים על מסע החיים, חלקם יותר, וחלקם פחות. ואולי הייקום מתהנל ככה, כי האנושות התקלקלה, ונהייתה צבועה. אנשים נוטים לכעוס על הייקום או על אלהים אחרי שקורה להם משהו לא טוב, מתחילים להתלונן ולבקש כפרה או שינוי בגורל שלהם. אבל כמה אנשים אומרים באמת תודה לייקום או לאלהים כשקורה להם משהו טוב? מעטים הם אלה שאומרים תודה מהלב. אפילו אלו שמתפללים כל יום, או מספר פעמים ביום - הרבה מהם עושים את זה מתוך תחושת מחוייבות או הרגל, או יותר גרוע מזה, מתוך פחד.
לשמחתי או לצערי, במסעות שלי למדתי, ששום דבר בעולם לא קורה לשוא. לכל דבר יש מטרה. וכנראה, כשדברים לא מסתדרים כמו שרצינו, הייקום מאתגר אותנו, ובוחן את החוזק והחוסן שלנו, ואת היכולת שלנו לעלות מן התהום לפסגה. ולכן, לא רק שאני מודה לייקום (או לאלהים), כשקורה לי משהו טוב, אלא גם כשקורה לי משהו לא טוב. גם כשאני שוכב במיטה מדוכא, ומתמרמר על החיים, אני זוכר להגיד תודה לייקום שהביא אותי לשלב הביניים הזה בחיים. כי בסופו של דבר, כבר עברתי מספיק בחיים כדי להבין, שאם האדם צריך לשרוד משהו שעובר עליו, הוא יידע, במוקדם או במאוחר, למצוא את הכלים לזה. זה יכול לקחת ימים, חודשים, שנים, אך בסופו של דבר האדם, אם ירצה בכך, יידע לקום, לנער מעצמו את האבק, ולעלות חזרה על השביל המוביל אל פסגת התהילה שבאופק.
אם מחשבות אלו, פתחתי את המפה, והתחלתי לחשוב ולתכנן לאן יהיה המסע הבא שלי. כי זה מה שמרפא אותי כשהנפש סדוקה. זה אמנם לא יקרה בקרוב. סביר להניח שיהיה לי חופש ארוך (בין 10 ימים לשבועיים וחצי) בתקופת חגי תשרי. אבל עצם המחשבה על פתיחת המפות, תכנון המסע, על הנופים ואלפי קילומטרים של כביש אין סופי, גרמה לי לחייך בפעם הראשונה מזה הרבה זמן. כמובן שזה מייד הזכיר לי את המועקה והגעגועים שלי, אבל גם אז זכרתי להגיד תודה לייקום על שהביאני עד הלום.
אדם בדרך כלל יודע איך משהו התחיל, אבל אף פעם אינו יודע כיצד זה ייגמר. אבל דבר אחד אני יודע בוודאות - המסע ממשיך. אל עבר יום חדש, אל עבר אתגרים חדשים, אל עבר האופק...
שבת שלום
נ.ב. מוזמנים לעזור לי להחליט לאיפה יהיה המסע שלי בסקר שפרסמתי :)