משפחת זיבל

מורשת שכונת בורוכוב – תשע"א - 2011–  מאת יונתן ממלוק

משפחת זיבל

אלישבע ונחמן זיבל  והילדים שלמה, מרים, ודוד(דודה )

בשנת 1922 שכונת בורוכוב מתארגנת, בונים את הבתים הראשונים. 22 בתים כבר עומדים ועוד בית אחד של אלדמע ,בפינת  רחוב בורוכוב ואחדות העבודה. בהמשך מתפתחת השכונה ובפנת הרחובות קק"ל וכצנלסון – נבנה הבית של משפחת זיבל. האבא נחמן היה צבעי והוא עבד קשה גם בפרדס שהיה להם על המגרש. פרנסה היתה בקושי ובהמשך נחמן זיבל חפר בור עמוק 2X2X2 מטר על מנת לעשות בור סיד כדי למכורה לתושבי השכונה. את אבני הסיד קנה נחמן באיזור מגדל צדק שם היתה מחצבה של אבני סיד. וכשהביאו את אבני הסיד במשאית היה נחמן ממלא מעל האבנים מים ומערבב עד להכנת הסיד.  אחרי שהסיד התאדה  ניתן היה למכור סיד לתושבי השכונה, שבאו לקחת בפחים על אפניים או בעגלת תינוקות ישנה. כך היו מסיידים מחדש את הבתים או לחלופין נחמן היה בא ומסייד להם. אבל הפרנסה היתה בצמצום רב ואז אלישבע זיבל הלכה לעבודה בבית חולים "הדסה" ברחוב בלפור בתל-אביב, היא עבדה בניקיון וכל העבודות הפשוטות האחרות. תמיד נשארו בין הכבסים כל מיני מכשירים שהרופאים היו שוכחים כגון סטטוסקופ או כל מיני תרופות כגון אספירין שהרופאים נתנו לחולים. וכך התאספו אצל אלישבע הרבה כדורי אספירין וגם סטטוסקופים. אלישבע לבשה תמיד חלוק לבן של רופאים גם כאשר הלכה הביתה ברגל מתל-אביב לשכונת בורוכוב – סטטוסקופ על צווארה ובכיסיה כדורי אספירין. כשעברה בשכונה ראו אותה תושבי השכונה עם הסטטוסקופ והתיחסו אליה בהתאם ללבושה והיו מבקשים ממנה כדורי אספירין לכל מיני מכאובים. אלישבע היתה נדיבה מאוד ובהתאם לזה גם כבודה עלה. על אף עבודתה הקשה. בימי ששי בערב היתה המשפחה מתכנסת ליד שולחן האוכל ושרה שירי ארץ ישראל דאז.

נכתב על ידי יונתן ממלוק