אז אותו בחור התחיל לדבר איתי כמעט לפני ארבעה חודשים ברשת החברתית. עוד לפני שהתחלנו לדבר הוא אמר לי שהוא כרגע עובד בעגלות בקנדה. זאת אומרת שהוא הודיע לי מראש שכרגע שום דבר לא מתאפשר. אבל בכל זאת בחרתי להמשיך לדבר איתו, כי הרי אי אפשר לדעת מה יהיה ולאן זה יוביל. אז כן, קיוויתי לטוב.
במשך שלושה חודשים דיברנו כל יום. כל יום, למרות הפרש השעות, היינו מדברים בהודעות, הודעות קוליות, שולחים תמונות בשביל להרגיש שאנחנו לוקחים חלק בחיים האחד של השנייה. שלושה חודשים בהם הוא אומר לי שהוא שמח שהוא הכיר אותי, שיש לו אליי רגש ושהוא רוצה כבר להגיע לארץ ולראות אותי. לא אשקר, לא הכל היה וורוד. הרבה פעמים קרה שקיבלתי סיבוב על עצמי ואמרתי לו שלא בא לי להמשיך לדבר. תמיד היה אומר לי שהוא לא מחזיק אותי בכח, ושאני יכולה להפסיק את הקשר מתי שאני רק רוצה. ונשארתי. בסוף תמיד נשארתי והמשכתי לדבר איתו, כי תמיד הדהד לי בראש שאי אפשר לדעת מה יצא מכל הדבר הזה.
עברו שלושה חודשים וסוף סוף הוא חזר לארץ. שבחודש האחרון לפני ההגעה שלו לארץ השיחות החלו להיות טיפה יותר בעלות אופי מיני. כי אין מה לעשות, המרחק עושה את שלו וזה מעלה את החשק. במיוחד שקיימת משיכה. ועכשיו חשוב לי גם לציין שאני בתולה, והוא ידע לאורך כל ההכרות שאני בתולה, והוא אמר שזה לא מפריע לו. אז לאחר שלושה חודשים הוא הגיע לארץ. מיד עם ההגעה הוא היה מרוחק וקריר. אפשר להבין, היה בקנדה שמונה חודשים, הוא רוצה להיות עם החברים והמשפחה. אבל להגיד לי: "שחררי קצת, תני לי לנשום", זה בהחלט פוגע. וכל זה עוד לפני שנפגשנו בכלל.
לאחר שבועיים מחזרתו לארץ סוף סוף נפגשנו. נפגשנו לאחר שהיחסים בנינו לא היו הכי טובים כי הרבה פעמים הערתי לו על היחס שלו כלפי. אני מאמינה שזה מה שגם בין היתר גרם לו להתרחק ולקחת צעד אחורה. אז הלכנו אליו הביתה. כן, זה די ברור מה יקרה אם אני הולכת אליו הביתה. אבל זה לא הרגיש לי כל כך נורא באותו רגע. אני סוג של מכירה אותו שלושה חודשים, אני בקרוב בת 25 ובא לי כבר לדעת מה זה לשכב עם גבר, אז כן, זרמתי על הרעיון. שכבנו על המיטה, דיברנו מעט ולבסוף שכבנו. כמובן שלא הלכתי אליו במטרה של לקיים יחסי מין, אלא להכיר אותו סוף סוף אחרי תקופה של שלושה חודשים שבהם רק דיברנו.
היום, שבועיים אחרי, אני מבינה כמה תמימה הייתי. אז כן, שכבנו, שכבנו והוא פשוט נעלם. אפילו לא שלח הודעה בשביל להגיד לי "שמעי, זה לא יעבוד". פשוט נעלם כמו הרוח אחרי שלושה חודשים שבהם דיבר איתי יום יום. לאחר שלושה חודשים בהם הכניס אותי למיטה שלו ופשוט נעלם. עכשיו שאני חושבת על הפגישה, הוא בכלל לא ניסה להכיר אותי או להבין מי עומדת מולו. הוא היה אדיש, אפילו לא יצר איתי קשר עין. אחרי שסיימנו לשכב הוא אפילו לא דיבר. פשוט אמר לי: "תתלבשי, אני אקח אותך הביתה".
היום אני כועסת על עצמי שהייתי תמימה. אני מצטערת שנתתי את עצמי בפעם הראשונה למישהו של אוהב אותי, שלא מכבד אותי, שלא מרגיש אליי כלום ולא מעריך אותי כפי שאני. אני עכשיו מבינה כמה כל החוויה הייתה רובוטית, בלי רגש, בלי תשוקה, בלי חום ובלי אהבה. אני מצטערת שוויתרתי לעצמי כי חשבתי שהרגשתי אליו משהו, אני מצטערת שהלכתי אחריו כמו עיוורת ושחשבתי שבאמת ייצא מזה משהו. אם הייתי יודעת שככה זה יגמר, לעולם לא הייתי מדברת איתו במשך שלושה חודשים ומפתחת אליו רגשות. לא הייתי מדברת איתו מלכתחילה. והוא הבטיח לי שהוא מחפש קשר רציני, הוא הבטיח לי את זה כל התקופה הזאת.
אני שונאת את עצמי. שונאת את עצמי שהייתי תמימה ושנתתי לו לשחק בי. שונאת את עצמי שאני מטומטמת. שונאת את עצמי שהוא השאיר לי טעם רע בפה. אבל הכי הרבה אני שונאת אותו, שונאת אותו על מי שהוא ועל מה שהוא.