להציל את החברות?
האם היתה "שם" חברות? למה צריך להציל את החברות בנינו? למה לשמר אותה? מה ייצא לי מזה? מה ייצא לו מזה?
מסתבר - שאפשר להיות בקשר חברי.
אני התחלתי ב smsים, הוא פחות שיתף פעולה עד שכתבתי שאני כאן רק כידידה, שהיינו חברים לפני שהיינו זוג....
ואז הוא התחיל להגיב, פחות בלאקוניות יותר בפתיחות.
בסוף הוא גם התקשר. שעתיים של שיחה נהדרת - באמת כמו חברים. לזכר שיחות הלילה שהיו לנו.
עידכן מיוזמתו שיצא עם מישהי חודש...סיפר על כמה היא שרוטה... רצתה גם לעשות לו ילד...
ווואאיייי כמה זה קשה לתת אמון, הא?
אחרי שהוא עידכן - גם אני עידכנתי.... הכל עבר בשלום... אני לא קינאתי והוא לא הראה סימני קינאה.
השיחה פתוחה ואינטימית...
הוא מעלה זיכרונות, מדבר על הקושי לגלות שאין לו אף אחד שידאג לו לחגיגות יום ההולדת 40 שלו... כן, זה עצוב לגלות שאנחנו לבד...
ועוד על מה ולמה....איזה ויתור בגלל כשל בתקשורת...
אני מספרת שאני לא לבד - אני מוקפת בהרבה אנשים. עוד לא מצאתי את בחיר ליבי ואני סומכת על החברים שלי...אבל בסופו של יום - עדיין אני לבד, אבל חיובית.
לומדת לתמרן בין דייטים וחברים. בסה"כ טוב לי, אני עושה לעצמי הרבה ובסה"כ מרוצה.
ואז הוא מעלה זיכרונות, ומדבר בערגה על מה שהיה...משם השיחה ניגררת לאופן שניפרדנו.... איזו שטות...אגו ורגשנות... זה מה שהפסיק את הטוב שהיה...והיה המון טוב.
איך הוא אמר? עד שהכנסתי את הכבדות של לחזר...
אין כאן אשמים... אני עם עודף הרגישות שלי וה"ברוגז" חסר התיאמות לסיטואציה, והוא עם האגו וה"נוחות"
ובסופו של דבר - מה שנישאר זו הערגה למשהו שהיה מאוד טוב ברובו...והלבד של כל אחד...
אני תוהה ... ברור לי שהוא מתגעגע אליי, ולהרבה דברים שהיו שמערכת היחסים שלנו, לחום, לאוזן הקשבת, לאמון (שזה לא מובן מאליו) לטיולים, לבילויים, לסקס, לשיחותולזרימה הנהדר שהיתה.
ולהתגעגע זה לא נעים כל כך... ברור לי שיש צער על הדברים... ואני תוהה אם באמת אפשר להישאר רק חברים...כי ע"פ השיחה - שום דבר לא באמת "מת" כמו שהוא אמר אחרי הפרידה.
אני יודעת שאין מקום להחזיר את הגלגל אחורה - אני גם לא רוצה.
אם כבר - אז ליצור משהו חדש - אבל אני בספק שיש לו אומץ - אז לרוב הקשבתי לו, לזכרונות שלו, לא העלתי זיכרונות שלי... ותמכתי בחוויה שלו (שהיא דומה לשלי).
הגבתי בהרבה הומור ונישארתי גאה על מה שנתתי שנתיים - מכל הלב - יצרתי לו חוויה זוגית אחרת וזו מבחינתי תרומה נהדרת לאדם שהכרתי, שגם אני נהנתי ממנה מאוד.
בחוויה שלו - לא נתתי שום סימן שאני לא רוצה שזה יגמר - ובחוויה שלי - הוא סגר את הדלת ברגע שביקשתי לקבל יותר...
התנהלות ילדותית - בלי מקום לתקשורת - וזה מפתיע מאוד, כי תקשורת היתה המאפיין החזק ביותר שלנו, וע"פ השיחה שהיתה - התקשורת בנינו עדיין נקייה, כנה ואינטימית.
היתה שיחה מעולה מבחינתי, שמחתי עליה מאוד - אבל ניראה לי שהוא הוצף אחריה - כי הוא חזר להיות לא קאופרטיבי...
הלוואי ונהיה עכשיו פחות טיפשים ממה שהיינו כשניפרדנו.
חבל לי לאבד את זה לגמריי...את החברות ואת היכולת לשוחח עם גבר שאהבתי וסמכתי עליו בפתיחות שכזו... אני מקווה מאוד שהוא יראה את זה גם...
ואם לא - אז שוב... זה יהיה הדבר האחרון לאבד ולערוג אליו אולי לתמיד...
אני יודעת שיש "שם" עוד רגשות חזקים - למרות הזמן שעבר... הרגשתי את זה... השאלה אם אפשר להתעלם מזה - ולשנות פאזה... וזה בקרוב אדע.
אם הוא יזום קשר או יהיה יותר רספונסיבי - אז אולי... ואם לא - אז "מותר להתגעגע, ולא הכל שחור ולבן" שאמר - חלש יותר ממה שהוא מרגיש.
ימים יגידו....אני מקווה שהפעם הוא ראה שהדלת פתוחה למשהו אחר שניקרא חברות.