במקום שאין הדתה יש חילון
בעם שלנו בשונה מעמים אחרים העניין של הדת תופס את המרכיב הכי גדול ביצירת הציבורים בעם באופן בולט משאר המרכיבים, אפילו יותר מימין-שמאל. וזה מדוע?
כי דת זה לא רק לעשות מצוות, זה כל תפיסת החיים שלך, הערכים, מטרות החיים שלך וכו', אז לא פלא שזה מה שיוצר את הקטגוריות הגדולות בעם.
אבל כפי שרואים לאט לאט הקווים שנמתחו חזק סביב כל שבט הולכים ומשתחררים. זאת לדעתי, משום שיש אנשים שנמצאים איפה שהוא באמצע אז הם מהווים סוג של גשר,
ובנוסף אנשים לומדים שאנשים לא נושכים בניגוד למה שחלק מאנשי התקשורת מנסים ליצור כל היום.
אבל בכול זאת כל אחד יעדיף שהשני יהיה כמותו, ולכן יש באמת אנשים שעושים אם זה משהו. אנחנו רואים שמי שעושה את זה בעיקר זה הדתיים למיניהם,
(זה מראה בהכרח שהדרך שלהם יותר חשובה להם שהרי) הם רוצים שעוד אנשים ייקחו חלק בדרך התורה. ממש כמו אברהם אבינו. פה אנחנו מגיעים לסוגיה שבערה
(לפחות בתקשורת) בשמה המפחיד והמעוררת סלידה, זה שאין לנקוב בשמו "הדתה". תראו אני באמת מבין אנשים שנרתעים לאחור ונעמדים על שתי הרגליים האחוריות,
הרי אלפיים שנה חיכינו להיות עם חופשי בארצנו ופתאום מישהו שבכלל הוא זה שהביא לנו את הארץ הזאת, אומר לנו מה לעשות. אבל מבין האלה שטוענים שהם לא
מאמינים באלוקים(מיעוט במדינה) לפעמים מגיעים ואומרים מה אתם רוצים ממנו אתם תשמרו מצוות אף אחד לא הפריע לכם אבל אותנו תעזבו ותנו לנו לנהל את חיינו
כפי שאנו רוצים, אז הוא צריך לקלוט דבר אחד. יותר יפה להגיד להבין ולהפנים.
האפשרות השנייה שבמקום הדתה, זה חילון, זה או זה או זה. כלומר במקום שאין דת אז הוא חילוני, במקום שאין אור אז יש חושך, אז אתם מצפים ממנו הדתיים שנוותר
על הדת שלנו במרחב הציבורי?
שמעתי תלונה מחבר כנסת שמפקד לפני יציאה לקרב דיבר שיחת מורל עם סממנים רוחניים.
אם לא עושים שיחה כזאת, אז המלחמה היא מלחמה חילונית. אוטומטית.
אנחנו מדינה יהודית, וצריך להילחם על זה כי זה מלחמה.