למה אני כל כך מתגעגע אליך?
אין לי שום סיבה להתגעגע אליך ככה.
להתגעגע עד כדי כך שכל פעם שאני חושב עליך אני במרחק נקישת אצבע מלבכות. להתגעגע עד כדי כך כשכשאני רואה את אחד החברים שלך בקניון, הלב הכבר-שבור שלי נשבר לרסיסים מחדש. להתגעגע עד כדי כך שכשאני עובר מול הרחוב שלך אני פשוט קופא ומפסיק לתפקד, כי אני פשוט לא יכול לשאת את הידיעה שאני בקרבה פיזית אליך, גם אם המרחק הוא חצי קילומטר. זה אפילו מגוחך. בדרך לעבודה המונית עברה ברחוב שלך, ופשוט לא יכולתי להתמודד עם זה. התחלתי לבכות, מול כל שאר העובדים. עכשיו הם חושבים שאני פריק. לא שהם טועים.
אני כל כך מתגעגע אליך. אתה לא מתגעגע אליי.אני יודע שאתה לא. אחד החברים שלך שפגשתי בקניון סיפר לי שאתה מסתדר מעולה, שחזרת להתאמן, שקיבלת ציונים מדהימים בבגרות, שמצאת מישהו ממש מקסים. הסתכלתי על הפרופיל של החבר החדש שלך. הוא יפה יותר ממני. הוא רזה יותר ממני. הוא שרירי יותר ממני. הוא כנראה גם יותר שנון ממני, יותר מצחיק ממני, יותר חכם ממני, יותר מקסים ממני. עם פחות אישיוז ממני.
אני עדיין חולם עליך. חולם שאתה מתקשר אליי, מבקש ממני סליחה על כל מה שאמרת. אפילו לא מבקש שנחזור להיות ביחד. זה לא מה שאני הכי רוצה. אני פשוט רוצה לראות אותך. להחזיר אותך לחיים שלי. וזה מה שאתה מבקש, רק לראות אותי. אבל אתה לא עושה את זה. ואתה לא תעשה את זה. למה לך? התכוונת לכל מילה שאמרת. אני באמת מתוסבך. אני באמת לא מושך. אני באמת יותר מדי עמוס. אני באמת שברירי מדי. נשי מדי. אבל מה זה כבר משנה. עכשיו יש לך חבר חדש. בובת פלסטיק מושלמת עם פן בשיער וקוביות בבטן.
אוף. אני כל כך מתגעגע אליך.