אני מחפש את עצמי כבר שנים ארוכות, (אגב, אם מישהו
מצא אותי בעצמו, שיגיד לי) רק שישנה בעיה מעצבנת. כשאני
מוצא את עצמי, או לפחות פאזה כלשהי שלי, זה בדיוק
כשאני נמצא בפאזה של שינוי. עוד רגע, מה שמצאתי, יהיה
שייך לעבר.
זה נראה לי יותר מצרוף מקרים. כשאני מוצא את עצמי, זה
אחרי חקירה ותהייה בנבכי ועצמי. אני חושב שהחקירות
והתהיות הללו, הן אלו שמתחילות לשנות אותי וכשאני מגלה
בסופן משהו עלי, הגילוי משנה אותי.
איך למשל מגיעים להארה המפורסמת של הבודהיסטים?
שוקעים במדיטציה ותפילות והתבוננות במשך שנים רבות.
בסופן, יש כאלו שמגיעים לנירוונה - הארה. ההארה נמצאית
מרחק גדול מנקודת ההתחלה. אתה מגיע כל כך רחוק, כי
אתה שוקע במדיטציה במשך כל כך הרבה זמן. כל אותו הזמן,
אתה מתבונן לתוך עצמך. מצאת משהו? ובכן, השתנית. חלק
בך מתחלף.
במהלך השנים מתחלף מספיק, עד שמגיעים (מי שמגיע)
לנירוואנה המפורסמת. אם בני אדם מסוגלים לחיות את דרך
המדיטציה כה הרבה זמן, זה כנראה מעניין. ומה מעניין
בעצם? ההשתנות,
כל פעם שאתה משתנה, מתחילה חגיגה של גילויים חדשים.
כל הדברים שהכרת, מגלים משמעות חדשה. כל הדברים
נראים אחרת. זה לא רק מעניין, זה מספק מאוד. ההשתנות
היא בעצם הדרך לחיות את החיים האלו שכאן, ולהישאר
שפוי.
איזה כיף להשתנות.