השקר הראשון הוא שקר הילדות. או אז אתה עטוף באנשים שמגוננים עליך, שמספקים לך את כל מאוויך מייד. שקר הילדות הוא שהחיים קלים.
השקר הבא הוא שהחיים מסתדרים. מתישהו אתה מבין שהחיים לא קלים. שצריך להתאמץ. שיש מהמורות בדרך. אפילו משברים. שהחיים אינם גן שושנים. אבל אתה מביט מסביבך ורואה שהחיים מסתדרים. כולם מסודרים במשפחות. כולם נפגשים בחגים במועדון החברים. לכולם יש כסף וזמן לנסוע לחו"ל בקיץ. כל האנשים מחייכים אליך ברחוב ומברכים אותך לשלום. האנשים יכולים להיות מאושרים.
וכנראה לקראת גיל שלושים גם השקר הזה קורס, ואתה נשאר ללא מפת דרכים. אתה מסתכל על העולם החדש. על השכנים שאפילו את שמם אינך יודע. על החברים שהיו ונעלמו. על אמך שחוגגת היום 55 שנים וכנראה תיקח הערב כדור הרגעה ותוסיף כדור שינה כדי להירדם. על אביך שמתחיל לאבד את כשירותו בתקופת הפנסיה הממושכת מידי. על אחיך שנאבק בשיניים לסיים את שנת הלימודים באוניברסיטה. על אחותך שאין איש יודע איך לגשת אליה בגיל המסובך ביותר לנערות. על סבך שהולך ומאבד קשר עם המציאות. על האנשים ברחוב, שצועדים אפורים בבוקר לעוד יום עבודה. על האנשים בטלוויזיה, אלה ששולטים בנו ואלה שרוצים לשלוט בנו, שמדקלמים את השקרים החדשים של "היועצים". על האנשים במשרד, שרוצים לדבר, אולי אפילו לצעוק, אך קולם אינו נשמע.
החיים, אתה מבין, אינם מסתדרים בסוף. הם מה שהם. איש איש לעצמו. לאיש לא אכפת ממך, ואיש לא מתעניין במצבך. הזמן ימשיך להתקדם. החיים ימשיכו להתקדם. יהיו בהם עוד רגעים טובים רבים. יהיו בהם עוד רגעים רעים רבים. אף סיפור רומנטי לא יופיע דאוס אקס מכינה. אף עבודה נוצצת לא תקפוץ כפופ-אפ בחלון המחשב. אף כסף לא יזרום במפתיע לחשבון הבנק ויאפשר הכול.
החיים לא יסתדרו. הם רק ילכו ויסתבכו. הוא יעזוב את הבית לגור עם חברתו. הם יזדקנו וידעכו. הם, ברי המזל, שהכירו בנות זוג, יתמקדו בבניית משפחתם. ואתה תישאר, תסתובב, תצפה, תהיה. ללא ציפיות, ללא אכזבות. ביולוגיה, לא פילוסופיה. הישרדות, לא חיים.