עולמן האפל והססגוני של הבובות
בספטמבר לרגל פסטיבל התיאטרון הבובות הנערך מידי שנתיים. כל הדרכים של בובנאי העולם מובילות לעיר אחת הנמצאת בצפון צרפת בגבול בלגיה, שארלוויל מזייה
יש ערים שנצרבות בזיכרון כגשומות במיוחד. לא משנה באיזו עונה מבקרים בהן. כשיוצאים מתחנת הרכבת צריכים מיד לפתוח את המטרייה. שארלוויל מזייה היא אחת מהן.
זהו ביקורי השני בה לצורך הפסטיבל המרתק והנודע. בפעם הראשונה ירד גשם רב הזמן והשמיים היו סגריריים וגם הפעם הוא לא פסח על נוכחות מרשימה במיוחד. ולא עזר שכל התושבים שפגשתי אמרו בנימה מתנצלת שעד שבוע שעבר היה שמשי ו 25 מעלות.
הבובות לא נבהלו מהגשם החזק וגם לא מפעיליהן ולמרות המדרכות המוצפות במים,והגשם שפסק רק להפוגות קצרות.מכל קרן רחוב הגיחו בובות ענקיות ושעשעו את ההולכים ושבים . ממוזיקאים המנגנים בגיטרה או בכלי נגינה אחר,דמויות פנטסטיות, קשישים גרוטסקיים התובעים תשומת לב מהקהל המוקסם.כשנתקלים בהן שוכחים מהגשם.
במשך עשרה ימים שארלוויל מזייה הפכה לחגיגה ללא הפסקה של בובות בכל הגדלים,צבעים וסוגים. שוברות מוסכמות, מפלרטטות,מקניטות מושיטות יד לכל מי שמוכן רגע לעצור ולהאמין שהבובה לפניו היא לא ישות בגוף מבד או ספוג ופנים מעיסת נייר כי אם בעלת לב פועם.
וכך גם הפעם מצאתי את עצמי חוצה שוב ושוב רחובות צרים,חולפת על יד בתים מאבן צהובה כתומה המאפיינת מאוד את הגוון של העיר הזאת.נכנסת ויוצאת מאולמות תיאטרון,פותחת וסוגרת פעם אחר פעם את המטרייה ונשאבת כמו כולם לפנטזייה שנרקמת מולי.
את רעיון הפסטיבל הגה ז'אק פליקס יליד שארלוויל מזייה בובנאי שהתחיל את דרכו בעולם תיאטרון הבובות נער בן 17 בתקופת מלחמת העולם השנייה.כיוון שהוא התחיל במסורת הזאת כדרך הצרפתים לכבד את כל מי שתורם לתרבותם,כיכר בעיר קרויה על שמו,הפסטיבל נחגג בה ולא עבר לעיר אחרת. עם השנים התרחב,תפס תאוצה וצבר שם עולמי. כל חובב מסורת תיאטרון הבובות שחקן יוצר או צופה נלהב יודע שהוא צריך להקדיש לפחות כמה ימים לאירוע היוצא דופן הזה ולשים פעמיו אל העיר הזאת.
כל פסטיבל דורש סוג של הכנה. בין אם זה בחירת המופעים. יש שפע ולפעמים יש שניים עד שלושה באותה שעה וחייבים לבחור צריך לוותר על אוכל מסודר. למי יש זמן? כשרצים מהצגה להצגה. במרכז העיר הוקם אוהל ענק בו היה אפשר לאכול מרק טעים ומשביע או כל מאכל מקומי אחר בצלוחית מפלסטיק לשתות כוס קפה או יין בחטף ולהמשיך הלאה למופע הבא.
מיקום המופעים לפעמים היה רחוק ממרכז העיר והיה צורך במפה כדי למצוא את האולם אם כי אחרי כמה פעמים כבר התרגלתי וזכרתי שאולם זה ממוקם אחרי הגשר ואז אפשר להתפעל מהנוף היפה של נהר המוז La Meuseהנגלה תוך כדי הליכה וההוא דווקא על יד אוהל הפסטיבל וכו.. יש בהפנינג הזה משהו מאוד אנרגטי ומלהיב ויכולתי לצפות בהצגות,אחת אחרי השנייה בלי בכלל להרגיש שהיום נהפך ללילה.
"איפה הבובה? בהצגות הפעם יש פחות בובות ויותר חפצים" אמרה לי מישהי בתור לפני הכניסה לאולם.
במשך השנים הבובות המסורתיות עברו גם הן תהליך של התחדשות.הבובנאי רוצה לומר לקהל "תנו לי כל חפץ ואהפוך אותו לבובה, לישות הקורמת עור וגידים וסליחה מי אמר מה זאת בובה, מבחינתי צלחת יכולה להיות פנים של מלך."
מכיוון שראיתי מבחר רב של הצגות אתמקד רק בכמה מהן שמאוד הרשימו אותי הן היו נועזות,מקוריות וברוח הזמן.
שארלוויל מזייה ,עיר הבובות והמשורר רמבו
היא לא רק עיר המארחת מידי שנתיים פסטיבל של בובות תיאטרון היא בנוסף עיר הולדתו של המשורר הנודע ארתור רמבו. שצבע את השירה הצרפתית במאה ה19 בגוונים עזים של מרד נעורים ודמיון פרוע נטול רסן.הוא מבין המשוררים הבולטים בצרפת.ספרו "עונה בגיהינום" נכנס לפנתיאון השירה העולמית והווה השראה להרבה יוצרים.מוזיאון יפה בבניין צהוב כתמתם המוקדש למשורר ממוקם בלב העיר,על יד גשר בצד הנהר
אחת ההצגות המסקרנות בעיני היו מופע שירים של ארתור רמבו . Drfsand, "L'alchimie de Mots" . מדרום אפריקה.האלכימיה של המילים". זמר עם גיטרה, בחורה שהחליפה שקופיות ובובנאי הביאו את עולמו המיוסר והעשיר של המשורר ההולך לבדו בשדות, עוזב את נופי אירופה ויוצא למסע פיזי מחשל כה רחוק מהנוף הענוג של אירופה לערבות אפריקה.
השירים של רמבו בפי הזמר נשמעו עכשוויים ופיוטיים. הבובה הקטנה הצליחה לשכנע שהיא רוחו של המשורר,לצייר את חייו המסתוריים.כשהוא נע ונד חסר מנוחה,משתדל למצוא את עצמו בנופים המתנכרים לעולמו הפנימי.
כמעט בכל הצגת בובות היוצר רוצה לדבר על מורכבות הנפש לכן מי שחושב שתיאטרון בובות הוא קליל ומשעשע,יתבדה!.מהצופה נדרשת פתיחות מחשבתית ומוכנות להתמודד. הוא יוצא עם יוצר ההצגה במסע למחוזותיו הלא מוכרים של תת המודע שיכול להיהפך מחלום מתוק ותמים לדרמטי ומאיים שרוצים להתעורר ממנו
תמונה לילית ערפילית בתנועה הוצגה על ידי "Renaud Herbin "At the still point of the turning World משטרסבורג. רקדנית,זמרת בובנאים וים של אוביקטים לבנים שנעים כמו ברשת דייגים כשהרקדנית יוצרת אתם סוג של דיאלוג במחול לפי מקצב המוזיקה. זאת הייתה חוויה אסתטית ומעוררת מחשבה.וכל אחד יכול היה לתת איטרפטאציה למה שהוא ראה כציור מופשט..לרגעים נראה היה שהרקדנית מוצאת את עצמה בין הדמויות הקטנות הלא ברורות מרחוק ולעתים שהיא נאבקת ונלחמת בהם.ומידי פעם הגיחה בובה כמחפשת קשר לעולם אליו היא נקלעה.
וכמו בהצגה המרתקת והמיוחדת Kwaiden של הפרפומרית היפנית Kokoshka החיה בלונדון. זהו סיפור על חזרה לזיכרונות ילדות קשים וכואבים ביפן של ילדה החיה בצילה של האם רקדנית במועדון לילה מפוקפק, ולקוח אובססיבי המתאהב בה. האימה והמוות היו מוטיבים חוזרים.בתום ההצגה השחקנית הבובנאית הציגה את הבובות וספרה בפתיחות שהחוויה בה צפינו הייתה מבחינתה להתמודד עם השלדים בארון וגם אם ספור חייה שונה לחלוטין .הרצון להשתחרר מזכרונות ילדות מודחקים דרך הדרמה התיאטרלית היא זאת שגרמה לה להציג. היא אינה שחקנית כי אם בובנאית הדגישה.
בהצגה "La Breche" הנושא של ההצגה היה ההתמודדות עם הפרידה דרך נקודת מבטה של ילדה הקשורה לסבתה ומבינה את משמעות המוות כשסבתה הולכת לעולמה. למרות שעל ההצגה ריחפה מלנכוליה קיומית,המשחק עם הבובות היה קליל וקומי לפרקים.
ההצגה Tchaika מצ'ילה הייתה עבודה מעניינת מאוד של שחקנית צעירה Teresita Lacobelli עם בובה שנלבשה עליה..היא נכנסה לדמות הבובה, שחקנית מבוגרת שרוצה לעלות שוב על הבמה ולהיכנס לאחד התפקידים שגילמה בקריירה,בשחף של צ'כוב. היא שוכחת את המילים ובינתיים מגלמת דמות נשית אחרת ממחזה של שייקספיר כשהשחקנית שמפעילה אותה מזכירה לה שהיא אמורה לגלם את נינה מהשחף ושזה לא הטקסט הנכון.
הוירטואוזיות של השחקנית בדרך בה הפעילה את הבובה והיכולת שלה לגרום לקהל להשתכנע שהיא אנושית לחלוטין,עוררה הרבה אמפתיה וצחוקים מהקהל.
?Is there life on Mars
Joe 5 היה מבחינתי ההיילאייט של הפסטיבל. זאת הייתה הצגה מעולם אחר,תרתי משמע. רקדן בובונאי Duda Pavia (המזכיר קצת את הצייר וינסנט ואן גוך שבובה שלו נמצאת במוזיאון ארדן במרכז העיר) בודק את המרכיבים של המין האנושי בכוכב הלכת מרס. כמו הנסיעה לפסגת הירח של לורי אנדרסון בבלוג שלי על מנצ'סטר. הפעם נסענו הצופים עם הרקדן לכוכב מרס ולדמויות של בובות מהחלל החיצון שמבקשות קרבה וקשר עם האדם הנוחת בכוכב שלהן. עצוב הבמה,הבובות והמוזיקה היו מהפנטים ורק עם מחיאות הכפיים אפשר היה להתעורר מהחלום,ההזיה הזאת שדודה פאביה הצליח ליצור בכישרון רב. הצגה נפלאה ומפעימה,שמשאירה אבק כוכבים עוד זמן רב אחרי שהיא מסתיימת.
הצגה מיוחדת מאוד שאהבתי "Macbeth Muet" שני שחקנים מקנדה שהציגו את המחזה מקבת של שייקספיר בעזרת,צלחות,סכיני מטבח וביצים עם מוזיקה מקפיצה משנות השמונים ובלי אף מילה בהשראת הסרטים האילמים משנות העשרים ואם זה נשמע סלט?זה עבד טוב מאוד על הבמה.
שני השחקנים הצעירים היו מלאי אנרגיה,מיניים ותזזיתיים ואפשר היה להשתכנע שצלחת מפלסטיק היא הפנים של מקבת או של בנקו,ושצורות חתוכות מנייר שחור הן שלשת המכשפות,ואנחנו הצופים בארמון המלוכה בסקוטלנד עדים לשפיכות הדמים.
עולמן השביר של הבובות היה נוכח מאוד גם בספורים אחרים שעלו על הבמות בשארלוויל מזייה
שימפנזה.Chimpanzeeמארצות הבריתNick Lehane ,ספור ללא מילים ועם מקצב מוזיקלי מטריד. שימפנזה,בובה ענקית שהופעלה באופן משכנע מאוד על ידי שני שחקנים, מתעוררת לחיים בבית סוהר,גן חיות או בחלום ביעותים. רווית דימויים ודקויות,וסמלים. השימפנזה כמשל...
מארגנטינה "כאן יש אריות " Aqui hay Leones הצגה לא שגרתית ומפתיעה. זוג יושב על מספר מזרונים ומפנטז על נסיעות.בינתיים זוכה לביקור של בובה,הדודה מטיפת המוסר. הזוג חוגג את הזוגיות השבירה על המזרונים כשהם מחפשים כל הזמן להיאחז בהם,למצוא את שווי המשקל,לפני שיפלו יחד אתם.
R.O.O.M מגרמניה. שילוב של יצירה וידאו ארט וגרפיקה בתלת מימד עם אישה שלא ברור אם היא בחדר או בחלום ומי זאת הבובה אשר אתה? היה בה אווירה מסתורית ומסקרנת כשהתמונות המתחלפות על הקיר יצרו מתח ואי ודאות.
הצגה אחת ללא אף בובה אבל עם צוות שחקנים מוכשר מצ'כיה KAR.ההשראה אנה קרנינה,קברט רוסי.אקורדיון,צ'לו ,סמובר ואווירה עליזה וקודרת כאחת בבית מרזח מהמאה ה19. שחקנית אחת וארבעה נגנים,שחקנים. הרבה שירה והומור שחור , הצגה מהנה מאוד שסחפה את הקהל במקצב אנרגטי
ואסיים את מרתון ההצגות עם השחקן האוסטרלי שחי בהולנד מרווין טרנטר,אורח קבוע בפסטיבל. עליו כבר כתבתי .הפעם עםLooking Back שהיא מבחר קטעים מההצגות המצליחות שלו. הדמויות משולבות מרפרטואר התיאטרון הקלאסי כשייקספיר ומולייר,ישישה שדעתה נטרפה עליה ושל היטלר.בובה הדומה למקור כשתי טיפות מים. טרנטר שחקן מצוין נכנס לעור הדמות בצורה מבהילה והצליח לעורר אימה ולהשכיח מאיתנו הצופים שמדובר רק בבובה שבסיום ההצגה תתכסה בניילון.
בכיכר המרכזית של העיר " " Place Ducaleהמשיכו להסתובב אנשים ובובות,שהתערבבו בטבעיות בקהל,בקשו תשומת לב,בהופעות שירה,ריקוד ודיבורים כמו צמד הקשישים מפורטוגל נושאי הפרחים,הפטפטנים והנוגעים ללב שפגשתי אותם יותר מפעם אחת בכיכר היפה והמרווחת.לא כל הבובות זכו לבמה ואולם אבל הרחוב נהפך לבמה שלהן,ולפי כמות הילדים שהצטופפה סביבן הרי שזהו היה מקומן הטבעי.סביב הכיכר בתי קפה ומסעדות ומוזיאון נהדר והיה נחמד לערוך בהן הפסקות קצרות בין הופעה להופעה ולהמשיך לצפות בבובות
באחת מפינות הכיכר,ישנו מוזיאון ארדן le Musé d'Ardennes המקבץ אוסף בובות מתקופות שונות בהיסטוריה ומשלל תרבויות. מקום קטן ואינטימי עם חצר פנימית שבימי הפסטיבל התקיימו בו גם הופעות.כדאי מאוד לבקר במוזיאון היפה הזה. וכשהשמש הפציעה סוף סוף ביום שישי העיר נראתה זורחת וזוהרת,המים של נהר המוז נצנצו והטבע הירוק העוטף אותה התמלא בחיים
עוד מעט הבובות יתקפלו ויכנסו למזוודות,יסעו כל אחת מהן ליעדן ברחבי צרפת והעולם,אולי לנוח ואולי להמשך סבוב הופעות.
נתראה שארלוויל מזיה בפסטיבל הבא.
.
התמונות לפי הסדר מלמעלה למטה
מימין נהר המוז, מוזיאון רמבו, בובות רחוב בשקי יוטה
בובות הזקנים מפורטוגל. הבובנאית Kokoshka וההצגהKwaiden ,בובות ונגוך וגוגן במוזיאון ארדן
קרדיטים לתמונות מתוך ההצגות
Michael Galvez- Tchaika
Sophie Gagnon Bergeron- Macbeth Muet
Megs-Kelly -The alchemy of words
Benoit-Schupp-At the still point of the turning world
Joe5- Herve Dapremont
יתר הקרדיטים לתמונות ניבה יוסף