בקיצור: למי היא טובה? $$$ [5067]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
סוף סוף, אחרי שלוש שנים של ציפיה מתוחה, זכינו לחזות בעיסקת המאה של הנשיא טראמפ, זו שאמורה לסיים את הסיכסוך הישראלי-פלשתינאי במזה"ת. זאת תוכנית, ולא עיסקה. האם זו תוכנית טובה? השאלה היא טובה למי? התשובה היא, לדעת רבים, שזאת תוכנית טובה לישראל. אבל מבחינת הפלשתינאים – זאת תוכנית בלתי-קבילה, תוכנית שהם דוחים על הסף.
כולם מדברים על התוכנית הזאת, האם כדאי לישראל לקבל אותה? האם כדאי לישראל להסכים לסעיף של הקמת מדינה פלשתינאית? אבל האמת היא שאין פה שום עיסקה. יש פה רק חתונה – בלי הכלה! אין שום סיכוי שהתוכנית תקרב אותנו לשלום במזה"ת. התוכנית הזאת טובה לישראל – יותר מדי טובה. כל הסעיפים בתוכנית הזאת הם טובים לישראל, והמעט שיש בה לטובת הפלשתינאים - זה פחות מדי, פחות בהרבה ממה שאיזשהו מנהיג פלשתינאי יכול להסכים לחתום עליו. למעשה יש פה דיבור של טראמפ עם נתניהו. אז הם דיברו זה עם זה - אז מה? זה דיבור שאינו מחייב אף אחד חוץ משני הג'נטלמנים הללו.
הסעיפים שבתוכנית
אם בכל זאת אתם רוצים, בואו נדון בכמה מהסעיפים של התוכנית הזאת, אם הם יהפכו לבעלי תוקף. הסעיף הראשון, שמקפיץ את אנשי הימין בישראל, אנשי "ארץ ישראל השלמה" (שגם אני נמניתי עליהם בעבר הרחוק), הוא הסעיף של הקמת מדינה פלשתינאית. המדובר במדינונת, על חלק לא גדול מתוך "השטחים", שאותם דורשים הפלשתינאים, במילואם. כבר אמרנו שזה מעט מדי. אבל הטענה היא שזה יסכן את מדינת ישראל, לכן זה לא בא בחשבון. מדינה כזאת, מדינה מפורזת, המוקפת מכל צדדיה בישראל – זה יסכן אותנו? ההתנגדות נובעת מן ההתנגדות העקרונית לכל ויתור "על אף שעל".
הסעיף הבעייתי השני הוא "הגבינה השוויצרית", כלומר השארת כל ההתנחלויות שבשטח פלסטין, תחת ריבונות ישראלית. זה רעיון אבסורדי. הסעיף הזה לבד הופך את עיסקת המאה למשהו בלתי-ישים, גם אם כל היתר היה בסדר. אף אדם בעולם, מלבד אנשי הימין בישראל, והאבנגליסטים בארה"ב, לא יוכל להסכים לרעיון מוזר כזה.
הסעיף השלישי הוא הפיכת אבו דיס לבירת פלסטין. שוב סעיף שלא יתקבל ע"י הפלשתינאים בשום פנים ואופן. הם רוצים את ירושלים המזרחית, עיר ערבית, ואין סיכוי שהם יוותרו על התנאי הזה. וכל הישראלים רוצים את ירושלים "המאוחדת", עיר עם 250 אלף ערבים, ולכן יש לנו בעיסקת המאה את הסעיף הזה, שעונה על רצון הישראלים – ובלתי קביל בעיני הפלשתינאים.
הסעיף הרביעי שאינו פשוט, הוא עניין ביקעת הירדן. לישראל דרושה ביקעת הירדן כגבולה המזרחי של ישראל. זה מה שאנחנו רוצים. זה מה שחשוב לנו. אבל זה משהו שלפלשתינאים יהיה קשה מאוד לקבל אותו. אכן בעייה.
הסעיף החמישי שמעורר תהייות, הוא הרעיון של ליברמן, לעשות חילופי שטחים עם פלסטין, ולתת לערבים את "המשולש", עם כל הערבים שגרים שם. על הנייר זה רעיון טוב. אבל כמעט כל הערבים שגרים שם – אינם מסכימים לתרגיל הזה. החיים שלהם בפלסטין, אם אכן יהפכו אזרחיה – יהיו גרועים יותר. קצת מוזר שמיעוט לאומי מסרב להצטרף למדינת האם, בגלל עניינים שברמת חיים. אני חושד שהם רוצים להישאר חלק ממדינת ישראל, ולהיאבק על הפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה", שלב בדרך להפיכת מדינת ישראל למדינת כל ערבייה.
הסעיף השישי בעיסקת המאה הוא הדרישה שהפלשתינאים יבטלו את שילטון החמאס ברצועת עזה. זה רציני כמו ההחלטה של העכברים לתלות פעמון על צוואר החתול כדי שיידעו להיזהר ממנו, החלטה שנתקלה בקושי: מי יבצע את זה?
הסעיף השביעי דווקא חיובי מאוד: דרישת הפיצויים ליהודים פליטי ארצות ערב. זה סעיף שממשלות ישראל לא טרחו מעולם להעלות אותו, לא ממשלת בן גוריון, ולא כל הממשלות מאז. ניתן היה לשמוח בסעיף הזה, אם הוא היה חלק מתהליך רציני לקראת שלום.
סיפוח?
עיסקת המאה הפכה לנפל, לפני שנולדה, ברגע שטראמפ החליט על העברת שגרירות ארה"ב. זה היה טוב, טוב לישראל, טוב יותר מדי. באותו רגע, כשטראמפ קיבל את דרישת האבנגליסטים, הוא הפך את ארה"ב ממתווך אובייקטיבי (Honest broker), למי שנוקט צד במחלוקת. באותו רגע הודיע אבו מאזן שאיננו מוכן לדבר עוד עם ארה"ב על עיסקת המאה.
נותר עוד סעיף הסיפוח, כנראה סעיף בעייתי. סיפוח בקעת הירדן עלול לפגום בקשרינו עם ממלכת ירדן, ולסכן את גבולנו המזרחי הארוך. סיפוח של חלקים כלשהם מן השטחים שנכבשו בשנת 1967, סיפוח חד-צדדי, הוא צעד לא רצוי. כרגע המצב הוא שמרבית מדינות העולם רואות בשליטה שלנו ביו"ש בגדר "כיבוש", למרות שאין למי להחזיר את השטחים שנכבשו. אנו טוענים שאלה שטחים "הנתונים במחלוקת", כמו שטחי סהרה המערבית הנשלטים ע"י מרוקו, בשעה שאלג'יר טוענת שהם שטחים שלה. סיפוח חד-צדדי יהפוך את המצב ל"כיבוש" מלא, עם כל התוצאות השליליות של מצב כזה. והיות ואנו שולטים למעשה בכל השטחים, כולל אלו שבשליטת הרשות הפלשתינאית – לא כדאי לעשות את המהלך הזה, שבנט דורש אותו במפגיע.
סה"כ, זה היה תרגיל בחירות, של נתניהו וש טראמפ – רק תרגיל ולא יותר!
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 1,226,254 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
תגובות
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
קבלת הודעות על כל מאמר בפוסט הזה
אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט יחדש שמופיע בבלוג הזה (מדי יום) – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:
תגיות
את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: אקטואליה, פוליטיקה, ביבי, טראמפ, פלשתינאים, ארץ ישראל השלמה, מתנחלים, אבנגליסטים, ירושלים, בקעת הירדן, חמאס, יהודים מארצות האיסלם, כיבוש, ממלכת ירדן, סהרה, בחירות, תובנות,