מונגוליה כשלעצמה היא מדינה מאוד עניה. המטבע שלה נחשב לכזה "לא נחשב" שאי אפשר להחליף אף מטבע זר אליו מחוץ למדינה, אלא רק בתוכה, מה שאמר שביום הראשון כולו נאלצנו לבלות לא מעט זמן בבנק כדי שכולם יוכלו להחליף כספים, ואז שוב ביום האחרון כדי להפטר מכל הכסף שלא ניצלנו (ולא רצינו לתת כטיפ או לשמור כמזכרת).
בעזיבה היתה לנו תקרית קטנה, שבה הקבוצה התפצלה, וחלק הלכו עם אפרת המדריכה לאנשהו - וני ועוד כמה מטיילות הלכנו עם המדריה המקומית להחליף את הכסף בבנק. העניין הוא שבבנק היה תור ארוך, אז המדריכה המקומית הצליחה למצוא באיזור מעין "צ'יינג' פלייס" שבו יכולנו להחליף את הכסף המונגולי לין (כי ממונגוליה נסענו לסין). אבל בגלל שהיה מדובר על שעות הערב, כמעט שלא נשארו להם ין, אלא רק דולרים. כדי לחסוך בזמן, המדריכה המקומית ניסתה לשכנע אותנו להחליף את הכסף לדולרים שאותם נוכל להחליף בסין לין - אבל מעבר לעובדה שזה לא בהכרח היה פרקטי (כי ההנחה של אפרת היתה שנחליף את הכסף לין ולכן היא לא בהכרח היתה מתכננת את המסלול כך שנוכל להחליף כסף כשנגיע לסין) , עצם היינו צריכות לשלם כך שתי עמלות. אנחנו כמובן סירבנו, וכך המדריכה המקומית נאלצה לחזור איתנו לבנק, שם היא "השתלטה" על תור מוקדם יותר כי בעל המספר לא היה כר בבנק, ועזרה לנו להחליף כסף כראוי. בדיעבד היא ניסתה להסביר את הלחץ שלה בכך שהיא היתה רעבה ולכן היתה לחוצה, אבל היחס הידידותי שלה כלפי לפחות (כמי שידעה הכ טוב אנגלית בקבוצה ולכן היתה זו היתה אסרטיבית מולה) התקרר מאוד במפגש הבא שלנו שבו הויא ליוותה אותנו לרכבת לסין, לא ברור לי אם מכעס או אולי מקצת חשש מזה שאתלונן עליה.
\
