סיפור שהיה כך היה (או כך לפחות אני זוכר שסיפרו לי אותו – משה בטח יתקן אותי). במהלך התואר הראשון משה יצא עם בחורה ג'ינג'ית ונחמדה שהחברה שלי בזמנו הכירה לו (בצירוף מקרים משעשע, כמה חודשים אחרי שהם נפרדו היא הכירה בחור אחר גם בזכותנו, בלי כוונה, אבל זה כבר סיפור אחר). באותה התקופה היא גרה עם המשפחה שלה בישוב באזור ירושלים ומשה (שגר איתי בהר הצופים) בא לישון אצלה מדי פעם.
בוקר אחד, כאשר הוא הגיע למטבח בביתה של אותה בחורה, אימא שלה עמדה ובישלה, כאשר אחיה הקטן (ילד בגיל הגן, אם אני לא טועה) נעמד מאחוריה והתחיל לקפוץ במקום ולגנוח בקול מוגזם. האם המופתעת הסתובבה ושאלה אותו מה אתה עושה. לכך הזאטוט ענה בפרצוף זחוח: “אני מזיין אותך!"
מסתבר שהאח האמצעי באותה המשפחה (זאטוט קצת יותר גדול, נדמה לי שהיה אז בחטיבה), בילה מספר ימים קודם לכן בצפייה בסרטים פורנוגרפיים באינטרנט. הוא לא היה מודאג במיוחד מהעובדה שאחיו הקטן צופה בסרטים יחד אתו. אותו אח קטן, למד מהצפייה הזאת, כנראה, שהמשמעות של לזיין מישהי, זה לקפוץ ולגנוח בקול. אני מתאר לעצמי ששני האחים זכו לאחר מכן להרצאה רצינית מאימא שלהם.
נזכרתי בסיפור הזה בזמן ארוחה משפחתית אתמול. כאשר לצד שולחן השבת הכריזה בגאווה גלויה קרובת משפחתי (ילדה דתית תלמידת החטיבה) שהיא וחברות שלה מצאו דרך הטלפון אתר סקס, ועכשיו הן יודעות כל מה שצריך לדעת על הנושא. אימא שלה היא לא מסוג האנשים שלא מסבירים לילדיהם מה הוא מין עד שכבר יש להם נכדים, וכמובן שהילדה לא חשבה גם קודם לכן שחסידה הביאה אותה אל העולם, אבל אני די בטוח שהאם עדיין הייתה די בהלם למשמע ההערה האחרונה.
אבא שלי, לעומת זאת, נראה היה כאילו הוא עומד להיחנק מקציצת הטופו שהייתה לו בפה באותו הרגע, מרוב צחוק.
ואז התחיל הדיון של "בזמן שלנו זה לא היה ככה...” ולא נגמר.
*****
אני מאוד אוהב את דיוני "בזמן שלנו."
למעשה הם הפכו להיות הרבה יותר כיפים מאז שהגעתי לשלב שבו אני יכול להיות זה שמספר על אותם זמנים נפלאים. אין כמו השלב הזה שבו אתה נאנח, מביט בבן השיח הצעיר שמולך במבט ידעני ובקול מלא חמלה על כך שהוא, שנולד כבר לעולם אחר, לעולם לא יבין – פוצח בנאום אינסופי על התקופה הנפלאה שבה אתה היית ילד.
העובדה שאני אדם בוגר (באופן חוקי, לפחות) רק תריסר שנים, לא מפריעה לי לבצע את התפקיד ללא רבב, אם יורשה לי להעיד על עצמי.
אני מאוד אוהב את זה, אבל.. בו זמנית אני חייב להודות שזה תמיד נראה לי קצת מיתמם. הילדים של היום לא המציאו באמת שום דבר חדש, אני לא באמת חושב שיש כזה הבדל אם ילדה היום נמרחת על תמונות של ג'אסטין ביבר על מסך המחשב שלה ומדגישה את זה עם עשרות לבבות בוואטאפ, או אם לפני כמה עשרות שנים היא הייתה נמרחת על ג'ון לנון ומציירת עשרות לבבות במחברת (חוץ מ-, אולי, העובדה שהמוזיקה של הביטלס היא יצירת מופת וג'אסטין ביבר נשמע כמו הקלטה של ילד בן ארבע שנכווה ממחבת רותח שמושמעת בלופים – הו, כמה כיף להיות זקן!). אני לא חושב שיש כזה הבדל בין הילדים של היום שבטוחים שהם סובלים יותר ממה שמישהו סבל אי פעם ומאיימים להתאבד, לבין ההורים שלהם שהלכו אחרי אביב גפן והיו בטוחים שהם סובלים יותר מכולם ואיימו להתאבד, לבין איתר בן אב"י שאיים ש אם לא יוכל להתחתן עם בחירת ליבו יתאבד (ועל הדרך ימנע מהדורות העתידיים תוכניות בישול עם גיל חובב).
אותו דבר נכון גם לגבי פורנוגרפיה. אמנם הייתי בן ארבע עשרה, נדמה לי, כאשר גיליתי בפעם הראשונה שנפלאות הטכנולוגיה המודרנית יכולות להעביר כמויות מידע עצומות על גבי כבלים טלפוניים בין יבשתיים במהירויות בלתי נתפסות רק כדי שאוכל לראות את הציצים של פאמלה אנדרסון בשחור לבן. אבל גם לפני כן, לא בדיוק היה קשה להגיע לחומרים מהסוג הזה בדרכים אחרות.
למעשה, אני מתאר לעצמי שבאותו זמן שאני נזכרתי בסיפור של משה, אבא שלי חשב על הלילה ההוא כשהייתי בן 12, וחברים שלי באו לישון אצלי. כאשר אחד מהם דפק על דלת החדר של ההורים שלי והכריז בגאווה שאנחנו צופים בסרטים ארוטיים בערוץ המשפחה. עד היום אף אחד מאיתנו לא מבין למה זה היה נשמע לו כמו רעיון חכם (אני בעצמי גם זכיתי להרצאה מאוד ארוכה ודי מביכה אחר כך על כמה שפורנוגרפיה לא מייצגת את המציאות).
ולפני כן, ילדים היו מתגנבים לדרייב-אין המפורסם כדי לצפות בסרטים למבוגרים אחרי הסרט הרגיל. ולפני כן הם היו צופים בציורים פורנוגרפיים בגרסה למבוגרים של "אלף לילה ולילה" או בציורי "העולם המרחף" או פשוט הציצו בחריץ של דלת האסם או מאחורי עץ או סלע לעבר הגורן בלילות הקיץ. ילדים תמיד היו סקרנים לגבי סקס, והם תמיד יהיו. הם גם תמיד היו בטוחים כשהם היו בני עשרה שהם יודעים הכל, ויותר טוב מכולם ושהם המציאו את כל הדברים השובבים והטיפשיים שהם עושים – לילדים של היום אין שום מונופול על שחצנות. הקטע שמפתיע אותי בכל פעם מחדש הוא שההורים שלהם חושבים כמוהם.
אני לא אומר שזה בסדר. מעבר להשלכות המוסריות הבעייתיות של פורנוגרפיה, היא מציגה תמונת מאוד מעוותת של הדברים – כזו שאף אחד לא רוצה שילדים ילמדו ממנה איך להבין את המיניות שלהם ושל אחרים. מצד שני, כמה אנשים אתם מכירים שלא צופים בפורנו? לי אישית אין חבר אחד, גבר או אישה, רווק או נשוי, שאני מכיר מספיק טוב כדי לדעת זאת, שלא צפה בזה מעולם. האם אנחנו באמת יכולים לבוא בטענות לילדים שעושים בדיוק מה שאנחנו עושים?
התשובה היא, מן הסתם, כן. אפשר כמובן לחסום לילדים את הגישה לאתרים למבוגרים, במחשב (ואולי גם בטלפון), אפשר להורות להם שלא להיכנס לאתרים כאלו. אפשר אפילו לאיים עליהם. אני בטוח שהם לא יחפשו וימצאו דרכים לעקוף את הניסיונות הללו, הרי ילדים בגיל העשרה ידועים ביכולות שלהם לדחות סיפוקים, להימנע מפיתויים, לדכא את הסקרנות שלהם ולעשות מה שאומרים להם. לא?
אפשר גם להסביר להם ש יש דרכים יותר מוסריות לצפות בפורנו, ויש מקורות שמציגים תמונה פחות מגעילה ומעוותת של מין. אבל אני רוצה לראות את הילד בגיל ההתבגרות שישב וייקשיב להורה שלו מסביר לו משהו על סקס בלי להתפוצץ ממבוכה ולברוח כל עוד נפשו בו. אפשר אולי להשתמש באסטרטגיה של ההורים שלי, ופשוט להשאיר כמה ספרים על מדפים נגישים שבהם יש הסברים אחראיים ושקולים שמאזנים את התמונה.
אבל לא משנה מה האסטרטגיה שבוחרים, אני חושב שכל ההורים צריכים להבין דבר אחד – אם נעמיד פנים שהילדים של היום המציאו את הרעיון של פורנוגרפיה (או כל דבר אחר, לצורך העניין). אם סתם נזדעזע ונעמיד פנים שבתקופתנו זה לא היה, אנחנו לא נשיג שום דבר. לפעמים, אני חושב, כדאי לנסות להיזכר בתקופה שגם אנחנו היינו ילדים. כשכל הדברים הללו היו נראים לנו ממש הגיוניים, והמבוגרים נראו לא הגיוניים בעליל. אולי נוכל להתמודד עם ילדים בצורה קצת יותר שפויה אם במקום להזדעזע מהגישה של הילדים של היום, ובמקום לנסות לחשוב כמה הם שונים מאיתנו, ננסה לחשוב דווקא כמה הם דומים לנו ולראות את הדברים מהעיניים שלהם. אולי זה יעזור לנו להכניס את הדברים לפרופורציה.
זה בסדר, לא צריך לגלות להם שאנחנו עושים את זה. כלפי חוץ נוכל להמשיך לומר שבתקופה שלנו...
אחחח..
בתקופה שלנו...
היה הרבה יותר טוב.
מצד שני, מה אני יודע?
אני מתאר לעצמי שאם-/כש- זה יהיה הילד שלי, והזאטוט יגיע לגיל שהוא יתחיל לדבר על סקס, אני אתקף דחף עז להתנסות בקפיצת ראש מהקומה השמינית לכיוון המדרכה.