אי אפשר להתעלם ממה שקורה בימים האחרונים בארץ. זה כאן ההזדמנות לספר לכם שחוויתי בפעם הראשונה בחיי אזעקה. אז אמרתי גם "שהחיינו וגם ברכת הגומל"... לא ברצינות עכשיו. הנסיכה הייתה עם רולרים בסלון, אני מבשלת ובבגדים לא צנועים במיוחד, כשהאזעקה תפסה אותנו. לוקח זמן לקלוט שזה אמיתי.. שזה מה שאני חושבת שזה.... מהר לאסוף את הגוזלים ולכוון אותם לכיוון חדר מדרגות בזמן שאני מתלבשת, מכבה את האש, מורידה את הרולרים מהרגליים (קשה לרוץ ככה במדרגות
).... נועלת את הבית.. לכו תדעו היו מקרים ומצטרפת לשכנים במקלט. הנסיכה שואלת אם זה תרגיל. אני עונה: כמו
לא משקרת אבל גם לא מכניסה אותה לפחד אסטרונומי...
אתם יודעים מה : קשה לחזור לשגרה אחרי זה... וחוויתי את זה רק פעם אחת בחיי!!
ואז לא הצלחתי להירדם בערב... בהתחלה בכל אופן... אחר כך העיפות כבשה אותי (יותר מהר ממה שהצלחנו לכבוש את עזה). התעוררתי בבוקר מופתעת שלא היו נפילות בלילה. לא חשבתי שהערבים יעשו לנו כזה חסד או שהם היו ממש עסוקים בלאכול בגלל הרמדאן.
כמובן שאני מדברת בשם האזור בו אני גרה. ואם באמת נדבר על אזורים בהם אני לא גרה. אלה שממש ממש קרובים לתופת.. חיים אותה כל יום 100 פעם ביום. מה זה עבורי שחייה את זה לראשונה בחיי אחרי 20 שנה שאני גרה בישראל. פעם אחת ויחידה ב-20 שנה מול 100 פעם ביום כל יום באזור הדרום.
ואז התארגנו עם הילדים לשלוח אותם לקייטנות... למדען ביטלו פעילות בלונה פארק... לקונצון ביטלו פעילות בבריכה ולנסיכה ביטלו פעילות בסינמה סיטי...הכל השתבש להם.. פתאום משמעם היום ... עזבו שגם אתמול היה משעמם כי לא היו מתוכננות פעילויות... אבל היום משמעם! מכירים מה זה ילדים
בכל זאת נסענו לעבודה, עוד לא הספקתי להניח את התיק שהקונצון התקשר... אימא הכל בסדר? כן מאמי. לא כי היה בום גדול. אני יודעת אל תדאג. זה רק הרעש ונפל רחוק.
עכשיו כולם יושבים בסלון ומשחקים כל אחד בטבלאט שלו. בדרך כלל הם לרוב נפגשים עם חברים. היום לא אפשרתי להם. קצת קשה ככה לא לדעת מה יהיה בעוד כמה רגעים. האם אפשר להיכנס למקלחת, האם לארגן טיול לים... או לבריכה? האם לשרוף את היום מול הטלוויזיה? כל כך פתטי.
ובאותם רגעים – אויש! אני שואלת את עצמי: אלוקים למה אלוקים אברהם היה צריך לקחת לו אישה אחרת? אם רק היה משאיר אותו בתוך התחתונים!!