סבא שֶׁל אִילִי תָּמִיד אָמַר: "אַל תִּדְאַג, יֶלֶד." אִמָּא שֶׁל אִילִי תָּמִיד אָמְרָה: "לֹא נִתֵּן לְשׁוּם דָּבָר לִפְגֹּעַ בְּךָ." אֲבָל לִפְעָמִים בַּלֵּילוֹת אִילִי חָשַׁב מַחְשָׁבוֹת מַדְאִיגוֹת עַל הָעֲנָנִים וְעַל הַגֶּשֶׁם וְעַל הַצִּפּוֹרִים הַגְּדוֹלוֹת בַּשָּׁמַיִם. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד סָבְתָא נָתְנָה לוֹ מַתָּנָה קְסוּמָה וּמְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ: בֻּבּוֹת קְטַנּוֹת - בֻּבּוֹת דְּאָגָה - שֶׁאֶפְשָׁר לְסַפֵּר לָהֶן הַכֹּל לִפְנֵי שֶׁהוֹלְכִים לִישֹׁן. [ תקציר הספר "לאן הולכות הדאגות בלילות" מאת אנתוני בראון, לקוח מאתר סימניה].
בובות הדאגה המסורתיות שמקורן בגוואטמלה היו עשויות חוטים ומקלות דקיקים. הילדים שם נוהגים לספר ולהעביר לבובה את אחת הדאגות שלהן לפני השינה ולעצום את עיניהם רגועים יותר כשהבובה אמורה לטפל באותה דאגה למשך הלילה.
הכנתי עם ילדי הגן השבוע בובות בסגנון דומה, השתמשנו בחומרים אחרים, מותאמים יותר לילדים, היה מדהים לראות את החיבור המיידי של כל ילד עם הבובה ברגע בו סיים ליצור אותה.
מכיוון שהשבוע הראשון בגן הוא שבוע של הסתגלות, חלקם מתגעגעים ומתקשים קצת, הצעתי לילדים להשאיר את הבובות במגירה שתהינה להן 'חברות' לרגעים הקשים, אבל כוווווווווווולם העדיפו לקחת אותן הביתה [ובמהלך היום התגנבו למגירות לספר לבובות סודות]
אז איך מכינים?
החומרים הדרושים:
מנקי מקטרות צבעוניים, חרוזים קטנים, חרוז גדול יותר לראש, או פומפון קטן במקומו.
משחילים את החרוז הגדול או הפומפון לתוך מנקה המקטרות עד למרכז, מסובבים את מנקה המקטרות סביב החרוז [נחזור על פעולת הסיבוב בכל פעם בה נשחיל חרוז]
נקפל את שני הצדדים של מנקה המקטרות לצורת ידיים, כדי לקבל אורך דומה נקפל את שני הצדדים לאותו כיוון ואח"כ נפריד אותן זו מזו
נשחיל חרוז לכל יד דרך ה'רגליים', וכמובן שנסובב סביבו את מנקה המקטרות
נקפל את שארית מנקה המקטרות בדיוק באמצע לרגליים וגם לתוכן נשחיל חרוזים ונסובב
קיבלנו את שלד הבובה
כעת ניתן להלביש את הבובה ע"י ליפוף של חוטים, צמר, או, בדרך הקלה יותר עבור ילדים צעירים - בעזרת מנקי מקטרות נוספים שישמשו כמכנסיים וכחולצה.
כך נראית בובה לבושה:
הדרכה זו מבוססת על הסירטון הבא, והוא מוקדש לקרן הבשלנית הנהדרת שהעלתה הבוקר הדרכה להעלאת סירטונים מהיוטיוב, מאז העורך החדש לא הצלחתי לעשות זאת, תודה רבה קרן }{