פעמים רבות אני נזכרת בה בג'וני שהפכה לקוקו ושהייתה ג'ינג'ית בגופה ובאופייה.
ואז אני חושבת עלי ,פעם גם אני הייתי כמוה,מה קרה לי במהלך השנים? האם ויתרתי?
משונה שחתולה קטנה , גורה , יכולה לגרום לאישה מבוגרת לתהיות פילוסופיות כאלו, בעצם יכולה ללמד אותה עבור מה כדאי לחיות.
הראשונה שפגשה אותה הייתה בתי הבכורה גילת, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון,של שתיהן , אם כי ג'וני ראתה אותה קודם והיא זו שהחליטה ובחרה ,ואין ספק שהיא עשתה את עיסקת חייה ,שורדת אמיתית שכמותה !
היא נדבקה אליה ולא עזבה אותה והיא ידעה מה היא עושה כי עובדה שהיא הגיעה אלינו בתוך ארגז נעליים מרופד ,אכולה ושתויה ומחובקת ומנושקת ואהובה .
ועובדה היא שלמרות שגילת הבטיחה לעצמה ולנו שהג'ינג'ית תישאר ברחוב ותצטרף לחבורת היתומים והיתומות שבהם היא מטפלת, היא הגיעה לישון איתנו בבית.
'היא כל כך קטנה, אימא, אולי רק הלילה היא תישן אצלי בחדר ומחר על הבוקר אני מביאה אותה ל'שבת אימוץ', חשבתי על הג'ינג'ית הקטנטונת , בת שבוע אולי, ושלושתינו, הגינגית , גילת ואני ידענו שאסכים.
ועובדה היא שגילת אמנם התכוונה למסור אותה לאימוץ ושתיהן נסעו למחרת נחושות בדעתן, גילת נחושה למצוא משפחת מלאכים שתתאהב בקטנטונת ותאמץ אותה, והג'ינג'ית נחושה להישאר לנצח עם גילת.
ועובדה שהן שתיהן חזרו הביתה לאחר כחצי שעה, אחת מהן נשארה נחושה ,שאננה ,יודעת שניצחה והשנייה נטולת נחישות ועיניה מקושטות בדמעות, יודעת שהפסידה מרצון.
ואימא של בעלת העיניים המקושטות, שזו אני במקרה , ידעה שברגע זה גם היא עברה למחנה המובס. וכך קרה שהג'ינג'ית שקיבלה את השם ג'וני, שהוצע על ידי יעל וזכה להסכמה פה אחד ואחת, נשארה אצלנו. היא הצטרפה לשתי אחיותיה הבוגרות והותיקות, ווני וטנייה והפרה את מאזן האימה בינהן. ווני שהייתה עד עתה נתונה תחת פיקוח צמוד של טניה , יצאה לחופשי , וכעת תשומת הלב של השליטה הבלתי מעורערת עברה לקוקו . אפשר לומר שלא שררה בציר הזה אהבה גדולה, אך ווני , שהיתה כנראה אסירת תודה ליצורה הקטנטונת הזו שהגיעה לבית וחילצה אותה ממשטר האימה, אהבה אותה בכל ליבה התמים והטוב.
היא הלכה אחריה לכל מקום , מביטה בהשתאות על כל מעשיה ומנסה למשוך את תשומת ליבה על מנת שתואיל לשחק עימה. ואנחנו ? אנחנו היינו נתיניה הנאמנים.
היא למדה מהר מאד את סדרי הבית החדש ואת אופיו של כל אחד מדייריו, וכך יכלה להשיג כל מה שרצתה, בקיצור ולעינייו היא עשתה בנו כרצונה.
כשגדלה נעשתה יפה להפליא . פרוותה הג'ינג'ית הבריקה ויצרה סביבה הילה זהובה ,וזנבה המפואר היה נישא תמיד בגאווה אל על.נראה היה שדבר לא מפחיד אותה מלבד טניה, כשראתה אותה שינתה תמיד את כיוון הליכתה והלכה הליכה שפופה ואיטית לבל תעלה את חמתה של טניה .
אך אופיה הג'ינג'י של ג'וני שהפכה לקוקו ,דחף אותה להרפתקאות חדשות,הבית החל להיות קטן וצר עבורה. היא החלה לעמוד ליד החלון הגדול בסלון ולהביט אל הרחוב .
ומה שראתה שם החל לעניין אותה יתר ויותר עד שיום אחד העזה לעלות על אדן החלון , במשך הזמן הרגישה בטוחה למדי וישבה עליו מביטה בסקרנות על כל היצורים המוזרים העוברים מולה. כאלו עם שתי רגלים שדומים לפריירים הפרטיים שלה, והמון יצורים שהולכים כמוה וחלקם ממש דומים לטניה המרשעת ולווני הלוזרית.אך אלו שריתקו אותה ביותר היו היצורים עם הכנפים שהתעופפו להם חופשיים מכבלי האדמה.היא הביטה בהם מרותקת עד שיום אחד העזה וזינקה ממעקה מרפסת המטבח לעץ שעמד בסמוך ומשם הביטה על כל מה שקורה סביבה ומדי פעם גם הצטרפה ל'שיחות' ששמעה.ומאותו יום , הפך העיניין לריטואל קבוע, שעות רבות מהיום נהגה לעמוד על ענפי העץ ולהתבונן בעיניים כלות ביצורים ברי המזל שיכולים לעשות כרצונם , לשחק על הדשא , לטפס על העצים , לרדוף אחרי יצורים מעצבנים ויש להם המון אקשן בחיים.
ווני המסכנה , עמדה שעות לידה, מתחת לאדן החלון והתבוננה בעינים כלות בחברה הכי טובה שלה שנטשה אותה עבור דרי הרחוב.
לאט לאט היא העזה יותר ויותר , בתחילה ירדה מן העץ אך לא התרחקה ממנו, לאחר כמה ימים העזה לטייל על כל הדשא ומצאה לה המון חברים חדשים איתם שיחקה בהתלהבות.כשרצתה לחזור , טיפסה על גזע העץ וממנו לענפים שהובילו אותה למרפסת המטבח. כולנו דאגנו לה מאד , חששנו שלא תדע כיצד לחזור , או שמישהו יקח אותה אליו ,כי חתולה ג'ינג'ית כזו לא רואים כל יום. לפנות ערב היינו יורדים לשכונה ומנסים לשכנע אותה לחזור , יעל וגילת היו יורדות ומחפשות אותה והרצל ,שאהב אותה בכל ליבו היה רץ אחריה , מנסה לתופסה,ואני לא יודעת למי היה קשה יותר כי שניהם התנשמו בסוף המרדף בכבדות אבל עדיין בנפרד. הדבר היחיד ששיכנע אותה לחזור הביתה היה ריחו של האוכל הלח ששמנו לה על אדן החלון, זה תמיד אבד.
עד שבוקר אחד , ערב יום הזיכרון , פתחתי בלי לשים לב את חלון המטבח בבוקר,מה שבדרך כלל הקפדתי לא לעשות על מנת שקוקו לא תסתובב יום שלם בחוץ כשאנחנו לא בבית. , ובתוך שבריר של שניה ראיתי זנב ג'ינג'י מפואר רץ עם חבורת חתולים על הדשא שמתחת לחלוננו.
אילו הייתי יודעת שזו הפעם האחרונה שאני רואה אותה ,האם הייתי עוזבת כך את הבית?
אילו הייתי מקפידה לא לפתוח את החלון בבוקר האם היה נמנע ממני המראה האיום של כתם הדם המרוח על הכביש מול ביתנו?
לו הייתי בבית כשזה קרה , האם הייתי נותנת שיאספו אותה יחד עם אשפת הרחוב ויטילו את גופתה האהובה יחד עם אשפת הרחוב בהר הזבל?
היא הייתה מוכנה לעשות הכול על מנת להיות חופשייה, ומה איתי, עד כמה רחוק אני מוכנה ללכת?
ג'וני שנעשתה קוקו נולדה לחופש , לחופש נולדה.
גם אני,נולדתי לחופש ,