שלום חברי,
התעוררתי הבוקר לחדשות טובות.
אני לא מסנוורת מעושר ושלום אמת עם אויבינו מסביב , אני עדיין מלאה בדאגות .
אבל אני שמחה כי למרות כל הרוע, ההשמצות, ההכפשות, כינויי הגנאי שכינו את
מצביעי הימין, יש לנו עם עם נפש יהודית. יש לנו ארץ חופשית ואף אחד לא יכול
להתערב לנו במציאות חיינו. לא אובמה, לא V 15 , לא נוני מוזס הנתעב, יאיר גרבוז,
אלונה קימחי, ועוד אחרים.
באתי מבית של ניצולי שואה, אבא איש בית"ר מסור ונלהב, שהגיעו ארצה ממש
בחוסר כל. אמא עם תרמיל גב שבו לבנים ושמלה אחת ואבא עם תרמיל שבו רק
תפילין ומברשת שיניים. הורים כמובן שלא היו להם, תקציב קליטה לא היה אפילו
בחלומות, אבל ציקלונם היה מלא בחלומות על עבודה קשה בארץ חדשה, על חיי חופש.
הם עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה ממש, בלי כל הגזמה, לא פירגנו לעצמם
בגד חדש, קולנע, נופשונים, ואפילו האוכל היה משביע אבל בצמצום. אנקדוטה קטנה
שסופרה לי כשכבר הייתי אמא לשני ילדי : כשנולדתי, היה אור גדול בבית לניצולי השואה
הללו, ואמא שלי שכל כך אהבה אסתטיקה ויופי, רצתה לקנות לי כילה מטול סביב
עריסת התינוקת נגד היתושים וגם ליופי. אבא שלי לא הסכים ואמר שאת הכסף
הזה הוא רוצה שיתרמו ללוחמי האצ"ל כי צריך שיאכלו אכל מזין כדי להלחם נגד
אויבינו. לאמא שלי היה לק על הציפורניים רק כשהיתה כבר קשישה ולא עבדה. אני
זוכרת את שמלות הקיץ שלה, 2 במספר, אחת ליום חול ואחת לשבת, שההדפס עליהן
היה דהוי מהכביסות אבל שתיהן היו מעומלנות ומגוהצות. אבא הלך בימות החול
במכנסי חאקי עד הברך וגרבי חאקי משוכים עד מתחת הברך. סטייל בן-גוריון. אף
לא פעם אחת התלוננו על מינוס בבנק, כי לא היה מינוס, חיו ממה שהיה להם. הדבר
היחיד שציער אותם היה חייל שנפל על משמרתו, או איש דובר שקר.
ולמה זה שייך לבוקר זה ?
כי למרות שהמצב פה ממש "נורא", המינוס בבנק עצום, יש רעבים, אין חנייה בשום מקום
כי יש כל כך הרבה מכוניות, הכבישים מלאים, לכל מבוגר יש סמארטפון וגם לכל ילד
שלישי או שני, המסעדות ובתי הקפה מלאים, ועוד ועוד - העם שלנו התבגר. העם הבין
שגם אם לא הכל נפלא, בטחוננו חשוב יותר, ואמר בקול רם וצלול שהבקבוקים,
השטיחים וגלידת הפיסטוק לא מעניינים אותו. הביטחון האישי חשוב יותר. אנשים הבינו
שאם לא יהיה מנהיג חזק שיש לו כמה קבלות על עשייה,שיכול לאחוז בהגה המכונית
הדוהרת בשכונה מטורפת כמו זו שלנו - נאבד את ה כ ל !
אני לא משתגעת אחרי האישיות של נתניהו, בטח שלא על רעייתו הנאמנה. אבל הנושא
הפעם היה אם להיות או לחדול. בחרנו בלהיות וסליחה באמת אם הצלחנו. 
הרשומה הזאת מוקדשת באהבה לשני אנשים שאינם אבל היו מרוצים אם היו פה הבוקר :
אבא שלי ז"ל , בית"ריסט ישר והגון.
ארז מזרחי ז"ל, בית"ריסט ישר והגון.