זה לא באמת שמשהו חדש מתחיל אצלי היום.
החלטות שקיבלתי לא התקבלו בתאריכים מסוימים, ניסיתי את השיטה הזו - זה לא עובד אצלי ובכלל אנלא טובה בתאריכים.
שינויים אמיתיים אני מגלה בדיעבד
כמו כל דבר טוב
אחרי בישול איטי וממושך
מגיע רגע מפתיע של גילוי, כמו אחרי כאב ארוך שהתפוגג, הקלה שמביאה איתה שמחה.
כלכך המון שנים אני לומדת את עצמי
שומדבר חדש לא באמת מתגלה שם מתחת לשכבות העבות
ובכל זאת יש הצלחות קטנות
ושמחות שכבר היו ונעלמו וחזרו
שהרי כולנו חכמים ונבונים ויודעים שאין חדש תחת השמש
ומה שבאמת מרחיב את הנשמה
הן השמחות הקטנות
וכמה שהן פשוטות כך הן נכספות.
אתנחתת סיפור :
נגיד שאת בדרך לאילת [מספרת לי הג'יפיאסית האישית שלי, עליה ארחיב אותי בפעם אחרת, אולי], שעות על כביש הערבה, הרבה צהוב סביב, ואבק ומדבר.
ותוך כדי הנהיגה את לא מבינה מה את עושה שם בכלל, ומרגע לרגע נהיה בהיר וצלול שמה שאת באמת רוצה זה צפון עם מים זורמים וירוק.
את עושה פרסה, מכוונת את הג'יפיאס לראש פינה, שעות רבות יקח עד שתגיעי לשם
סביבך עדיין מדבר, מעשית את עדיין בתוך צהוב
אך נפשך כבר מכוונת צפונה
וכל ההוויה משתנה עוד הרבה לפני שתהיי שם פיזית, מעצם ההתכוונות.
אזהו שאני מאחלת, לכם ולי
שנמשיך לנסות לכוון את עצמנו ולדייק יותר ויותר בכיול העצמי אל נקודות הצפון הפרטיות והאישיות שלנו
נדמה לי
שזה המקום בו יש לנו את ההשפעה הגדולה ביותר על המציאות.