לונדון למתקדמים - חלק ו׳ - מאמנות רחוב ועד לאמנות פיענוח תעלומות

יום ג׳ - 15.9.15 - ארוחת בוקר ב Cereal killer, סיור אמנות רחוב בשכונת שורדיץ׳, ארוחה במסעדת Tramshed, ביקור ב British library, בילוי ב Hint Hunt

קמים אל הבוקר הלפני אחרון שלנו בלונדון . הפעם, יוצאים אל היעד ברגל, רק כדי לגלות שחצי מהאתרים שביקרנו בהם (ספיטפילדס, שורדיץ׳ וכד׳...) נמצאים במרחק של 10 דק׳ הליכה מהמלון שלנו...

תחנה ראשונה, לבקשתה של הקטנה: בית קפה על טהרת ה Cerealsכלומר, דגני בוקר מכל הסוגים והמינים ומכל העולם. בשיטוטי באינטרנט בחיפוש אחר מקומות מעניינים לבקר בלונדון, נתקלתי בהמלצות על בית הקפה הזה, שיש לו כבר 2 סניפים בלונדון. זהו בית קפה גימיק. אוכלים בו דגני בוקר, והוא מייבא סוגי דגנים מכל העולם, ומכל הסוגים והמינים. ככה זה עובד: ניתן פשוט לבחור מיקס של קורנפלקס כרצונכם וניתן לבחור ״קוקטייל״ ממבחר קוקטיילים שחיברו בעלי המקום. בנוסף בוחרים את סוג החלב (רגיל, בטעמים, סויה וכד׳). קערת הקורנפלקס מגיעה ב 3 גדלים: קטן בינוני וגדול (אני הזמנתי בינוני ולא שבעתי)...

הגימיק נחמד, הביצוע קצת פחות... העובדים מכינים את האוכל, אך הלקוחות לוקחים אותו על מגשים למקום. המסעדה עצמה נמצאת בקומה תחתונה עם מדרגות לולייניות. לא פשוט לרדת עם מגש עמוס חלב... השירות עצמו, בניגוד לרוב המקומות בלונדון, קצר רוח קצת. אמנם כאילו ״מגניב״ חבר׳ה צעירים, קוליים כאלה, אבל... לא כל כך סבלניים. המנה שלי היתה קטנה והמחיר יקר. אז נכון, המיקס נחמד, הרעיון נחמד, העיצוב נחמד, אבל זה לא יותר מגימיק. הקפה, אגב, היה מ-ז-ע-ז-ע! ומבחינתנו, מקום שלא יודע להכין קפה... זה לא!

אבל, אם אתם עם ילדים, זה מקום עם גימיק חביב. ממש ליד יש בוטיק שוקולד גורמה שנראה מגרה מאד. וכמה חנויות משם יש סניף של Brick lane Beigel הידועים שעובדים 24 שעות ביממה, ושמם של הבייגלס שלהם יצא למרחוק. 

המסעדה:

cereal killer cafe

מדד ״משפחה בדרכים״:  

קפה אמיתי שתינו בבית הקפה בו המתנו לחוויה הבאה: סיור אמנות רחוב בשכונת שורדיץ׳. הסיור נערך על ידי חברה קטנה שהקימו בנות ישראליות בוגרות לימודי אמנות. שם החברה: Arternative. למדריכה המקסימה קוראים דניאל. עלות הסיור: 15 פאונד לאדם, והוא בעברית . 

הסיור מתמקד בשכונת שורדיץ׳. שכונה שבעבר היתה שכונת עוני וכלל לא היתה על מפת התיירות. בשנים האחרונות השכונה עוברת מתיחת פנים. היא הפכה מבוקשת למגורים על ידי צעירים (כמו שקורה בערים גדולות רבות בעולם, בהתחלה באו הצעירים, הסטודנטים והאמנים כי היה זול, הפכו את השכונה למגניבה, ועכשיו היא מאד יקרה...) בשכונה צצו בתי קפה ומסעדות שווים, בוטיקים נחשקים לאופנה עכשווית, מעצבים ואמנים. טרנד מעניין שהתפתח בשכונה הוא אמנות הרחוב. אמנים שזו אמנותם, יצירת יצירות אמנות ברחובות. לאמנות זו יש אמירה חברתית, על החברה, על אמנות ומהי אמנות, על צביעות ויושר... לעתים נוצרות היצירות גם בניגוד לחוק, שגם זו אמירה, ואולי הצהרה. למי שייך הרחוב? האם הוא שייך למישהו או לכולם? האם אמנות רחוב היא ״לכלוך״ לרחוב או משהו שמייפה אותו? השכונה הפכה למעין מוזיאון עם יצירות שמשתנות תדיר. יצירה נוצרת ואחרת נמחקת וצצה חדשה במקומה. מאד מעניין. גם הסיפורים על האמנים מעניינים וגם ההסברים על האג׳נדות והטכניקות השונות. הסיור מרתק והשעתיים - שעתיים וחצי שלו חלפו ביעף. 

הנה כמה יצירות שראינו:

הדבר הראשון שהתבקשנו לעשות בסיור הוא לחפש...פטריה. האמן CHRISTIAAN NAGEL קישט את רחובות לונדון, ובכללן את שורדיץ׳ בפטריות, במן משחק מעניין שנקרא: חפש את הפטריה...

הנה עוד פטריה שלו (צהובה) שזיהינו בהמשך הטיול מגג אחר:

יש משהו מאד מיוחד בפטריות הצבעוניות שצצות פתאום באפור האורבני, ובכלל, משחק ה״חפש את המטמון״ סביב הפטריות, גורם לנו קצת להרים את העיניים מהמדרכה.. ), תראו את האפור בשמים, איזה יופי!!!

האמן שמצא חן בעיני יותר מכל שמו Noir או בשמו המלא: Thierry Noir. נואר הוא אמן צרפתי. הוא האמן הראשון שצייר על חומת ברלין. אהבתי את היצירות שלו בגלל הצבעוניות, הפשטות וה״תמימות״ שלהן. אני חושבת שהיצירות האלה מוסיפות צבע וחיים לרחוב. הן מוסיפות לו ולא גורעות. הן לא מנסות לחנך, ואם כן אז בעדינות ובחן. 

אמן אמנות הרחוב המפורסם ביותר הוא בנקסי. כנראה מחלוצי אמנות הרחוב, שהחל כיוצר ״בניגוד לחוק״ שיצר את יצירותיו בחסות החשיכה (ולכן גם המסתורין סביבו. כמו מיץ פטל, איש אינו יודע מי הוא באמת...). אבל, עם השנים הלכו יצירותיו והתפרסמו, וכיום יצירותיו שוות המון כסף. עד כדי כך, שאנשים גונבים את היצירות מהרחוב. ממש עוקרים קירות כדי לקחת יצירה של בנקסי הביתה, או למכור אותה למישהו שלא אכפת לו לקנות יצירה גנובה. בנקסי, מסתבר, אינו חובב ישראל, הוא יותר בעד הפלשתינאים. לאחר ״צוק איתן״ הוא ביקר בחורבותיה של עזה וצייר שם על אחת הדלתות של עזתי מסכן שביתו נהרס. לעזתי האומלל לא היה מושג שהגרפיטי שמישהו צייר על דלת ביתו ההרוס שווה המון כסף. מישהו אחר שביקר שם, ידע גם ידע. אותו מישהו הציע לעזתי סכום של 175$ עבור הדלת המצוירת. העזתי המיואש שמח, 175$ נראה לו סכום הוגן עבור דלת עקורה מקושקשת בגרפיטי. הדלת נמכרה על ידי אותו ״חסיד אומות עולם״ לאחר מכן בהרבה הרבה יותר מ 175$... 

אנשים שכן מבינים עניין, ושזכו לכך שבנקסי בכבודו ובעצמו יגיע בחסות החשיכה ויצייר על קירות ביתם או העסק שלהם, עושים הכל כדי לשמור על היצירה השווה זהב. לכן הם מגינים עליה בלוחות פרספקס, שמים מצלמות ואזעקות ומתריעים על כך כי העבריין ייענש...

יצירה של בנקסי המוגנת בלוחות פרספקס ומצלמות. 

כאן, הכלב הוא יצירה של בנקסי. הרקע מסביב, הוא תוספת ליצירה של בנקסי של אמן רחוב אחר. התופעה שבה אמן ״מוסיף״ ליצירה של אמן אחר, נפוצה מאד בתחום אמנות הרחוב. 

אמנות רחוב לא חייבת להיות רק ציורים על קיר. (אגב, גם הציורים על קיר נעשות בטכניקות שונות. אנו טועים לחשוב שתמיד זה נעשה בספריי ולא היא. יש אמנים המציירים במכחול. יש אמנים המרססים שבלונות (כמו בנקסי) ויש אמנים המציירים או מרססים ישירות על הקיר. אך מעבר לציור על קיר, יש עוד טכניקות רבות לאמנות רחוב. והן דווקא אולי אפילו היותר מעניינות. למשל:

אמן האוסף מסטיקים משומשים הנזרקים על ידי אנשים ברחוב והופך אותם ליצירת אמנות. את יצירות האמנות האלה צריך לחפש על המדרכות...

או אמן שמקשט את הרחובות עם הטבעה של פניו שלו בגבס:

או אמן שמשבץ צפרדעים בפינות נסתרות בעיר:

או אמן היוצר דמויות מפוקסלות, כמו משחקי המחשב של פעם, מאבני פסיפס צבעוניות:

או לוחית של עץ עם מסר מילולי (והפעם של אמנית ישראלית! גאווה!)

ציור על חלון ראווה. חלון שנצבע לבן והאיור חרוט עליו:

החיפוש אחר יצירות האמנות הללו, שלא אחת לא ניתן לשים אליהן לב אם מישהו לא מפנה את תשומת לבך, הוא פשוט מרגש! הרחובות מדברים 

כאן גם המקום לעמוד על ההבדל בין גרפיטי לאמנות רחוב (הבדל דק, אם קיים בכלל, ובכל זאת...). בעיני לפחות, גרפיטי, הן כתובות עם מסר, לרוב מתריס, שצובעים על הקיר בחשיכה וללא רשות, לרוב בני נוער ממורמרים או כועסים. הגרפיטי, בעיני, מכער את העיר, אבל טורד את מנוחתם של תושביה השבעים ומזכיר להם שלא כולם שבעים או מרוצים בסביבתם. אמנות הרחוב, לעומת זאת, נוצרת על ידי אמנים. לאו דווקא רעבים (המדריכה סיפרה לנו שראתה פעם אמן מסיים את יצירתו ואז נכנס למכוניתו המפוארת...). האמנות הזו היא יצירה. יש לפניה חשיבה ותכנון. היא לא גחמה. ולרוב (הכל בעיני המתבונן) היא מקשטת את הרחוב, ולא רק מעבירה מסר. 

ואם לכתוב מסר, אז באמנות הרחוב כך נראית אות:

הנה עבודה של אמן בינלאומי, המצייר ישר על הקיר במכחול, ללא שבלונות או הכנה. העבודה ענקית, והמתבונן בה לא יכול שלא להתפעל מן האומנות והכישרון שהושקעו ביצירה הזו:

העבודה הזו, אגב, צויירה בחלל אפור ומכוער מתחת לפסי רכבת. מסביב הכל מפוחם ומלוכלך, ופתאום זה...

וכמובן שיש את העודות שרוצות להעביר מסר:

הדמות הבאה היא דמות ״הבנקאי״ אותה מטמיע האמן Paul Don Smith בפינות שונות בעיר. מה הוא רוצה להגיד בזה? אולי משהו על חומרנות, כוחנות, כיעור אורבני, אלימות, נצלנות, שליטה, סובלימציה של כוחנות... כל אחד יכול לקחת את זה לאן שהוא רוצה.

התמזל מזלנו, ובמהלך הסיור פגשנו את פול דון סמית׳ (אנגלי צעיר, חתיך ומאד נחמד), בזמן יצירה. הפעם התבקש ליצור יצירה המציינת 50 שנות מלוכה של המלכה אליזבת. הוא בחר לצייר את המלכה כדמות ממלחמת הכוכבים. אני איני מתמצאת בסדרה, אך מי שמתמצא בסדר ובסמליה, יוכל בודאי למצוא בכך משמעות:

הנה עוד יצירת אמנות, שברג הראשון נראית כמו העתק צילום מהסרט אי.טי, עד שמוצאים פרט שהופך את הבטן:

גיליתם?

המסרים עושים שימוש בסמלים ממשטרים ופרופוגנדות:

האמן הבא נקרא Stik, ולפי מה שסופר לנו בסיור הוא החל את דרכו כהומלס. הדמויות שלו תמימות, כמו ציורי ילדות. מכניסות, בעיני, חום ואנושיות לרחוב האפור:

כל כך הרבה יופי, אמירה, יצירתיות וצבוניות ברחוב. אמנות הרחוב הופכת את הרחוב לגלריה שיצירותיה משתנות תדיר. כשאתם תגיעו לאזור, סביר שתראו יצירות אחרות לגמרי, איזה כיף!

כאמור, הסיור המרתק התקיים בהדרכתה של דניאל מחברת Arternative ואני ממליצה בחום רב להצטרף לסיור שעורכת החברה. 

מדד ״משפחה בדרכים״: