לקט אמרות – דברי חיזוק לשמירת הלשון
פגיעתה קשה מפגיעת החרב
"מות וחיים ביד הלשון" [משלי יח, כא]. הלשון, לו זו בלבד שיש בכוחה להמית, אלא שפגיעתה קשה אף מפגיעת החרב. בעוד שהחרב אינה הורגת אלא את העומד בקרבתה, הרי הלשון מסוגלת לקטול גם את מי שמצוי הרחק ממנה [ערכין טו:].
קשה עוון לשון-הרע מעוון שפיכות דמים
רוצח שהרג את הנפש לא הרג אלא אדם אחד, על כן חמורה ממנו הלשון הרע, שהורגת שלושה בבת אחת: את המדבר, את השומע ואת האיש שעליו היא נאמרה [שם].
הפנקס פתוח והיד רושמת
כל מילה שאדם מוציא מפיו נרשמת למעלה, ובשעה שמגיע זמנו להתיצב בפני בית דין של מעלה, שבים ומונים לפניו את דבריו אחד לאחד [ראה אבות ב, א].
המאבדים את זכויותיהם
כשאדם מגיע לפני בית דין של מעלה, פותחים לפניו ספר שבו רשומים כל המעשים שעשה בימי חייו – זכויות כחובות. ביום חשבון, ימצאו רבים כי בסיפרם נרשמו לזכותם מעשים טובים שהם כלל לא עשו. לתמיהתם, יענה להם: "אלה הן הזכויות שנלקחו מאנשים שדברו עליכם רעה וניתנו לכם בשל כך". מאידך, לאותם אנשים אשר ימצאו כי אבדו זכויותיהם ונמחקו מסיפרם יאמר, כי "מעשיכם הטובים נרשמו לזכותם של אלה אשר דברתם בגנותם". בדומה לכך, יהיו אנשים שימצאו כי בספר רשומים לחובתם מעשים רעים שהם מעולם לא עשו, וגם להם יאמר כי "אלה הם חטאיהם של אחרים שאתם דברתם בגנותם ועל כן נרשמו לחובתכם" [חובת הלבבות, שער הכניעה ז'].
הבא בידים ריקות
"יש מתעשר ואין כל... " [משלי יג, ז]. יש אדם המצליח במסחרו ומגלגל כספים רבים, אולם בסופו של חשבון הוא יוצא בידים ריקות ללא רוח, מפני שהוצאותיו והפסדיו עלו על הכנסותיו. בדומה לכך, מצוי הדבר גם במצוות ושכרן. יש לך אדם העוסק כל ימיו במצוות ובמעשים טובים, אך בבואו לפני בית דין של מעלה הוא מוצא כי אין לו מאומה מכל זכויותיו הרבות. אלה כלו ואבדו ממנו בגין דבוריו הרעים.
על מה חרב בית המקדש
לא חרבה ירושלים בימי בית שני אלא בעוון מספרי לשון-הרע שהיו ביניהם ובשביל שנאת חינם שהיתה בהם [יומא ט: גיטין נז: ורש"י ד"ה ויינו].
עניות
בזמן שבית המקדש עמד על תילו היה המדבר לשון-הרע נענש בצרעת. תועלת רבה היתה בעונש זה, מפני שנגוע הצרעת היה בא אל הכהן שיבדוק את הנגע, ואז היה הכהן אומר באזניו דברי כיבושין ומוכיחו על עוון לשון-הרע [ספר "נחל קדומים"]. כיום שאין בית המקדש קיים ואין כהן המטהר, נענש המדבר לשון-הרע בעניות, ששקולה היא כנגד הצרעת – העניות מסירה מהאדם את הגאוה, שהיא לרוב הגורם העקרי ללשון הרע [נדרים סד: ותיקוני הזוהר].
והנזהר בלשונו – כמה שכרו עצום!
לסיום, תפילה לשמירת הלשון:
רבונו של עולם,יהי רצון מלפניך, אל רחום וחנון, שתזכינו היום ובכל יום לשמור פינו ולשונינו מלשון-הרע ורכילות ומקבלתם. ונזהר מלדבר אפילו על איש יחידי, וכל שכן מלדבר על כלל ישראל או על חלק מהם. וכל שכן מלהתרעם על מדותיו של הקדוש ברוך הוא. וניזהר מלדבר דברי שקר, חנופה, ליצנות, מחלוקת, כעס, גאווה, אונאת-דברים, הלבנת-פנים, וכל דברים אסורים. וזכינו שלא לדבר כי-אם דבר הצריך לעינייני גופינו או נפשינו. ושיהיו כל מעשינו לשם שמים. אמן!
זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו [בדרך המופיעה למטה]:
הלימוד לזכות:
זיווג _______________ בת/בן _________________
פרנסה______________בת/בן__________________
בריאות______________בת/בן__________________
זרע-קודש____________בת/בן__________________
ולהבדיל:
לעילוי______________ בת/בן_________________
{ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}
יקובל ברצון,אמן!