ב ד' בשבט האחרון שוב הדרמתי לנתיבות להילולה של ההזכרה לבאבא סאלי. הפעם החלטתי להגיע לשם ברכבת, כך שכדי להגיע לציון (שזה אומר המבנה של הקבר) של הבאבא סאלי היה עלי לחצות את העיירה מקצה לקצה, ומאוד התפעלתי והתרשמתי מהשינוי לטובה מהפיתוח שחל בנתיבות. אני מנחש כי מכיוון שאין בעירה הזאת יותר מידי אטרקציות, ניתן לזקוף חלק משמעותי של השיפור במצבה לרכבת שהביאו לשם ולתעשיית הצדיקים שסובבת סביב בית העלמין של העיירה שמאוכלס בצדיקים רבים שלכל אחד מהם הוקדש מוניומנט (ציון) משלו.
האוורה שם היא מעין אווירה של קרנבל, ומתחילה עם הירידה מהאוטובוס בתחנת בית העלמין וכניסה לשוק ארעי שמוקם לפני בית העלמין ומספק למגיעים לשם, פרט לאוכל גם מתנות שונות ומזכרות, חפצי דת שונים כמו כיפות, צעיפים, תמונות קדושים, וספרי תפילה הכל בלווי של מזיקה רמה ואמצעי כריזה בהם מכריז כל סוחר על מרכולתו. לאורך הדרך עד לשערי בית עלמין ישנם גם דוכני דת, בהם לא נפקדים שליחי חב"ד וכמובן נציגי ש"ס. איפה שיש קהל עם כסף יש כמובן גם מתרימים שונים למגוון מטרות או בעבור עצמם ובכל מקום בו אפשר מתמקים אנשים כבכל חג ומנפנפים מעל מנגלים שעם עשנם עולה גם ריח הבשר הצלוי. שאלתי פעם בתמיהה ידידה שלי שמקורה באזור זה, איך זה שיש כאן מעין חגיגה דווקא ביום פטירת הצדיק, והיא הסבירה לי שהם חוגגים את העובדה שהוא היגיע לגן העדן ויוכל לשמש עבורם כמליץ בפני הקב"ה.
