חגיגות יום העצמאות 69 למדינת ישראל
אנחנו כבר שנים רבות לא יוצאים אל במות בידור מחוץ לבית. זה מזמן לא מתאים לנו - הרעש, הצפיפות , הפטישים הקצף ושאר מרעין בישין (לטעמי).
גם לא מוזיקה מפוצצת אזניים , לא זמרים במאות אלפי שקלים, לא זיקוקים ולא פקקים אין ספור בדרך לשם ובחזרה.
לפני שנים רבות , נהגנו לנסוע גם לבמות בידור בערים סמוכות .
פעם שמחת יום העצמאות התבטאה בשמחה אמתית. בריקודים עממים , בהשתתפות הקהל , בהופעות של קבוצות נוער עירוניות , הן בשירה, בריקוד ובכלל.
הפסקנו ללכת לבמות הבידור כאשר נמאס לנו , הפסקנו בעצם כאשר הילדים שלנו הקטנים גדלו וכשהיו בני נוער- הם יצאו לבלות בעצמם - בנפרד מההורים .
כיום הם כולם נשואים בעלי משפחות - וברור שהם עושים מה שרוצים ונהוג אצלם.
אני באופן אישי שונאת מופעי זיקוקים בכול מיני ארועים שלא קשור בהם יום העצמאות , וזה הפך להיות מופע מאוד יקר ומאוד מיותר לטעמי.
....ואנחנו בכל זאת שמחים מאוד ביום העצמאות .
אנחנו גם עצובים מאוד ביום הזכרון לנופלים ונפגעים של מערכות הבטחון של צהל.
ביום העצמאות אנחנו חוגגים עם המשפחה, בתוך ביתנו פנימה עם אורחים , גם אוכל, או ממתקים....
או בחצר ביתם של בני משפחה אחרים אשר בחרו לארח אותנו 'על האש' . - בכל שנה מחליטים אותו הדבר או קצת אחרת...
יום העצמאות בשבילנו אנו הקשישים - זה לא סתם חג, או סתם 'חופש' .
אנחנו ילדים של יוצאי שואה , שהגיעו לארץ ישראל - לארץ היחידה ליהודים . זה לא מובן מאליו.
על מרפסת ביתנו - תמיד יונף הדגל - הדגלים - בגאווה רבה ובכוונה רבה -
בדרך כלל מערב יום הזכרון ויום העצמאות - ועד ערב ל"ג בעומר.
(בערך כשבועיים בשנה ) - ובעצם אפשר היה בשקט להתגאות בדגל על הבית אפילו כל השנה! - ישנם כאלו שעושים זאת - אבל אני חושבת שדגל שנשכח על התורן כל השנה - הוא נפגע ממזג האויר והופך להיות מבוזה כסתם סמרטוט בלוי וקרוע - לא מתאים לי.
הצילום מתוך הבית לכוון המרפסת - מחשיך קצת את התמונה , אך בכל זאת ישנם שם שני דגלים די גדולים - ועוד שרשרת דגלים קטנים מתחתיהם -שרואים מבחוץ.
