והפעם - מטבח!!!

מטבח הוא אחד הריגושים הגדולים בשיפוץ.
למטבח יש נוכחות משמעותית בבית, גם מבחינת המראה וגם מבחינת התפקוד. ההשקעה הכספית בו גדולה ביחס לאלמנטים אחרים בשיפוץ ולא פחות חשוב, יש הרבה מקום לביטוי עצמי ויצרתיות... 

יש המון החלטות שצריך לקבל, אבל על דבר אחד לא הייתה לי שום התלבטות. ידעתי שאני רוצה שאת המטבח יעשו לנו נאוה ורונן, הנגרים האלופים.
את נאוה ורונן אני מכירה שנים ארוכות, אבל רק לאחרונה זכיתי להנות מהעבודה המעולה שלהם. נאוה ורונן ייצרו לעמיר ולי חדר שינה מושלם. חדר שינה יפה כל כך שגם עכשיו, חודשים רבים אחרי שהושלם והורכב, כל יום כשאני נכנסת לחדר השינה שלי אני חושבת כמה הוא נכון ומדויק 

אז נכון שזה לא קשור לשיפוץ במצפה, אבל בכל זאת תקבלו הצצה קטנטונת  - 

כמעט מייד כשקנינו את הדירה, התחלתי לחשוב על המטבח.
עוד לפני שהשוכרים סיימו את תקופת השכירות שלהם, כבר ידעתי שהמטבח יהיה צבעוני ועוד לפני שיכולנו להתחיל בשיפוץ עצמו כבר בחרנו את הצבעים... 

כבר בדוגמת הצבע הראשונה קלענו בול. הצבעים היו בדיוק מה שהתכוונתי - 

זה המטבח הישן בדירה, זה שממנו נפרדנו עם תחילת ההריסה - 

אהבתי את הגוון הצהבהב, ולאיזה רגע וחצי אפילו עברה לי בראש המחשבה להשאירו במקומו...
עבר לי 

במטבח החדש יש שלושה חלקים והוא נטול פינות בזכות שני פתחים שצריך היה להתחשב בהם -  פתח המעבר לכיוון הסלון הכניסה (שפעם היתה קבועה בו דלת הזזה) והדלת למרפסת השירות (דלת הפלאים שלי... זו עם הזכוכיות הצהובות). במבנה המקורי של הדירה המטבח לא היה מחובר לסלון, והחלטתי שככה זה יישאר. הקיר המפריד ביניהם נשאר עומד על תילו ורק את דלת ההזזה הסרנו.
יחד עם אולגה, זוגתו המוכשרת של אבא שלי ונאוה הנגרית הסופר-יצירתית, שיחקנו עם שלל האופציות והגענו למבנה שנבחר בסוף - הקיר הארוך (יחסית.. הכל יחסי בחיים, כן?!   ) יהיה הקיר של הכיור, הכיריים ומשטח העבודה. עבורו נבחר הגוון הצהוב והוא יהיה מחופה באבן קיסר. הצלע הקצרה תהיה "פינת הקפה", הצבע שלה ירוק, היא מחופה בפלטת עץ ומעליה תתלה ארונית קפה-תה-סוכר מהממת. הצלע השלישית, זו שממול לקיר הארוך, תהיה "קיר הגבוהים" עם מקום למיקרוגל, לתנור האפיה ולמקרר (הפיצפון).

נאוה תכננה לנו גם מגוון אלמנטים מעץ שיהפכו את המטבח מסתם יפהפה, למהמם 

וסוף סוף, אחרי חודשים של לתכנן, לחשוב, לפנטז, לדמיין... זה קורה!
נאוה ורונן הגיעו למצפה רמון השכם בבוקר ועם קצת עזרה מחברים, כל פריטי הנגרות הכבדים מצאו את דרכם לדירה (קומה שלישית, בלי מעלית... זוכרים?!) עד שאני הגעתי דרומה, כבר היה לנו בבית מטבח חדש.

שעות ארוכות של עבודה... סחיבות, כיוונונים, קידוחים, הברגות... נאוה ורונן עובדים ללא לאות והקסם קורה לנו מול העיניים.

מה שעד לפני רגע היה שרטוטים על נייר (או חלומות בהקיץ במוחי הקודח) פשוט קורה.

אדן החלון בפינת האוכל זוכה בפלטת עץ מהממת שממש מזמינה כוס קפה בחלון מול הנוף - 

רק חסרות הכריות (לא לדאוג.. הברגים הגלויים יטופלו. זה עוד לא גמור...) -

דופן המקרר, זו שפונה לכיוון פינת האוכל (וגם נראית מהסלון) , מקבלת עיצוב מדליק - 

גם ארון הכיור בחדר הרחצה מותקן במקומו - 

האלמנט המהמם בחזית המגירה הוא הברקה של הרגע האחרון.
בנסיעה המשותפת של נאוה ושלי למצפה, למדידות, דיברנו על הארון הזה והעיצוב שלו השתנה תוך כדי תנועה... ממש תוך כדי הדרך, נאוה בדקה באינטרנט איפה אפשר לקנות את קישוט העץ שדימיינתי לי בקול רם ולמחרת הוא כבר היה בידי...

התוצאה עולה על החלומות הכי וורודים שלי 

השעות מתארכות, הערב יורד וגם הטמפרטורות... זמן מצוין להדליק את הקמין -

נאוה ורונן מתקינים גם את מדף העץ על אדן החלון בחדר השינה, ואת הלייסטים שתוחמים את הטפט.
הכל מקבל צורה- 

לפני שנאוה ורונן מסיימים את היום הארוך ומתחילים בנסיעה צפונה, הם מתקינים גם את המדף מעל החלק הארוך במטבח - 

הזויות היפהפיות גם הן משוק הפשפשים המוצלח בוורשה. הן מברזל ושוקלות מלא. תאמינו לי, בדקתי... יום שלם הסתובבתי איתן בתיק 
(גם פה, לא לדאוג. הברגים יוחלפו לשחורים...)

למחרת בבוקר אני חוזרת לדירה ומגלה שבאור יום המטבח אפילו עוד יותר יפה... וגם הגמל, לא רע בכלל 

אסי הנחמד מ"פנינת השיש" בראשון, מגיע כל הדרך דרומה לעשות את המדידות. אני שמחה שאנשי השיש נענים לבקשתנו ומקדימים להגיע. זה מבטיח לנו שגם ההתקנה תהיה בקרוב.
גם עוזי החשמלאי מגיע להמשיך בהתקנות ובינתיים יוסי ואני מתפנים לתלות מוטות לוילונות וגם לפרוש את האריחים הצבעוניים שיודבקו על הצוקל של המטבח.

הרעיון לחפות את הצוקל באריחים, הוא של נאווה האלופה. אהבתי את הרעיון עד מאוד... זה נראה לי בדיוק מה שהמטבח הזה צריך.
קנינו את האריחים  המקסימים אצל מנסור, בגלריה לעיצוב הבית בעוספייא, והם חיכו בסבלנות ליום בו יגיע זמנם.

והנה, הגיע!

יוסי מדביק את האריחים לצוקל ושנינו לא מפסיקים להתלהב...

כמה, כמה שזה יפה...!

ועם הארונות הירוקים - 

ומכיוון המבואה..

ו

וזהו. אני נפרדת בקושי מהמטבח החדש, יוצאת הביתה ומספיקה להגיע בדיוק למסיבת חנוכה בכיתה... 

אז הבנתם, נכון?!
אם אתם רוצים נגרות איכותית, בלי פשרות. משהו כזה שיהפוך את החלומות שלכם לרהיטים יפהפיים שישמחו אתכם עד מאוד, דברו עם נאוה ורונן מ - Wood בקיבוץ חצור.
תגידו שאני שלחתי אתכם 

לנהגים בטיול יש כמה תפקידים מלבד לנהוג. הם בעצם אמורים גם קצת להיות מדריכים, גם לדאוג למטיילים ולרווחתם - וגם לארגן ארוחות משותפות ולוודא שחלוקת העבודה הוגנת (שלא היו אנשים מסוימים שיעזרו במטבח, או כאלו שיתקעו עם העבודות הפחות רצויות של ניקיון ואחרים שיהנו רק מהבישול). אבל כמובן יכולות להתעורר כמה בעיות:

מה קורה למשל כשיש בעיה אישית בין נהג לאחד הנוסעים? זה יכול להיות מישהו שהנהג פשוט לא מסתדר איתו כבן אדם (בסה"כ כולנו אנשים), או מישהו שבאמת יש לו בעיה להשמע להוראות של הנהגים או להסתדר באווירה הייחודית של הטיול - אבל יכולה להיות בעיה כמו שקרתה לי שהיה נהג שהיה מנומס אלי בכל מה שקשור לעבודה השוטפת, אבל כשזה הגיע לשיחות בינאישיות היו כמה מקרים שבהם הרגשתי שהוא פשוט מתעלם ממני או אפילו מנסה לדחוק אותי משיחות. בדיעבד התברר לי שמדובר היה על מישהו שהיה לא ממש חובב ישראל...

אבל אל תשכחו שבהחלט יכולים להיות מצבים בהם יש חוסר כימיה מאוד חזק בין אנשים, וזה אכן יכול להשתקף כחוסר מקצועיות של הנהג אם הוא נותן לזה להשפיע עליו.

שמתי לב לכך שהגיל בהחלט מהווה שיקול - במרבית הטיולים שלי עם החברה, הנהגים היו בני שלושים פלוס, אבל הפעם אחד הנהגים היה בוגר מכללה טרי בן עשרים ושתיים או עשרים ושלוש. ובהחלט שמתי לב לכך שהוא פחות בוגר ומגיב בצורה יותר ספונטנית ופחות מחושבת (והיו כמה מקרים שבהם הוא התחיל להגיד משהו או להגיב בעצבים, ותפס את עצמו אחרי משפט - ואז שינה כיוון והגיב בצורה "מקצועית").

יש בתפקיד הזה הרבה מאוד שחיקה. תחשבו על זה שאתה מבלה שבועות שלמים מוקף באנשים שאתה צריך להיות נחמד לכולם ולטפל בכולם, ורק אחרי כמה ימי הפסקה בודדים צריך לחזור לקבוצה אחרת, כי עונת הטיולים קצרה יחסית ולכן מאוד אינטנסיבית וזה הזמן שבו מרוויחים את המשכורת על העבודה הזו (ובשאר השנה מוצאים עבודות מזדמנות אחרות). לנו למשל היה מצב שבו אחד הנהגים היה שחוק במשך החצי הראשון של הטיול, אבל איכשהו ניסה לשמור על יחס טוב - עד שנפרדנו ממנו ואז היה ברור בדיוק למי יש לו כוח ומי לא (ברמה שכנראה היתה משפיעה על הטיפ שאנשים מסוימים כבר נתנו כמה שעות לפני כן).

ומה קורה כשמתפתחים יחסי חברות מאוד חזקים - ובמיוחד יחסים זוגיים - בין נהג לאחד או אחת מהנוסעים? בשני הטיולים האחרונים שלי היה מצב כזה של זוגות של מדריך ומטיילת. בטיול הראשון אני לא הרגשתי בעיות עם הזוג, כי שניהם היו כנראה בוגרים מספיק כדי להשתדל לפחות לא לתת לקבוצה להרגיש את זה, אבל היו אחרים שכן היה אכפת להם יותר (למרות שאני מודה שהיה לי רושם שהמטיילת הכי קולנית בנושא אולי היתה קצת מאוהבת במדריך הספציפי בעצמה). בטיול השני אני הייתי כנראה מאלו שהפריעה להם הזוגיות שהתפתחה כי הרגשתי שהבחורה מרשה לעצמה להתנהג בצורה קצת פחות נעימה בגלל מערכת היחסים הזו. כמו למשל לעזור לבשל ארוחות ורק עם החבר שלה (ולא לשטוף כלים), ולעיתים קרובות כשהם ניסו לעבוד לבד כדי לקבל קצת "זמן פרטי" הם עיכבו את הארוחה כי םה היו עסוקים בדברים אחרים מלבד בישול (בין השאר כי הנהג נגרר אחריה) - או מצד שני התעצבנו על מי שניסה לעזור להם ולזרז את ההכנות. במצב כזה, אני מניחה שהנהג עצמו צריך לשים גבולות לנושא ולשים עין שבת הזוג (או בן הזוג גם יכול להיות) לא לוקח זכויות יתר שכאלו - וגם לדעת איפה לשים את הגבול מתי התלונות הבינאישיות של בת הזוג הן תלונה אמיתית שהוא בתור נהג צריך לטפל בה - לבין קיטורים שבמצב אחר המטיילת לא היתה מדווחת עליהם באופן רשמי אלא רק מקטרת לחברים שלה (והנהג הוא על תקן חבר ולא על תקן עובד רישמי).

ותמיד עולה שאלה עקרונית: כשאחד הדברים הללו מפריע, עד כמה רצוי או ראוי לדווח על זה לחברה שמארגנת את הטיולים? מצד אחד, חלק מהמצבים אכן ניתנים לתיקון על ידי החברה (למשל שחיקת היתר, או בדיקה עד כמה הנהגים בוגרים ומסוגלים להתמודד עם אנשים מסוגים שונים). מצד שני, לעיתים קרובות זו הפרנסה של אנשים, ואם מישהו מגיע למשל למצב של שחיקה יכול להיות שפשוט מבחינתו אין ברירה והוא חייב את הכסף. מצד שלישי, האם תלונה באמת יכולה לשנות דברים, במיוחד אם מדובר על דעות אישיות כמו יחס אנטי ישראלי? לא ממש.

אז נכון שאני הלקוחה ומגיע לי יחס ראוי - אבל ההחלטה לגרום כזה נזק לאדם היא החלטה קשה, והפעם אני בחרתי פשוט לא למלא את הטופס ששלחו לנו בסוף הטיול בגלל זה.

מחר - שלום ימין

אתה הולך ומעליך שק של פחדים
ענן של מלחמה  , אסון חורבן
אתה הולך ועל כתפך גורל העולם
רעב , יאוש חולי פחדים וחרדות

אך המחר עוד טרם בא לכאן
והאתמול חלף כלא היה מעולם
ורק עת אחת יש בידך לאחוז
זוהי עת ההווה שחיה ובועטת

וכי מה עוד יקרה היום אולי מחר
אינך זקוק לחרדות האלה
חיה היום אהוב וצחק אכול ושתה
חיה היום חבק נשק םקח עיניים

אך המחר עוד טרם בא לכאן
והאתמול חלף כלא היה מעולם
ורק עת אחת יש בידך לאחוז
זוהי עת ההווה שחיה ובועטת

מחר יקרו הרבה דברים אך טרם
אין להקדים את המאוחר ברוע
מחר יהיה מה שיהיה מחר וזהו
כל חששות ומחשבות מיותרות

כל הזכויות שמורות לשלום ימין
דצמבר 2915

ריצה

ריצה

מילה חרוצה כל הזמן מתרוצצת, רצה ולא עייפה,

כמו נמלה היא עמלה, כל היום בתנועה,

עולה על הר יורדת לגיא  ולבקעה

גם ניצה ודיצה איתה במרוץ ואפילו תרצה הצטרפה.

צר  לי , אך אני לא  יכולה כמוכן לרוץ, רק ללכת בחוץ

וה רה שר ומנגן לי , נמצא  תמיד בסביבה, לי הוא נחוץ

לכן מקומו  בתוך הריצה החרוצה, כמוה הוא גם חרוץ

יחד הם משרתים בצי הסוחר

ושם הם רצים בלי הפסקה כדי להספיק הכל   בהפלגה

כי צר המקום והמלאכה מרובה

שהאויב הצר עליהם לא יתחיל  במתקפה.

צריך גם לשמן את הציר כדי שתהיה לו  תנועה מהירה.

אילה

\משדות האהבה עלה אורך

הדשה זרח למרחוק ראיתי בו שמחה

שמיים נקדו את הערב בכוכבים קטנים

הכל בי היה צמא למעיין שפתייך

בבוקר

דמיינתי אותנו

מעלים בדל שחר

את יודעת לפעמים

אני רוצה את הירח כשהוא מאיר על סמטאות רומנטיות 

חושב על נמפה שזורחת בצבע של ברכה  

עכשיו  רוח  מנשבת

מעל גלי הים

רושמת בהם אוויר צח

אותך

רוצה עוד חיבוק קטן - שלום ימין

רוחות מנשבות עלי מהעבר הרחוק
יש פצעים פתוחים עודם מדממים
חשבונות קטנים עם עצמי שקרים
פנקסנות שלא שילמתי מס שפתיים

וקשה ההליכה בתלם של אבנים
רגלי פצועות ואין מושיע במדרון
אין מנוס מלעצור ולסגור חשבונות
אני מביט קדימה לא פונה לאחור

רוצה עוד חיבוק קטן ליטוף מאמא
נשיקת לילה טוב על המצח חיוך
שלא יכבו לי את האור שונא חושך
פוחד מהשדים שמסתתרים בארון

כל יסודות חיי  כבר נהרסו מהמאמץ
אני צריך לבנות את קירות האמונה
לצאת למסע חדש נקי מכל הפחדים
מסע ללא מטען על הנפש הפצועה

רוצה עוד חיבוק קטן ליטוף מאמא
נשיקת לילה טוב על המצח חיוך
שלא יכבו לי את האור שונא חושך
פוחד מהשדים שמסתתרים בארון

כל הזכויות שמורות לשלום ימין
דצמבר 2015

שלום חברים וקוראים יקרים,

עוד יום של גמילה עבר לו בשלום ובכיף גדול ומיד אסביר לכם  מדוע בחרתי בכותרת כזאת "הנפש"

אבל לפני זה חשוב לי לציין שעבר חודש של גמילה מתוכם  שבוע ויומיים אני בלי חומר הממכר{האופיאדים}

ברוך ה' אני חושב שעברתי חצי דרך ואין לי צורך לגעת בו,  כמו כן אספר לכם שאני ואימי עשינו מין הסכם ביום שאני אגמל לגמרי ואתן לה את הכדורים היא תתן לי מתנה של 1000 ש"ח

הסברתי לה אתמול שאני גמול אבל הכדורים נשארים אצלי {היא רוצה לתת את הכדורים לבית מרקחת } אמרתי לה בשום פנים ואופן לא

אתם יודעים הכדורים עלו לי כסף וחוץ מזה כמו שהסברתי בפוסטים הקודמים כל עוד הכדורים נמצאים אצלי בבית ואני לא משתמש בהן אני רגוע!

אז עשינו הסכם שהיא תתן לי חצי מהסכום ואחרי שאני אגמל מהכל הכדורים{גם מהכדורים האחרים} היא תתן לי את השאר.....

ועכשיו לכותרת ,ממש לפני כמה דקות חזרתי מהסרט  קולנוע טוב על החיים "המתמחה" -העלילה מסופרת על גבר בן 70 רוברט דה נירו   אלמן שאחרי גיל הפרישה , מגיע לעבוד באתר אופנה,לא אפרט את כל העלילה  ,אבל העליליה של הסרט עשתה לי הרגשה מאוד טובה לנפש שלי,  על זה איך איך שגבר בן 70 גם אחרי מה שעבר ממשיך לעבוד ויש לו חשק מאוד לעבוד.

נכון אני עוד צעיר ,אבל זה גם נותן לי לצאת ,לצאת לעולם,לחזור לשוק העבודה{לעבוד} ולחיות את החיים כמו בן אדם נורמלי .

בגלל זה שם הכותרת,הנפש, אין כמו הרגשה טובה שהנפש שלך מעניקה, שאתה יוצא,נושם אוויר  ואומר אלו החיים הטובים מאשר רק להיות בבית במיטה,רדום ו"מסומם"

חברים יקרים,צאו לעולם,תראו סרטים,תהנו ותנצלו אותם כי אחרת אם תתקעו בבית מכורים למשהו מסוכן,וממכר והוא יגרום לכם לאבד את תחושת החיים, תפספסו הרבה דברים טובים ויפים. 

וכמו שאמרתי מאז חודש שהתחילו לי את הטיפול של הגמילה,הגמילה הנקייה כבר שבוע ויומיים וכמה שעובר עוד יום ועוד יום אתה נגמל ואין לך חשק לגעת ב"חומר הממכר"

אין כמו להינות ולחיות נורמלי !!!!!

זהו להיום.......

אני אשמח לתגובות והערות 

שלכם

רועי 

הפייסי הלשין   לגל  מהבלוג  באמריקה  יש היום ממולדת , איש יקר  מקסים איכפתי  ולבבי  חבל שנעלמת בזמן האחרון מהבלוגיה ,  ושלא יצא לנו להתחבק בגודל טבעי, תמיד כיף לקרוא את רשומותיך ולראות תמונותיך, מברכים אותך אני  ובאדי כלבך  בשפע ברכות של אהבה  שמחה  כיף והנאה ממשפחתך , הצלחה בכל מעשיך והגשמת חלומותיך  וכהרגלי פותחת שולחן   ומזמינה את  חבריך לבוא לברך  בחגך  בברכת חג אורים שמח באהבה משלגיה ופונץ' 

ביום שחוקקו את החוק נגד הטרדה מינית הרגו את החיזור בין הגברים לנשים
רוב השידוכים וההכרות נעשו בצבא ובמקומות העבודה , היו גם הטרדות לצד החיזור
אבל מאז שהחוק נגד הטרדה מינית , הקשר בין גברים לנשים עבר  פסים אחרים
החיזור עבר לאתרי הכרות , ולרשתות חברתית , שמחפשים חברים וחברות

והגבולות שבין חיזור להטרדה מינית  הם מאד ברורים , כי החוק הגדיר אותם כך
אבל יש מצבים שבהם הוא מחזר,  והיא טוענת שהוא מטריד אותה ומבקשת שיתרחק
אבל הוא מאוהב  לא מניח לה ואין לו דרך עדינה להראות את אהבתו במקום העבודה

ויש גם גברים המוטרדים ע"י נשים באותה מידה ,מחזרות עקשניות הרוצות בגבר המושך 
הגברים לא מרבים להתלונן על הטרדה ואונס כי הם מתבישים שהגיעו למצב הזה
כי לרוב לא מאמינים להם שגברת אחת מטרידה אותם, כי הגברים נתפסים כיוזמים סקס
אבל תתפלאו יש גם גברים מוטרדים ונאנסים , אבל הם לא ממהרים להגיש תלונה במשטרה
הם מתבישים או חוששים לשמם  למרות שנעשה להם עוול ע"י אשה כלשהיא שהם בקשר איתה
וזה עוד יותר קשה שזו הבוסית בעבודה , הוא חושש שיפוטר ממקום העבודה
היה על זה סרט שנעשה בהולווד עם חקנים מאד מפורסמים והעלה את הנושא
של הטרדת גברים במקום העבודה , סרט שעשה המון גלים ורעשים על הנושא

כל התקשורת בין הגבר לאשה ולהפך , הפך למסובך ונתון לפרשנות של צד זה או אחר
ויש הרבה גברים הנאשמים כמטרידים , מה שבעבר נחשבו כמחזרים עקשנים

כיום גם הגבולות של הגברים הנשואים השתנו , כבר פחות מפנקים את הרעיה החוקית
צערי  זה מקובל בין חלק מהגברים להיות נשואים ולחפש מאהבת אותה הם מפנקים
הם מגדירים את עצמם כנשוי ומחפש קשר נוסף ויש נשים שנשואות ומחפשות מאהב
ואני לא שופטת אותם לכאן או לשם , כי אני נאמנה רק לעצמי ,
כיום לא מנהלת מערכות יחסים עם נשואים ולא עם פנויים
למרות שהיו תקופות שכן התאים לי להיות בקשר לא מחייב ,
קשר בלי עתיד רק עם הווה וחברות נעימה כי הייתי עם התחייבות כלפי אמי ז"ל
כי כל מה שחפשתי היה חיבוק וחום אנושי לא חיפשתי בלעדיות ,

אבל זה פסק מזמן , כי הבנתי שטעיתי
כי מי שלא נאמן לבן זוגו החוקי , אינו נאמן גם לקשר עמי , הכל בר חלוף ,
לכן הסתפקתי בקשר של אני עצמי ואנוכי
ודחיתי את כל המחזרים גרושים אלמנים ובטח נשואים  והיו גם מחזרות
העדפתי להיות עם עצמי בהרמוניה ,

כיום הגבולות שבין חיזור לבין הטרדה  רק בלבלו את החברה המעורבת
הקשרים בין גברים לנשים עברו לפס אחר של קשרים  , עם המון חששות ומקום לספקות 
  זה הרס את כל החברות שבין גברים לנשים, לא ניתן לצחוק עם המין השני
כי זה מתפרש כהטרדה , ופה החוק נותן יד למתחזות שרוצות להתנקם בחברים לשעבר

כבר לא נחמד לבקש יד חמה שתפתח לך את הדלת ותעזור לך לקום וזה עבורי נדרש כיום
וזה כל כך נדיר , אז אני מתאמצת לבד ,
כבר לא מחכה למחווה של חברות , כי כולם שווים וזה הרבה פחות נחמד עבורי
כי גדלתי בדור אחר , שהגבר טרח לפתוח דלת ולהושיט לך יד לקום מהמכונית , זה יצר קשר אחר
 

הכותרות פרצו , יהודים הואשמו שפגעו בערבים בכפר דומא
אבל הם רק חשודים שעברו חקירה במשטרה, והיו אנשים שנאשמו ויצאו זכאים  בבית משפט
אז הם בחזקת חשודים ולא צריך לתת לעתונאות להאשים אותם ,
עד שלא יגמר הדיון בבית המשפט  ויגזר דינם על ידי השופט

כיום יש אצל הערבים המון אנשים קיצוניים הנלחמים ביהודים הם נקראים המפגעים הבודדים
אז גם אצל היהודים  יש קיצוניים העושים מעשים כנגד ערבים, כי כואב להם הרצח של היהודים
רק כי הם יהודים ואנחנו כבר חודשים במצב של ארועים מתגלגלים ופיגועים בכל הארץ

המלחמה היא בשני הצדדים , החוק העברי אומר הבא להורגך השכם להורגו
והלוואי וההרג יפסק ויבוא שלום בין בניו של אברהם
והתפילה שהחיים של ערבים ויהודים יחד יהיו חיים כמו פעם , שחלקו חיים יחד בלי קורבנות חינם
אבל יש הסתה והטפה לרצח יהודים מחלב האם ,ובתפילות במסגדים ובכל הרשתות החברתיות הערביות
 ההסתה הזו שיבשה את חינו במדינה ובעולם כולו בתקופה האחרונה גם אירופה סובלתם מהם
אז זה לא פלא שיש גם אצלנו קיצוניים , שכואבים את הרציחות ביהודה ושומרון בישראל ובעולם כולו

אני מודה הקיצוניות לא טובה לשני העמים , או לכל העולם כולו , הקיצוניות לא מאפשרת חיים
הערבים רוצחים בנו רק כי אנחו יהודים ,
מודה אחד מבני דודי נרצח ליד ביתו , אז אני בקטע הזה קצת  כואבת את האובדן של החיים
ומבינה את אילו שרצו לנקום את הרצח של יהודים כי הם יהודים
הכרתי  אנשים שהיו חברים בתנועת כהנא , הם כאבו כל רצח של יהודי

אני נגד רצח כי רצח הוא רצח , ובעשרת הדברות נאסר הרצח
וגם ב7 מצוות בני נח נאסרו הרצח לשם רצח
אני אשה שרוצה שלום בעולם כולו אבל זו קופה שבה האלימות חוגגת בכל העולם
 

היום חל יום ההוקרה למורה. בבית הספר התיכון שבו לומדים הילדים שלי ארגן וועד ההורים דברים טובים לארוחת עשר חביבה למורים, לאות תודה על פועלם בחינוך ילדינו. המורים שמחו וקיבלנו מכתב תודה (אינטרנטי כנהוג בימינו).

הילדים שלי לומדים בבית ספר קטן, מורים בו לא הרבה, שמכירים כל תלמיד ותלמיד, על חוזקיו ורגישיותיו. מורים שמנהלים דיאלוג עם התלמידים בגובה העיניים, ולהורים יש מקום מכובד בדיאלוג על תכני הלימוד. זה לא שאין ביקורת, ולא הכל דבש, אבל כשרואים הכל כמכלול הטוב עולה אין מונים על השלילי, והוקרה למורים היא בהחלט במקומה.

הוועד שלנו לא היה חריג, ונדמה שאף הפגין צניעות מסויימת לעומת בתי ספר אחרים, בהם ארגנו וועדי הורים נמרצים מגוון רחב של מפעלי הזנה למורים, טיפולים מפנקים למורות, והחלפתם לשעה קלה כדי שיוכלו להנות משלל הפעילויות. וכנהוג בימינו כל הפעילויות מצולמות ומועלות במהנשמע ובפרצופסר, עם תחושה קלילה של תחרות "הסנדביץ שלנו היה גדול יותר"

אחרי שנים בוועד הורים בגן, בכיתה ובבית הספר התעוררו בי מעין מחשבות כפירה מסויימות לגבי אופי המנהגים שאנחנו נותנים להבעת התודה שעלינו להביע למי שעומדים בראש חינוך ילדינו. כחברת וועד הורים מצאתי את עצמי כל סוף שנה במשך שנים עורכת מסעות קניה. מנסה למצוא לגננות, למורים וליתר אנשי הצוות מתנות שיהלמו את תחביבייהם, שיהיו שונות ומעניינות, שיכנסו לי בתקציב, ובעיקר לא יהוו נטל מיותר שצריך למצוא למי להעביר אותו. עציצים, תבלינים, ספרים, ימי כיף, ורדים, ארוחות בוקר מפנקות, שוברים לבית קפה, שוברים ליום כיף בספא, מה לא. שיהיו צנועות מחד, אישיות מאידך, ומראות על חשיבה מצד שלישי. 

ואם אחטא ואעיד על עצמי הרי שהיו לי כמה וכמה הצלחות.

ופתאום עלה אצלי הרהור כפירה: האמנם בכך מתמצאת הוקרתנו את המורים? האם לכך צמצמנו את יכולותינו האינטלקטואליות? משהו שקונים? אוכל קדימה אוכל? טיפול פנים מפנק?

עלה ההרהור, התנחל לו אצלי במחשבות, אך כמה וכמה שהפכתי בו לא מצאתי רעיון אחר לפעולה. הייתי רוצה לומר שכן, אבל האמת היא שכנראה גם אני מקובעת כמו כולנו בעולם שמסביבי, עד כדי כך שלא הצלחתי להתניע ולו מחשבה מקורית אחת. כנראה שגם אצלי הבעת תודה מתחברת ישר למתנה שוות ערך. 

הייתי שמחה אם ביום ההוקרה למורים הילדים יהיו במרכז העשייה, ולא רק ההורים. ושמה שניתן למורים יהיו יותר מאשר משהו שרכשנו בכסף או בשווה לו. משהו שיבטא את החשיבות שלהם בחיי ילדינו, את תודתנו להם על הדרך בה הם נוהגים באוצר היקר שלנו שאותו אנחנו מפקידים בידייהם. אולי עד יום ההוקרה הבא יעלה אצלי רעיון. 

אורנית (שם בדוי)  פנתה אליי וסיפרה לי בדמעות:

" כשהייתי ילדה הייתי בעלת דמיון ומעוף, הייתי יצירתית ונתתי לחלק היוצר 

שבליבי דרור.

זכורות לי מספר סיטואציות בהן פעלתי בספונטניות מתוך חוסר מחשבה וחוסר הגיון

ו...הצלחתי. זו היתה תחושה נהדרת.

כשגדלתי מעט התחילו להעביר לי הוראות והרגשתי שעליי להשתיק את החלק הזה בליבי.

כל הזמן נהגו לומר לי :' זה לא הגיוני'...או 'תוכיחי לי את זה ' או ' אילו שטויות את מדברת' ... או 'איפה זה כתוב?' 

או 'אם תמשיכי ככה יחשבו שאת משוגעת' .

בלאו הכי הייתי ילדה חסרת ביטחון עצמי ועשיתי כל שביכולתי לרַצות את הסביבה.

לפני מספר שנים התחיל החלק היצירתי בתוכי להתרעם. כדי להשביע את רצוני ולהשתמש

בתחושותיי  למדתי קריאה בקלפי טארוט. ברשותי גם ספר פרשנויות בו אני נעזרת תדיר.

אני מעוניינת להיות קוראת בקלפים אינטואיטיבית אבל כשאני מניחה את הקלפים על

השולחן ההגיון שלי נכנס לפעולה וזועק בתוכי. שאלות רבות מתרוצצות במוחי:

האם ערבבתי את הקלפים כהלכה?

האם אצליח לזכור את הפרשנויות שלמדתי?

הקלף הזה אומר לי דבר אחד אבל בספר הפרשנות אחרת לגמרי...איך אדע מה נכון

יותר?

אני כל כך חוששת לטעות. מה עליי לעשות?"

התקשיתי להבין איך היא מתכוונת להאזין ללחישת אינטואיציה  כאשר כל כך הרבה רעש

רקע מתחולל בתוכה, כאשר החרדה משתלטת עליה ומעוררת בה כל כך הרבה חוסר

ביטחון.

השבתי לה: " פעולת האינטואיציה היא מהירה, מדויקת ומדהימה .

אינטואיציה מסייעת לנו לזהות את המציאות במדויק, "לקרוא" אנשים, ולקלוט אירועים על

דקויותיהם. כך קרה שנהגתי פעם בכביש והחלטתי לציית לקול פנימי שהורה לי להאט.

האטתי והנה ילד התפרץ לכביש אחרי כדור... כך נמנעה תאונה.

ההנחיה הפנימית הזו לא נשענה על עובדות! לא כללה ניתוח מצב הכביש ברגע נתון אלא

התייחסה לרגע שבא אחריו.

בכל אופן, להקשיב לאינטואיציה = ללמוד להקשיב לאמת הפנימית שלך,

לזהות מטרות שמתאימות לך,

למצוא את הדרך הנכונה עבורך למימוש עצמי ולהצלחה.

ביחסים בין-אישיים - אינטואיציה חשובה יותר מהשכל החושב, יותר מכל לוגיקה.

על פי רוברט גרייבס - "אינטואיציה היא סופר-לוגיקה שעוקפת את כל תהליכי המחשבה

הרגילים ומדלגת  מהבעיה לפתרון ללא הגיון".

כלומר, זו היכולת להבין דבר מה בצורה אינסטינקטיבית ללא הסבר רציונאלי מודע ומוכח; 

ללא צורך להפעיל שיקול דעת אינטלקטואלי וניתוח על בסיס מידע עובדתי.

זה חיוני לכל מי שמעוניין להשתמש בקלפים כדי לקרוא בהם באופן אינטואיטיבי יותר

מאשר באופן טכני.

מדברייך משתמע שאת מעוניינת לקרוא בקלפים מתוך תת המודע ולדלג על השלב המעייף

והלא - בהכרח יעיל של זכירת פרשנויות כתובות בספר כלשהו.

את מעוניינת בתקשורת ישירה ולא מצנזרת/שופטת של תכני המידע הצפים בתוכך.

לשם כך יהא עלייך לכבות את המוח האנליטי- החושב  ולהשתמש במוח היצירתי -

האוטומטי ללא סינון.

כשהמוח שלך עסוק ללא הרף בשפיטת המידע ובניתוח הנתונים- בנוסף לכך, כאשר את

עסוקה ב"מה יגידו עליי? מה יחשבו שאני?" - משתתק קולה של האינטואיציה ויוצר בתוכך

אי שקט מהותי. בקריאת קלפי טארוט מהלך כזה מפחית מיעילות הקריאה בקלפים בצורה

משמעותית.

כשמאפשרים זרימת מידע "לא הגיוני"  ומאפשרים לחלק האינטואיטיבי להשמיע דברו

בקול רם -  הביטחון העצמי והביטחון בדבר האינטואיציה מתגבר ובהדרגה המיומנות הזו

גדלה. כשאנו פתוחים להאזין לקולה של האינטואיציה אני מגשימים את מלוא הפוטנציאל

של כל קריאה בקלפי הטארוט. עליי לציין כי שימוש באינטואיציה כמוהו כאימון שריר פיזי.

עם האימונים מתגברת המיומנות והפעילות נעשית קלה יותר עבור המתאמן! בדרך זו ניתן

כמובן להעלות את הרף עד לשלמות רצויה.

הענקתי לה ארבעה מפתחות לתת אמון באינטואיציה שלה והנה הם:

1. יצירת מרחב קריאה פיזי לקריאה בקלפים והמצאות יומיומית בו.

המרחב חייב להיות נקי ומסודר.  במרחב זה יהיו: שולחן לקריאה בקלפים ועליו מפה לבנה,

קלפי הטארוט בקופסה ייחודית,  ולצידם כל מה שיכול לסייע , למשל:  אבני קריסטל, עציץ

ירוק קטן עם צמח מטפס או עץ סיני זעיר, ואזה יפה עם פרחים, בקבוק בושם ריחני, 

נרות, קטורת, ספר תהילים - ו/או כל פריט שמסייע בהתחברות לרבדים הפנימיים הסמויים

מן העין. המרחב הזה יכול גם להמצא בפינת תפילה אם יש כזו בביתך.

מדי יום מומלץ להקדיש מספר דקות פנויות להמצאות במרחב זה. בדקות אלו מומלץ

לעצום עיניים ולשאוף פנימה את האווירה המיסטית הזו. 

ניתן כמובן גם לערוך מדיטציה . בדקות אלו של התחברות והתכווננות מומלץ לנתק כל מה

שעלול להסיח את הדעת: טלפונים, רדיו, טלוויזיה וכדומה. במהלך ההתחברות מומלץ

להרגע, לחוש שלווה, להתכונן להיות במצב של קבלת מידע,  לבקש את עזרת המדריכים

הרוחניים בחידוש ובהגברת היכולת האינטואיטיבית. כך גם ניתן להפיג חרדות וחששות

שמעכבים ו/או מונעים תקשורת יעילה עם תת המודע. כדאי לבקש שתחושות אלו ילוו כל

קריאה בקלפים. כדאי בסיום השהות בחדר להודות להם על כך גם אם לא חשת בנוכחותם

בחדר/ בחברתך.

2. בעת קריאה בקלפי הטארוט עלול לעלות פיתוי לעיין בספר הפרשנויות.

מומלץ לזכור כי כמספר חפיסות הקלפים - ויש למעלה מעשרת אלפים - כך גם מספר

הפרשנים...אמנם, זה נפלא שיש ספרי לימוד ו/או אתרי אינטרנט שמספקים מידע בנוגע

לכל קלף אולם, ראוי לזכור שמידע זה הוא מידע כללי ראשוני טכני ותו לא. כשהקלפים

מונחים על השולחן - הספר חייב להיות מחוץ להישג ידך. אפשרי לעצמך לבהות בקלפים

 ולהאזין למידע שעולה בתוכך. התנתקי מההרגל לנסות לזכור את הפרשנות הכתובה

בספר והתמקדי בתחושת בלבד! שימי לב על מה העיניים שמות דגש, מה סמל מסוים

מעורר בך? מה המידע המתקשר בליבך לקלף או לסמל כלשהו? איזה מצב רוח מתעורר

בך? תוכלי להניח אצבע על מה ששבה את תשומת ליבך.

חושי את זרם האנרגיה המועבר בגופך. תוכלי לזהות איך מידע מתגלה לפנייך באופן לא

מודע ולא מתוכנן. בדרך זו תגלי כי הקלפים מעבירים לך מידע , תחושות ואנרגיה שעלולים

להיות שונים מהמידע המופיע בספר בנוגע לכל קלף שהוא או שהוא כלל לא מופיע בספר

שלך. זה מעולה כי זה מוכיח שאת מתחברת לקלפים מהאינטואיציה שלך!!! כך תוכלי

להפטר מהמחשבה או מהצורך שלך לגבות לפחות עבור עצמך את דברייך בסימוכין

כתובים ולהצמד לדרך שהגה הוגה קלפים ו/או פרשן ו/או כל קורא בקלפים שהוא.

במצבים שונים תגלי כי קלף מסוים יכול להעביר לך מסרים שונים לאנשים שונים בקריאות

שונות - והמידע יהיה מעמיק , נרחב ומפורט יותר! זה בסדר! כך זה באמת עובד!!!

הקשבה לקול הפנימי מתגברת בהדרגה ועימה עולה הביטחון במידע שמגיע.

3. התמקדות ב"כאן" וב"עכשיו" ממגרת אויבים

ייתכן שבשלב כלשהו יצוץ מחדש ההגיון ויתבע את מקומו בקריאת קלפי טארוט.

זה קורה גם לטובים, למנוסים ולמומחים שביננו. הדבר עלול לעורר בך שוב ספקות

פנימיים, הססנות, ביקורת וחוסר ביטחון עד כדי ניחוש (!) המידע.

הללו הם אויבים לכל קורא בקלפים.

כדי לא לתת להגיון להשתלט על כל כולך כדאי לפתח אסטרטגיות כדי למגר אותו באיבו.

תרגיל להתרכזות ברגע הנוכחי יכול  להיות יעיל ביותר.

תרגול של התבוננות ברגע נתון יכול להוביל להישג עצום - היכולת להיות מודעת להכרח

להתמקד במחשבה/תחושה/רגש ברגע נתון - שלך ושל מי שאת מבצעת עבורו קריאה

בקלפים. זהו מכשיר רב עוצמה!

בנוסף כדאי במהלך הקריאה בקלפי טארוט להתייחס לנקודות הבאות:

לשים לב מתי ההגיון מתחיל להשתלט עלייך ולעורר ספקנות/ביקורת/לעג פנימי.

באותו רגע כדאי להודות למחשבה שהגיעה ולבקש לשחרר אותה מתוכך.

לשים לב לתחושות הגוף: מצב העור, הלמות הלב, רעד בידיים,

אי נוחות בתנוחת הגוף , אי נוחות בבטן , מתיחות בשריר כלשהו - לאחר שזוהתה

התחושה לשנות מה שצריך לשנות כדי להשיב שלווה פנימית לאחר מכן-  לשוב להתרכז

ברגע של "כאן" ו "עכשיו" מבחינתך.

תוך כדי סקירת הגוף כדאי לשים לב לנשימה: קצב, איכות, עומק ולהתוודע לכך שנשימה

עמוקה מרגיעה גוף נפש ונשמה. לנשום לאט ועמוק תוך כדי התבוננות בכניסה וביציאה של

האוויר מהריאות. זו טכניקה להתגבר על חרדה או על אי שקט. זו גם דרך יעילה להתגבר

על "בלק אאוט" בכל תחום כולל בקריאה בקלפים.

מודעות בנוגע למצב הגוף הרוח בכל רגע נתון היא כלי נוסף בפיתוח המיקוד,

האינטואיציה, המודעות  והביטחון העצמי.

4. משוב

כדאי לבקש מהאדם שאת קוראת עבורו בקלפי הטארוט משוב במהלך הקריאה ו/או מיד

בסיומה ומשוב נוסף כעבור מספר חודשים. עם הזמן מסרים שנמסרו במהלך קריאה

בקלפי טארוט מתבהרים ונעשים אקטואליים עבור מי שקראת עבורו. לכן, משוב  זו דרך

נהדרת להגביר את האמון שלך באינטואיציה וללמוד משגיאות - אם נעשו.

זה אמצעי יעיל גם בהערכה פנימית של כברת הדרך שעברת בקריאה בקלפים וגם

בבדיקת מיקומך מול היעד שהצבת לעצמך - קריאת קלפים אינטואיטיבית.

חובה להמנע מניחוש עתידות!

*. שילוב בין אינטואיציה להגיון יוצר תבונה. אדם בעל תבונה הוא מל"ך.

יש לנו מערכת לוגית ומערכת רגשית. הרמוניה בינהן היא כלי רב עוצמה בחיים.

על פי העצות שנתתי לך כאן כדאי בתחילה שתשימי דגש רק על האינטואיציה ותתעלמי

מההגיון . אולם עם הזמן תצליחי באופן טבעי לסנכרן שתי מערכות אלה ולגייס את המידע

המדויק, המחודד והיעיל ביותר ברגע כלשהו בעניין כלשהו לטובתך או לטובת מי שאת

קוראת עבורו בקלפים.

לסיכום:

כדי לשוב לבטוח באינטואיציה הפנימית כדי לקרוא קריאת קלפים אינטואיטיבית:

מומלץ ליצור מרחב קריאה פיזי, להמצא בו תדיר, להתאמן על קבלת מסר מקלף מבלי

להעזר במידע כתוב כלשהו, להתאמן על מודעות לכאן ולעכשיו, בעת קריאה בקלפי טארוט

-  להקשיב לתחושות גוף, להתייחס לנשימה, לסלק את האויבים הפנימיים כשהם צצים,

לקבל משוב ולהתאמן בהדרגה על היעד הרצוי לך."

כשסיימתי - אורו עיניה. היא חיבקה אותי ואמרה: "תודה שהזכרת לי..."

קניות,

קניות אהבתי

מה לקנות?

נקניקיות?

זה מסרטן

ולפרות את החיים זה לא נותן

-זה לוקח, אז אולי אתפכח

אהיה צמחוני, או אולי טבעוני

גם גאה וצבעוני?

אבל אני סטרייט אופייני

אם כך מה אקנה לך אהובתי?

מה אקנה לך?

אקנה לך אותי!

אין לי מילה אני - אישה חלשה, חלשה....

כשלראשונה קראתי שנולד ספר רביעי לטרילוגית המילניום עיקמתי את האף - חשבתי לעצמי שמדובר בעוד ניסיון לסחוט לימון עד תום ולחגוג על גל ההצלחה של הסדרה למרות שעל פניו הסיפור נסגר יפה.

רק אחר כך שמעתי שסטיג לרסון, הסופר של הטרילוגיה, בכלל מת אללה ירחמו - ולמעשה קם לו מן קופיקייט, דיויד לגרקרנץ, שבתכ'לס "גנב" דמויות ממשיות בעלות חיים משל עצמן והתלבש עליהן כדי לכתוב ספר משלו. כן, נכון - זה נידון בבית משפט, זה חוקי. חוקי אבל מסריח.

הקיצר כולי מלאה בקנאות סופרים מקראית, אמרתי שאין מצב שאני קוראת את הספר הזה, אז אמרתי..

עבודת הריכוך נעשתה על ידי האופנוען שיחיה, שמאוהב קשות בסופר ספרי מתח קלייב קאסלר שמו. בשנים האחרונות האיש כנראה לא עומד כבר בתעשיית הספרים שהוא מגלגל ולכן בוחר לו כותבים צעירים שיכתבו בשמו, כתיבה משותפת .
הם משתמשים בנוסחה הקבועה של קאסלר ומפתחים סדרת גיבורים שכולם גלגולים כאלה ואחרים של הדמויות האורגנליות שלו - דרק פיט ואל ג'רדינו. יש להניח שיש לקאסלר דריסת רגל בכתיבת הספר ואת זכות ההחלטה בסוף למה יכנס ומה יצא אך יש להניח שעיקר העבודה נעשית על ידי "השותף".
האופנוען טוען בתוקף שרמת הספרים אינה נופלת במאומה מהספרים הראשונים עליהם הוא חתום עצמונית ושתענוג לקרוא אותם. מכיוון שהם לא תורגמו לעברית והאנגלית שלי על הפרצוף אני מתקשה לבדוק את הטענה - אבל בגדול האופנוען  איש אמין וניתן לסמוך על דבריו בעיקר כשמדובר בקלייב קאסלר - והלא הקשר ביניהם יציב וחוגג כבר חתונת כסף.

המכה הסופית נעשתה כאשר המלכה האם, קיבלה את הספר מהספרנית ומייד חתמה עליו וכשפציתי את פי להתלונן היא התגלגלה מצחוק ושאלה אותי מתי בזמן האחרון קראתי משהו שהוא ממש ממש מקורי? - משהו שלא היה שם קודם - רוב הספרים בנויים על תבניות - אז הוא לא שינה את השמות - ביג בן!

נו טוב - אז ריכוך יש , ספר יש - סקרנות בריאה לראות מה עשה לגרקרנץ עם הדמויות המצויינות והחומרים  "שגזל/ירש" - יש - אז זרקתי את העקרונות לפח וקראתי את הספר בשקיקה.

על הספר

מיכאל בלומקוויסט (הדור הבא) נמצא במשבר גדול - נמאס לו מהחיים כעיתונאי, נמאס לו מהמלחמות לשמר את המילניום בעולם שהולך ונפרד מעיתונאות כתובה ועובר לעיתונאות הדיגיטלית השיטחית ושטופת הרייטינג, כאשר הרשתות מזנבות בו ופועלות לניסיונות השתלטות.
זמן רב שהוא לא מצליח לייצר סיפור ראוי ואפילו בתו היחידה מאבדת בו אמון ככתב.
רוב הזמן מסתובב עם כאב ראש הנובע מחוסר שינה ומעודף אלכוהול ברחובות שטוקלהם (ושר)- "לבד אבכה כעץ עזוב - כי את לכלכת עזבת בלי שוב" - וכשאני אומרת עזבת אני מתכוונת כמובן "לליסבת סלאנדר" - שנעלמה מחייו והותירה חלל ריק. הוא ממשיך להשאיר לה פתקים קטנים בתיקייה על שמה אצלו במחשב בתקווה שתפרוץ שוב למחשבו ולחייו וכמובן זה קורה.

פרנס בלדר - גאון מחשבים שוודי, מומחה לבינה מלאכותית, חוזר מניו יורק הביתה לשוודיה ומנסה ליצור קשר עם מיכאל.בתחילה אין לו אמביציה לבדוק את הסיפור עד שהוא מגלה את הקשר שיש לבלדר ולליסבת. מהר מאוד מתברר כי הסיפור הרבה יותר מורכב "מדובי שב הביתה לילד ולאישה". הם עולים על פרשיה גדולה של ריגול תעשייתי וגנבת מידע שמסתעפת יותר ויותר לטופ של התעשייה ולא רק.  בלומקווסט מצד אחד וליסבת מהצד השני מנסים לרדת אל עומק העניין ולהבין מי נגד מי, מה היא אותה "רשת העכביש" שטביעת האצבע שלה מופיעה לאורך כל החקירה ומי הם אלה העומדים מאחוריה. הצמד שוב עובד במקביל - ליסבת גולשת על קורי הרשת ומגלה פצצה מתקתקת ואת עצמה, שוב, במחול שדים מהעבר ומיכאל שנלחם על כתבה טובה ואמינה, על מילניום ובעיקר על נפשו.

דיויד לגרקרנץ מייצר חוט מקשר חזק בין הנערה ברשת העכביש לסדרת המילניום. הוא מייבא דמויות נוספות שיעוררו פעמוני זיכרון במי שקרא את הספרים, ילדותה ונעוריה של ליסבת מככבים גם כאן. מודן הוצאה לאור כורכת אותו בעטיפה שנושאת את הקו העיצובי של הטרילוגיה ומילניום 4 נחבא בתחתיתו.
אבל - בשורה תחתונה הסיפור טוב, מרתק וכתוב היטב - למרות שלטעמי משהו באווירה האפלה שסטיג לרסון היטיב לייצר חסר לי.  שוני נוסף שאני מוצאת הוא שלגרקראנץ הפך את ליסבת לגיבורת על של מארוול קומיקס - אין ספק שחלף זמן מאז שקראתי את הספרים הקודמים אבל אף פעם לא הרגשתי שאני קוראת קומיקס עד עכשיו. תיאורי מהלכיה הם אעפס קצת מוגזמים, נו טוב מאוד מוגזמים. ההגזמה הזאת קצת נוגסת בתחומי האמינות של הדמות אבל מתכתבת באופן מעניין עם הסיפור כולו.

זהו  - קראתי את "הנערה ברשת העכביש" ונשארתי בחיים - ואפילו נהנתי. לחובבי הז'אנר עם קוד מוסרי, סביר, קראו ותהנו - ואם יש לכם קשיים, אתם תמיד יכולים לסחוב את אמא או את הילד לספריה שהם ישאלו את הספר, לא אתם.

הנערה ברשת העכביש - מילניום 4 (2015)
מאת: דיויד לגרקרנץ
תירגום משוודית: רות שפירא
מודן הוצאה לאור, סדרה לספרות יפה
465 עמ'