גלאי פיקסלים היברידי מוליך למחצה

ליצירת קשר לחצו כאן

ההתקדמות האחרונה בטכנולוגיית מוליכים למחצה מאפשרת בניית גלאי פיקסלים יעילים ונמוכים ביותר של קרינה מייננת. שיפור קבוע של איכות האלקטרוניקה הקדמית מאפשר עיבוד אותות דיגיטליים מהיר בכל פיקסל המציע הקלטה של מידע מלא יותר על כל קוונטה שהתגלה (אנרגיה, זמן, מספר חלקיקים). כל התכונות הללו משפרות את השימוש בה בטכנולוגיית הפיקסלים בתחומים שונים. יישומים מסוימים של טכנולוגיה זו, במיוחד לצורך הדמיה במדעי החיים, יוצגו (רדיוגרפיה רנטגן וטומוגרפיה רגישות לאנרגיה ולרפיגה, רדיוגרפיה עם חלקיקים טעונים כבדים, רדיוגרפיה נויטרונית וכו '). מצד שני, מספר מכשולים יכולים להגביל את ביצועי הגלאי אם לא מטפלים בהם. גלאי הפיקסלים הוא למעשה מערך של גלאים בודדים (פיקסלים), לכל אחד מהם יעילות משלו, כיול אנרגיה וגם רעש.

&^$#&^#^%@%$#@&%*&^^*&))*+(_)(*_()*&)*&^*^%&^%$^$%^%$#%$@!$#@!#$#@@%$#%^$*&^%)*&^)*&(*_)*++_)_)*())*&^*^&^%$^%$#%$#@$%@!$#@!

hybrid semiconductor pixel detector | גלאי פיקסלים היברידיים גלאי פיקסל מוליכים למחצה היברידי לדיוק דימות קרינה, מעקב אחר חלקיקים וניטור קרינה. זהו מכשיר דיגיטלי קומפקטי רב תכליתי המציג פיתרון חדשני עבור רישומי חלקיקים ללא רעש של קרני רנטגן, חלקיקי אלפא, חלקיקי בטא וחלקית גם קרני גמא אם אתם מחפשים אחר גלאי מסוג זה או כל …

Read more

Tag «גלאי פיקסל היברידי»

hybrid semiconductor pixel detector | גלאי פיקסלים היברידיים

August 11, 2019UncategorizedComments: 0yaronTags: alpha particles, Astrophysics, beta particles, electron microscopy, gamma rays, hybrid pixel detector, hybrid semiconductor pixel detector, hybrid semiconductor pixel detector | גלאי פיקסלים היברידיים, Mass spectrometry, medical imaging, noiseless particle registrations of X-rays, Non-destructive testing, Particle physics, particle tracking, precise radiation imaging, radiation monitoring, real time radiation imaging, Spectral imaging, X-ray diffraction, X-ray fluorescence, X-ray imaging, X-ray tomography, גלאי מערך פיקסלים היברידיים, גלאי פיקסל היברידי, גלאי פיקסלים היברידי מוליך למחצה, גלאי פיקסלים היברידיים, הדמיית קרינה מדויקת, ניתור קרינה, קרני גאמא, קרני גמא

מרץ 2019

אחרי שיטפונות שפקדו את דרום מדבר יהודה שבוע קודם לכן ודיווחים על גבים נדירים יחסית שניקוו בנחל תמר החלטתי לצאת להרפתקאה מדברית ומאתגרת עם שתי בנותיי הגדולות. יצאנו מוקדם מהצפון ונסענו עד לתחנת הדלק בצומת הערבה שם השארנו את הרכב ויצאנו לדרך. אחרי בירבור קצר בגלל הצורך לבצע מעקף של אזור מגודר בשל חשש למיקוש במורד הנחל המשכנו לכיוון פתחת קניון נחל תמר. עלינו בסולם גבוה ופגשנו בגב הראשון שהוא גם העמוק בגבי המים במסלול. שחייה קצרה במים הקרירים וממשיכים עם התרמיל מעל הראש עד שחצינו את הגב. משם עליה במפל צינור בו יש מעין מדרגות שחצבו במפל והקלו על העלייה בו.

אורכו של המסלול המעגלי כ 6 ק"מ. עולים בנחל תמר כקילומטר ממשיכים דרומה על מצוק ההעתקים ויורדים בנחל צפית שמתחתר בקניון צר ומפותל עד לשער סלעים מרשים ממנו ממשיכים עוד כחצי קילומטר למפגש עם כביש 90 ומשם צפונה חזרה למקום בו השארנו את הרכב על שביל עפר כבוש. בדרך פוגשים עוד מספר גבים קטנים ויש גם תצפיות יפות לכיוון בריכות האידוי של ים המלח. המסלולמומלץ לתקופת החורף וראשית האביב כאשר אין חשש לשיטפונות!

מפת המסלול (מתוך ספר בהוצאת מפה)

ספר מתח פסיכולוגי נוקב ומשובח המאיר לאיטו חלקים חשוכים מהסיפור ומשלים את הפאזל לאט ובטוח.
סטף ומארק הם זוג נשוי הורים להיידן הפעוטה. הזוג חווה בביתו פריצה קשה מול אנשים קרי לב שגרמה להם לחוש טראומה קשה וחסרי הגנה בביתם. הגברים במסיכות סקי שפלשו בלילה אחד לביתם גרמו להם להכתים אותו בצלליהם. את הסיפור צובעים ומתארים אותו בגווניהם בכל פעם בתורם פעם סטף האישה ופעם מארק הבעל. לעתים מסופרת אותה הסיטואציה מנקודת ראות של שניהם מה שמעצים אותה. מסתבר שטרגדיה אישית שפקדה את מארק לפני נישואיו לסטף צובעת את חייו בגווני אפור ושחור לסירוגין. העייפות הקשה חורצת גורלות בנפשו של מארק. מקום מגוריהם של בני הזוג הוא בקייפטאון בדרום אפריקה, כדי להתגבר על הטראומה שחוו בביתם מציעה להם חברתם קרלה לחפש בית באתר אינטרנט המציע חילופי בתים. מארק מסתייג, סטף פועלת מאחורי גבו וקושרת קשר עם זוג צרפתים משפחת פטי, המצלמים את ביתם בפריז בזוויות מחמיאות עד שהוא נראה כבית חלומות של ממש. כשסטף מגלה למארק על רצונה לנסוע לפריז לנוח הוא מגלה התנגדות אולם מתרצה לבסוף והזוג נוסע לפריז ומגלה דירת אימים מעופשת ומלאה סודות בבניין רוחש רוחות. דירה בה הכל מטונף ממש חורבה. הזוג אמור לשהות בה כשבוע, שבוע של אימה שהולכת ומתממשת כשהכסף אינו מצוי בכיסם כי שכחו להפעיל את כרטיס האשראי, בבניין בו מצוייה שכנה אחת תמהונית ומפחידה וסדקים בחיי נישואיהם הולכים ומתרחבים ככל שעובר הזמן.
לאורך קריאת כל הספר הרגשתי ממש את התחושה הקשה שבה מצויים הגיבורים. את עברו של מארק הנושף בעורפו ואת חוסר האונים שלהם מהחוויה קשה שעברו והטיול המצמרר שהם עוברים בפריז. ספר מתח מצמרר ומשובח כאמור, שמוביל את קוראיו לאט ובטוח לעבר אזור הדמדומים בתחכום וביסודיות.

ש.ל. גריי הוא שם העט של שני סופרים המשתפים פעולה ביניהם: שרה לוטס ולואי גרינברג. שרה לוטס היא סופרת ותסריטאית, ומעריצה גדולה של ספרים וסרטים העוסקים בזומבים. לואי גרינברג הוא סופר ועורך, וחובב מושבע של ספרות ערפדים אפוקליפטית. ביחד הם כתבו כבר ספרי מתח ואימה רבים, וכולם זכו לשבחי הביקורת ולהצלחה בחנויות. ספרם הקודם, "לכודים", יצא גם הוא בהוצאת "דני ספרים".

 מאנגלית: כפיר לוי, הוצאת "דני ספרים", 320 עמודים. מחיר .

צאט סקס חינם - מצלמות סקס ישראלי חינם

המדובב פרק 9 לצפייה ישירה
המדובב פרק 9 הפרק המלא לצפייה
המדובב פרק 9 הפרק המלא לצפייה
המדובב פרק 9 לצפייה ישירה
המדובב פרקים מלאיםהמדובב לצפייה ישירה בחינםדרמת הפשע החדשה, שמשודרת ב-yes וב-STING TV, מספרת את סיפורו של אסא, שהשתחרר מהכלא לאחר 17 שנים עם תנאי - שימשיך להיות מדובב בשירות המשטרה גם מחוץ לכותלי הכלא. בתפקיד הראשי בסדרה משחק אור בן מלך, ואליו מצטרפים אניה בוקשטיין, עמוס תמם וציפי שביט.
המדובב פרק 9 לצפייה ישירה
המדובב פרק 9 הפרק המלא לצפייה
המדובב פרק 9 הפרק המלא לצפייה
המדובב פרק 8 לצפייה ישירה
המדובב פרקים מלאיםהמדובב לצפייה ישירה בחינםדרמת הפשע החדשה של yes מרשימה ביכולתה לרקום מעשייה מפותלת ששומרת כל העת על מספר כדורים באוויר, אבל כוחה הגדול טמון בדמות המסתורית והבלתי-צפויה שעומדת במרכזה
המדובב פרק 9 לצפייה ישירה
המדובב פרק 9הפרק המלא לצפייה
המדובב פרק 9 הפרק המלא לצפייה
המדובב פרק 9 לצפייה ישירה

יש ימים שבא לך שירים.

שירים של אחרים.

יש ימים.

שירים.

שירים שמקלפים אותך 

בעדינות או בגסות

שירים שמלטפים לך את הראש.

לאט,

ברכות.

שירים כאלה שהיית רוצה שייכתבו לך

ואם ואם ואם

לא ייכתבו לך

לפחות לפחות,

שישירו לך.

ואם ואם

לא ישירו -

רק שינגנו לך

וכשינגנו

לי

ארכיב למנגינה את המילים שאני צריכה

ואם ואם ואם

אפילו לא ישירו אפילו לא ינגנו

אז לפחות

כן לפחות

ישלחו לי את השיר

של ההוא

או 

ההיא.

"תגידי מה את רוצה?"

שר עידן.

הנה.

אני אומרת כשאני מחבקת את הצער

מה אני רוצה.

כשאני ככה,

באכזבה.

"אתמול היה טוב

ויהיה

מול ירח"

מוצרי קוורץ לפי שרטוט | מוצרי קוורץ לפי דרישה

ליצירת קשר לחצו כאן

תיאור מוצר
על מנת לעמוד בדרישות השונות של הלקוחות, אנו עוסקים בהצעת מבחר רחב של צינור קוורץ עם אוגנים לפי ציור.

עבודות מדע סיליקה מייצרת צינורות תנורי קוורץ באיכות גבוהה לתנורי ואקום.
הצינורות שלנו תמיד מותאמים אישית לפי מפרט הלקוחות. אנו מאמינים באפס טולארנס כשמדובר בעבודות דיוק במיוחד עם זכוכית קוורץ.

זכוכית קוורץ משמשת בטמפרטורה גבוהה מאוד בטמפרטורה של 1200 מעלות C. מוצרים מעטים מאוד יכולים לעמוד בטמפרטורות כאלה. צינורות קוורץ שלנו מיוצרים מחומרי גלם 

=--0998768765766546555435432\=-09876765454321754987765454326540987-089=-09-078986564342143215438659876087-09=0-908979865

ייצור קוורץ לפי שרטוט | ייצור כלי מעבדה מקוורץ אנו משווקים בישראל מוצריי קוורץ ללקוחות שונים במעבדות מחקר ובתעשייה אנחנו יכולים לספק רכיבים ייחודיים לפי דרישה או שרטוט עדיף להכין שרטוט על מנת למנוע טעויות אך אם אין אפשרות להכין שרטוט אנחנו יכולים להכין סקיצה בהתאם לדרישות הלקוח אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר לגבי כל …

Read more

Tag «כלי קוורץ מיוחדים»

ייצור קוורץ לפי שרטוט | ייצור כלי מעבדה מקוורץ

August 12, 2019UncategorizedComments: 0yaronTags: חלון מקוורץ, חלון קוורץ, ייצור כלי מעבדה מקוורץ, ייצור כלי קוורץ לפי דרישה, ייצור כלי קוורץ לפי שרטוט, ייצור קוורץ לפי שרטוט, ייצור קוורץ לפי שרטוט | ייצור כלי מעבדה מקוורץ, כלי קוורץ בהזמנה אישית,כלי קוורץ מיוחדים, כלים למעבדה מקוורץ, מוט קוורץ, מוטות קוורץ, פלטת קוורץ, צינור מקוורץ, צינור קוורץ, צינורות קוורץ

כזכור, אחד המקורות החשובים בחיי להשראה ולתבונה היא הדודה שלי קרן. כ-"אינטואיטיבית" ו-"צופה" היא שואבת השראה ממקורות רבים ומגוונים: השקפות פסיכולוגיות לדורותיהם, תורות יהודיות, בודהיסטיות ורוחניות אחרות, וגם אסטרולוגיה.

כשהייתי כבן 28, קרן סיפרה לי על נושא באסטרולוגיה שחשבה שיהיה לי רלוונטי: המחזור השנתי של כוכב הלכת שבתאי. לשבתאי יש מחזור של 29 שנים, בו הוא מקיף את השמש ומשלים שנה אחת שלו. על פי האסטרולוגיה, הקפה זו משקפת מחזור חיים שלם. כמו בגלגוליו של הפרפר או הארבה, כשאדם עובר ממחזור אחד של שבתאי למשנהו, הוא עובר מטמורפוזה, בה הוא משתנה ללא היכר בנסיבות חייו ובהשקפתו: מהפכה של ממש.

בגיל 28-29, כששבתאי מתקרב ומגיע לנקודת המוצא שלו, בו היה ברגע הלידה, זוהי התקופה בה אנשים מפנימים שהם נמצאים בשלב אחר בחיים ובאמת נהיים למבוגרים. זהו הזמן שיוצאים לעולם לחיים עצמאיים לגמרי. זה אז שמסיימים את תקופת הלימודים ומוצאים עבודה: לא עבודה סתמית בשביל להרוויח כסף זמין לבילויים ולמותרות או לצרכים נקודתיים, אלא עבודה מקצועית, פיתוח קריירה, פרנסה עצמאית. זה גם השלב בו אנשים מתקדמים מקשרים זוגיים חולפים ומתמסדים בקשרים ארוכי טווח: מתחתנים, מולידים ילדים, מקימים משפחה. בקיצור, בשלב הזה אנשים לוקחים אחריות מלאה על עצמם ומתכננים ומעצבים את שארית חייהם.

על פי קרן, יש גם מטמורפוזות קטנות יותר המתרחשות בנקודות הרבעון. כפי שעל כדור הארץ אנחנו מכירים בארבע נקודות ציון בהקפה שאנחנו עושים סביב השמש – יש את היום הקצר בשנה, היום הארוך בשנה, ויומיים בשנה בהם אורך היום זהה לאורך הלילה – המתרחשים במרווחים של בדיוק רבע הקפה סביב השמש ומסמלים את המעבר בין העונות, כך גם יש לנקודות הציון האלו במחזור השנתי של שבתאי משמעות אסטרולוגית. בזמנים אלו בהם עושים את המעבר מרבעון אחד של שבתאי למשנהו, יש שינויים התפתחותיים מאוד משמעותיים המגדירים את העידן הבא בחייו של אדם.

בתום הרבעון הראשון ותחילת השני, בגיל 7, ילדים עוברים מהילדות המוקדמת לילדות המאוחרת. בגיל זה (או לפחות בחודשים או בשנה שקדמו לגיל הזה), הם מתחילים ללמוד בבית ספר. זוהי כניסה ראשונה למסגרת מחייבת הדורשת מהם לשלוט במעשיהם, לכבוש את דחפיהם ולדחות סיפוקים, עם אחריויות הנלוות ללימודים, לישיבה בשקט בכיתה במשך שעות, לעשיית שיעורי בית. היכולת לקרוא, הנרכשת בשלב זה, כמו גם החשיפה ללימודים מובנים, משדרגות את יכולות הלמידה והחשיבה שלהם כפי שלא קרה מאז למדו לדבר. הם נכנסים באופן עצמאי למעגלים חברתיים משלהם ובונים קשרים אישיים בעצמם. גם הגוף מכיר במעבר הזה כשהוא מתחיל להחליף את שיני החלב בשיניים שיהיו לו למשך כל שאר החיים.

בגיל 14 (בערך), כששבתאי מגיע לנקודה הכי רחוקה מאיפה שהיה ברגע הלידה ומתחיל לעשות את דרכו חזרה, מתחילים את גיל ההתבגרות. זהו הדבר הכי קרוב שיש לבני אדם למטמורפוזה שעושים חרקים מסוימים או צפרדעים. הגוף והנפש משתנים ללא היכר מהילד שהיה לאדם בוגר מבחינה פיזית, מינית, תודעתית. בספרו "ספר הדקדוק הפנימי," דויד גרוסמן שופך אור בצורה נפלאה על התהליך הזה בתיאורו ילד שמעוכב מבחינה זו. בעוד חבריו עוברים את המטמורפוזה הזאת, אהרון קליינפלד, כמו פיטר פן, לא מתבגר ולכן נשאר מאחור מבחינה חברתית. כל כך התחברתי לסיפור הזה. בין אם בגלל שההורים שלי דיכאו את ההתפתחות הזאת שלי בחוסר יכולתם לקבל את העובדה שאני מתבגר וכבר לא ילד כמו שהם חושבים, ובין אם גם לי הייתה את אותה תפישה שהייתה לאהרון כאילו שהשקפות הילדות הן יותר טהורות, בעוד אימוץ השקפות של מבוגרים זה בעצם קלקול, גם אני נאחזתי ונתקעתי בילדות עד גיל מאוד מאוחר. וגם אני נשארתי מאחור.

את המעבר הכי חד בחיי – לפחות זה שאני ממשתי ביוזמתי – עשיתי בדיוק בזמן ששבתאי נכנס לרבעון האחרון שלו במחזורו הראשון: כשהייתי בן 21 שנים ושלושה רבעים. זה היה אז שפרצתי מבעד לעיניהם הבוחנות וידיהם השולטות של הוריי. הם המשיכו לנסות למשוך בחוטים ככל שיכלו, אבל עם אוקיינוס שלם שמפריד בינינו הנסיבות השתנו לגמרי. זה היה אז ששמתי סוף לגלות שלי: שיניתי מן היסוד את העולם בו אני חי במלוא מובן המילה. סגרתי את הפרק הקודם של חיי ופתחתי פרק חדש, אולי אפילו ספר חדש, עם בית חדש, חברים חדשים, מדינה חדשה-ישנה, שפה חדשה-ישנה. חיים חדשים. גם עבור אחרים שלא עושים מעבר כל כך חד כמוני, גיל 21 הוא הזמן בו הם מסיימים את המסלולים שהחברה כופה עליהם ונאלצים, לראשונה, להחליט מה יהיה הצעד הבא שלהם ולאיזה כיוון ילכו בחייהם.

כמו עונות השנה, המעברים האלה לא תמיד קורים בדיוק בתאריך הנקוב – החורף לא בהכרח מתחיל בדיוק ב-22 בדצמבר והקיץ לא בהכרח מתחיל ב-21 ביוני – אבל התאריכים האלה משמשים עוגן ונקודות ייחוס: העונות מתרחשות כל שנה בדיוק באותו הסדר. הן בדרך כלל מתחלפות, באופן הדרגתי יותר או פחות, בסמוך לתאריכים אלו, גם אם זה כמה שבועות או חודש לפני. בדיוק כמו המעבר מלילה ליום כשהשמש זורחת. האמירה שהכי חשוך לפני עלות השחר לא נכונה: בחצי השעה שלפני הזריחה השמיים הולכים ומתבהרים בהדרגה עד שיש כמעט אור מלא לפני שהשמש אט יוצאת מנדנה. כך גם ניתן לראות את תחילתם של המעברים החשובים האלה עוד בשנה שלפני ששבתאי מגיע לנקודות הרבעון, מבשרים את בוא המטמורפוזה.

אני עצמי לא מאמין באסטרולוגיה, אבל אני משכיל מכל מלמדי: גם זו דרך לראות את העולם וגם מזה אפשר ללמוד. גם אם לא תוצאה של השפעת גרמי השמיים, יכולתי לראות שהתפתחות היא לאו דווקא משהו הדרגתי שקורה באופן אחיד לאורך כל חייו (לפחות המוקדמים) של האדם, אלא שיכול להיות שזה משהו שקורה בקפיצות בנקודות מפתח מסוימות, כל כמה שנים.

כמשל, אפשר להסתכל על חרקים ופרוקי רגליים אחרים. בשונה מרוב החיות בהן אנו נתקלים ביומיום – חולייתנים – להן יש שלד פנימי דינמי שגדֵל יחד עם החיה בזמן גדילתה, לפרוקי רגליים יש שלד חיצוני שמקובע בגודלו. שלד חיצוני זה בעצם מגביל את גדילתה של החיה. כשהחיה ממלאת את השלד הקשיח ולא יכולה עוד לגדול בתוכו, היא משילה אותו ומגדלת שלד חיצוני חדש, גדול יותר, שיכיל אותה בשלב הבא בחייה. גם נחשים נאלצים להשיל את עורם, כשהוא כבר לא יכול להכיל את היצור שגדל, ולהצמיח עור חדש.

באותה עת, בשנה שקדמה לחזרתו של שבתאי לנקודת המוצא בו היה בלידתי, באותה תקופה שבין עלות השחר להנץ החמה, עמדתי בפני פרשת דרכים בכל התחומים החשובים של חיי.

את התואר השני שלי סיימתי כבר כשנה קודם לכן. תוצאות המחקר שלי נראו כאילו הן עשויות להוביל לתגלית חדשה, אז נשארתי לעבוד במעבדה במטרה לבסס את התוצאות לקראת פרסומן. אך במהלך השנה שחלפה מאז, גילינו שהתוצאות הראשוניות היו מטעות: המחקר הגיע למבוי סתום. הגיע הזמן בשבילי להמשיך הלאה.

השלב הטבעי אחרי תואר שני הוא בדרך כלל דוקטורט – או לפחות ככה זה נראה בתוך העולם האקדמי. אלא שבחיפושי אחר מעבדה שתקלוט אותי במסגרת זו הגעתי למסקנה שכל מעבדה אליה אכנס תוכל לעניין אותי בטווח הקצר, אבל עם הזמן זה יהפוך להיות שגרה ולא יוכל להחזיק את העניין שלי לאורך זמן. אני זקוק לעבודה דינמית ומגוונת. לא חשבתי שאוכל למצוא את זה בעולם האקדמי, שם חוקרים את אותה מערכת במשך שנים על גבי שנים.

בפעם היחידה בחיי הבוגרים הייתי מובטל וללא מסגרת. אם עד אותו זמן הכסף שאבא שלי ירש מאביו ישב אצלי בחשבון בנפרד מהכסף שלי ולא הייתי נוגע בו, אז הרי שעכשיו נאלצתי להשתמש בו. ההורים שלי היו שמחים לתת לי לעשות זאת. כשהם בצד השני של העולם ואני לא נעזר בהם ואפילו לא משתף אותם בכלום, זה נתן להם תחושה שהם בכל זאת דואגים לי וממלאים את תפקידם כהורים. וזאת בדיוק הסיבה שלא רציתי לקחת את הכסף שלהם. מאז סדרת החינוך שעשיתי להם, לא רציתי לתת להם תחושה שאני תלוי בהם, דבר שעלול לערער על השינוי התפישתי שעמלתי כל כך קשה להשיג אצלם. לא רציתי לתת להם מועד ב' להיות הורים בשבילי כפי שלא היו כשבאמת הייתי זקוק, וכך לכאורה להעלים את הכשלון ההוא. אבל לא הייתה לי ברירה: נאלצתי לחיות על הכסף של הוריי. אבל עקבתי אחרי כמה כסף לקחתי: זאת הלוואה, לא מתנה. ובסופו של דבר החזרתי את הכסף במלואו.

כחצי שנה לאחר שסיימתי את עבודתי במעבדה, חוזה השכירות שלי הסתיים בדירה בה גרתי והייתי צריך להחליט איפה לגור. לאחר שסיימתי את לימודי ועבודתי באוניברסיטה, ולאחר שחבריי מהתואר המשיכו הלאה ועזבו את העיר, כבר לא הייתה לי סיבה להישאר בירושלים. אבל באין עבודה או משפחה, איפה עוד יש לי להיות? כל מקום בו אבחר לחיות, כולל הישארות בירושלים, יהיה די שרירותי.

ואז, כמובן, גם היה את העניין החברתי ובעיקר הזוגי. בזמן שסביבי ראיתי חברים מתחתנים בזה אחר זה, אצלי זה לא נראה באופק ואפילו לא נראה אפשרי. ידעתי שלא היו לי את הכלים להתחיל עם מישהי. הפחד מפני לנסות אפילו להראות עניין באופן גלוי, קל וחומר לנסות ליזום מפגש או שיחה אחד על אחד היה משתק במלוא מובן המילה. זה היה משהו שפשוט לא הייתי יכול להתגבר עליו. במצב הזה, היה ברור שפשוט לא הייתה לי את היכולת לעשות את מה שנדרש ושבלי זה אין שום סיכוי שזה יוכל לקרות.

ולא רק שלא היו לי את הכלים לבנות זוגיות, מאוד התקשיתי אפילו ליצור קשרים חברתיים. המדורה שהייתי חלק ממנה כשהגעתי לארץ כבר מזמן כבתה לי. ועכשיו שאני כבר לא בלימודים, לא עובד במעבדה ולא גר במעונות, אז אני כבר לא נמצא בסביבה רוויית גצים, בה אני יכול פשוט למקם את עצמי היכן שנוצרות חברויות ולהיות כלול מעצם השיוך הקבוצתי. כיום, לאנשים בגילי כבר יש את מעגל החברים שלהם והם לא בהכרח מחפשים להרחיב אותו.

המטמורפוזה הגדולה של סוף שנות העשרים, עם או (כנראה) בלי קשר לשבתאי, היא בעצם תוצאה של שינוי מחשבתי עמוק שקורה בגיל הזה. כפי שחוויתי אז, זהו הזמן שהאדם נדרש להתמודד עם האמת שהוא כבר לא ילד, על כל המשתמע מכך. עד שהצלחתי לשכנע את הוריי בכך, אז כדאי שגם אני אפנים זאת. ולהיות מבוגר זה לא רק עצמאות, זכויות ויכולות שלא היו בעבר – יש לזה גם מחיר. האדם נאלץ להבין שהוא כבר לא יכול להסתמך על אחרים, אלא שרק הוא אחראי על עצמו ועל גורלו. כבר לא מקבלים יותר הנחות: אם אני מתנהג בצורה שמזיקה לי אז אני אשא בתוצאות; ואם אני לא אגרום לזה לקרות – אולי בעבודה קשה ותוך כדי ויתורים כואבים והתמודדויות עם מחסומים אדירים – אז זה לא יקרה. אם אין אני לי אז באמת שאין לי אף אחד.

גיליתי שאני כבר לא יכול להסתמך על אחרים להדליק עבורי אש. אני אצטרך להדליק אותה בעצמי. כבר הבנתי שבהדלקת אש חברתית אני לא גפרור, לא גחל ולא חומר בעירה; אני בסך הכל אבן. אומרים שאפשר להדליק אש באמצעות אבן, אבל מעולם לא ראיתי מישהו עושה זאת. אני לא מאלה שמאמינים שאפשר לעשות הכל אם רוצים ואם מאמינים. מה שמניע אותי זאת הידיעה שאפשר לעשות הכל כשאין ברירה, כשלא לעשות זאת לא אופציה בגלל הנזק הבלתי נסבל שזה גורם. ונראה שעכשיו אין ברירה. אני אצטרך ללמוד להדליק אש עם אבן. אני אצטרך להשיל את נשל הנחש, את העור אשר יבש, להצמיח עור חדש, וכמו חדש להגיע למחוז חפצי.

נאלצתי להמציא את עצמי מחדש.

הייתי בטיפול כבר כשנתיים באותה עת. אבל הטיפול ההוא התמקד בעיקר בעבר: בעיסוק שלי בהוריי ובאובססיה שלי סביב יעל וסביב חבריי מהגרעין שחמקו בין אצבעותיי. זה אמנם הרגיש לי כמו הווה, בגלל שההתייחסות שלי הייתה לדברים שקרו או ששמעתי עליהם באותו זמן, אך למעשה זה היה נסיון להיאחז בעבר. זה היה אז ששמתי לי למטרה לעבוד על עצמי מבחינה חברתית וזוגית.

אז עשיתי על עצמי עבודה יסודית. הצלחתי, בעבודה קשה, ללמוד שגם הרצונות שלי לגיטימיים ושכדאי שאני אהיה קשוב לשמוע מַהן. הצלחתי ללמוד שבניגוד למה שהספק הדורסני שלי טוען בתוקף, זה אפשרי שמישהי תהיה מעוניינת בי – כי כבר היו דברים מעולם, אפילו בנסיון שלי. למדתי שאפילו אם מישהי לא מעוניינת בי, אז זה לא סוף העולם לבדוק את זה: זאת לא הטרדה רק לגשש ולראות. מקסימום, אם היא לא מעוניינת אז היא תגיד וזה יהיה הסוף של הסיפור הזה. זה אולי אפילו יחמיא לה והיא תשמח.

או לפחות זה מה שלמדתי בתיאוריה. במציאות הספק שלי היה חזק יותר. ידעתי שבמציאות, אם הייתי עומד מול מישהי, פנים מול פנים, כשהיא יכולה לראות אותי ואני יכול לראות אותה, אז הפחד היה חזק ממני והיה משתק אותי. חוץ מזה, שכשאני רואה מישהי לראשונה אז איך אני אמור, מבלי להכיר אותה, לדעת איך אני מרגיש כלפיה ואם היא מתאימה לי? במצב כזה, גם לרצונות שלי לא היה על מה להתבסס ולהתגבש, וגם הספק שלי היה מנצל את חוסר הידיעה הזה עד תום ומסכל כל מחשבה זוגית עוד בטרם יצאה לאוויר העולם התודעתי שלי.

למזלי, הייתה דרך שחשבתי שיכלה לתת מענה בדיוק לדברים האלה: אתרי היכרויות. ידעתי שהאופציה הזאת יכולה להוריד לי לא מעט מחסומים. האינטראקציה הוירטואלית הופכת הכל לפחות אישי. לכן זה יהיה פחות מפחיד בשבילי לפנות למישהי כשאני לא צריך לראות אותה ואת תגובתה. אני גם יודע שהיא יכולה לענות בחיוב או בשלילה או לא בכלל, מבלי שהיא תצטרך לראות אותי ואת תגובתי, ולכן זה גם פחות מעיק כלפיה. זהו דבר שמאוד מקל עליי ומוריד עוד מחסום.

באתרי היכרויות אני גם יכול לקרוא קצת על הבחורה קודם, כדי שיהיה לי איזשהו קצה חוט להבין בגדול על איזה מין בן אדם מדובר ולגבש דעה ראשונית. לכן זה ירגיש לי בחירה יותר מושכלת. ובשונה מהמצב במציאות, בה הבחורה צריכה לגבש החלטה מבלי שהיא יודעת עליי דבר, כאן היא יכולה ללמוד קצת עליי לפני שהיא מחליטה. בזמן שבמציאות אני מופנם ולכן קשה להבין איזה מין בן אדם אני בהיכרות ראשונית, בכתב אני די רהוט ויכול לתת תמונה הרבה יותר טובה. באופן כללי, אני הרבה יותר טוב בכתב מאשר בעל פה, פנים מול פנים. הידיעה שלא רואים אותי ואת המחשבות, ההתחבטויות והקשיים שלי מאפשרת לי להרגיש קצת יותר נינוח ולדבר יותר בספונטניות. בכתב אני לא מגמגם. אתרי היכרויות הם פשוט נס עבור אנשים כמוני.

אז נרשמתי לכמה אתרים. תיארתי את עצמי בצורה שתדגיש את הצד ה-"אינטואיטיבי" בי, את הרבגוניות, את יצר הסקרנות ואת השאיפה ללמוד ולהרחיב או אופקיי. אלו גם התכונות שחיפשתי בפרופילים בהם צפיתי. ידעתי מה אני מחפש. לדעתי, הבן אדם המושלם ובת הזוג האידאלית לכל אחד היא מישהי שיש לה את אותן תכונות שיש לי בהן אני גאה, שאין לה את התכונות שיש לי אך שאני מתבייש בהן או מקווה להיפטר מהן, ושיש לה את התכונות שאין לי אבל שהלוואי והיו. חיפשתי מישהי "אינטואיטיבית," שמתחברת לרעיונות, דמיונות ונושאים מופשטים; מישהי שמונעת יותר על ידי רגש מאשר חשיבה אובייקטיבית; מישהי מוחצנת (הרי מישהו מאיתנו צריך להיות דברן וחברותי). וחשבתי שידעתי איך לזהות את זה בפרופילים שקראתי.

זה לא שאני יכול להגיד שזאת הייתה הצלחה מסחררת. הייתי מקבל תשובות רק לכפנייה אחת מכל עשר או חמש עשרה. וגם כמחצית התשובות האלה היו שליליות. אך בין כל הדחיות וההתעלמויות האלה, היו גם הצלחות.

אמנם אני לא זוכר את שמה, אבל לא אשכח את הפגישה הזוגית הראשונה שקיימתי. הרגשתי כל כך גאה. פניתי אליה והיא הסכימה. סוף סוף הצלחתי לגרום לזה לקרות. זה היה צעד מאוד קטן לאנושות, אך בשביל האדם הספציפי הזה זה היה זינוק אדיר. כי זה לא היה סתם צעד – זה היה הצעד הראשון. וזה דבר שלא יסולא בפז.

נכנסתי לפגישה הזאת עם הרבה חששות. בעיקר רק ניסיתי לא לפשל, אבל גם להיות נינוח. עשיתי מאמצים להיות חברותי ולהתעניין בה. הרגשתי כמו מלך כשצלצלתי אליה כעבור יום או יומיים והיא הסכימה להיפגש איתי פעם שנייה. עכשיו זה כבר לא על סמך כמה דברים שכתבתי בפרופיל, שיוצר רושם שהוא יותר הדמיון של הקוראת מאשר אני במציאות – היא פגשה אותי ובילינו זמן ביחד והיא עדיין מעוניינת להיפגש איתי שוב. לא רק להיפגש איתי, היא אפילו באה לירושלים במיוחד בשביל זה. היא כמעט הסכימה אפילו לעלות אליי לדירה, בתום הפגישה, אך שינתה את דעתה ברגע האחרון. במקום זה נפרדנו בנשיקה שאני יזמתי (בכוחות עילאיים וחששות רבים).

בפעם הבאה שדברנו, היא בישרה לי שהיא לא מעוניינת להמשיך להיפגש איתי. זה היה מאכזב, אך עדיין יצאתי מעודד מעצם קיום הפגישה השנייה (וגם לא יכולתי שלא להרגיש הקלה מכך שלא אצטרך להמשיך לעמוד למבחן במצבים שכל כך קשים לי). ההתחלה הזאת היא מה שנתן לי מוטיבציה להמשיך. זה היה הספתח לאותו תחום שיגדיר את הגלגול הבא שלי.

"זה כאילו אתה אדם אחר," אמרה לי הדר בהתפעלות, כשחזרה לארץ כשנתיים-שלוש מאוחר יותר.

היא התכוונה לאיך שנפתחתי. באותה פעם ראשונה שפגשתי בה, הגיעו גם עוד כמה מחברינו מארה"ב לביקור מולדת. יצאנו למסיבה לרקוד ואני הצטרפתי אליהם. רקדנו, שתינו, היו צחוקים. במקום לצפות מהצד על המתרחש, כפי שהייתי עושה בעבר, הפעם ביליתי יחד עם כולם, תורם את חלקי מבחינה חברתית. גם מבחינת חיבור אישי, הדר שמה לב שאני כבר לא מסתגר כמו בעבר, אלא פתוח ומשתף, צוחק ומצחיק.

הדר צדקה: אכן עברתי מטמורפוזה.

להמשך בשבוע הבא...

לפרק הקודם: http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7492939

לפרק הראשון: http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7419619