את המתכון מצאתי באינטרנט בשפה הספרדית. ערכתי מספר שינויים כהרגלי. העוגה פשוטה וקלה להכנה אך מפתיעה מאוד בטעם ובמראה.

הפועל באר שבע נגד סקציה נס ציונה לצפייה ישירה שידור חי ישיר - 9.2.2020

- למעבר לשידור חי לחץ פה - 

למורן (שנה ג` הפרעות בתקשורת מכללת הדסה),

אני לא אכנס לכל הסיפור, אבל נכון לעכשיו אני לומד מדעי המחשב (תואר ראשון).
ברשומה הזאת אספר קצת על השיקולים (על רובם לפחות) שגרמו לי ללכת למקצוע הזה ולרצות ללמוד אותו. כמובן שיש את כל העניין הכלכלי, של עבודה בהיי-טק וכו`, אבל זה פחות מה שמשך אותי, בהמשך תבינו מה יותר...

השאלה המנחה
כשהתחלתי ללמוד פיזיקה באוניברסיטה, השאלה שהנחתה אותי הייתה: כיצד העולם עובד? הרגשתי שאם אתה באמת רוצה להגיע לאוניברסיטה בשביל ללמוד צריכה להיות לך איזו שאלה מנחה, שאלה שבמשך הלימודים תקבל כלים שתוכל לענות עליה.
השאלה הזאת השתנתה (הרגשתי שמדעי המחשב לא יוכלו לתת לי תשובה מספקת לשאלה הזאת כמו שלימודי פיזיקה יכולים). אני אציג אותה ואסביר מה גרם לי לשאול אותה ולמה דווקא מדעי המחשב זה אחד התחומים שיכולים לענות עליה...
השאלה היא:

האם אנחנו יכולים באמת לדעת כיצד העולם עובד?
(עוד שאלה, אבל הרבה יותר כללית היא: איך החשיבה עובדת?)
ובהמשך אליה, עולה גם השאלה (שאפילו קדמה לה באיזשהו אופן...) :
מה גורם לנו, כחלק ממבנה החשיבה שלנו לחקור את העולם ולתהות כיצד הוא עובד?

לשאלות הללו הגעתי אחרי כמה קורסים שעשיתי. שלושה קורסים שמאוד השפיעו עלי וגרמו לי לחשוב על השאלות הללו היו: פילוסופיה של המדעים, לוגיקה וקורס מרתק על הפילוסופיה ההודית.
אפילו שזה לא הכי פשוט, אני אנסה להסביר כיצד התחלתי לתהות ולשאול את השאלות הללו. מה בדיוק גרם לשאול אותן ואיך בסופו של דבר החלטתי שמדעי המחשב זה התחום הנכון ללמוד אותו בהקשר...

מה אנחנו באמת יודעים ומה אנחנו באמת יכולים לדעת?
כל מי שמכיר אותי יודע שאחד הדברים שאני הכי אוהב, אם לא הדבר, זה פילוסופיה. אחת השאלות שהפילוסופיה שואלת היא: מה אנחנו באמת יכולים לדעת? ואם אנחנו "יודעים" משהו כיצד אנחנו יכולים לדעת שהדבר הוא נכון?
בשביל להמחיש לכם את הרעיון, אני אתן לכם דוגמא קלילה שתראה את הבעיתיות שבידיעה:
דמיינו לכם שיש לכם ביד איזו חתיכת נייר שכתוב עליה איזה משפט בשפה שאין לכם מושג מהי, אבל אתם חייבים לדעת מה כתוב באותה חתיכה. אתם ניגשים למומחה שפות שרואה את הפתק ואומר לכם מה שכתוב בו. אחרי כמה ימים אתם פוגשים חבר שמדבר את אותה השפה ברמה של שפת אם שאומר לכם שמה שכתוב בפתק זה משהו אחר לגמרי ממה שאותו מומחה אמר.
אתם יכולים לומר לי שהדוגמא הזאת לא ריאלית ואין סיכוי שהיא תקרה, או שברור מאליו למי תאמינו.
אבל תסכימו איתי, שאם אכן דבר כזה יקרה, לא יהיו לכם את הכלים לשפוט מי צודק (כי לא תוכלו לדעת באופן ישיר מה כתוב בפתק) ותצטרכו להאמין לאחד הצדדים.

הדוגמא הזאת נראית אולי קצת קלושה מהמציאות, ומשהו שבאמת שאין סיכוי שיקרה, אבל שלומדים קצת פילוסופיה של המדעים מבינים שאולי בעצם ככה המדע עובד (למשל) - המדע הוא דרך שלנו לקרוא את העולם, אבל אז עולה השאלה - מי אמר שאנחנו קוראים את העולם נכון? או למה אנחנו קוראים את העולם דווקא דרך המדע?

גלילאו גלילי 1564-1642

כמובן שהתשובה לזה היא לא פשוטה ובטח שלא לרשומה כזאת, אבל אחד האנשים שהכי קידמו את הנושא הזה, של הדרך שבה העולם עובד, היה גליליאו גלילי, הוא טען שהטבע מדבר בשפת המתמטיקה (או, בנוסח קצת אחר: שספר הטבע כתוב בשפת המתמטיקה) ולכן, בשביל להבין את הטבע, או בשביל להבין כיצד העולם עובד, אנחנו צריכים לדעת כמה שיותר מתמטיקה.
הפילוסוף הגרמני, עמנואל קאנט, טען פחות או יותר שאנחנו אלה שמשליכים את המתמטיקה על הטבע.
אם כן, כיצד נוכל לדעת אם הטבע מתמטי או לא? האם אנחנו באמת יכולים לדעת את זה? האם אנחנו שרואים את העולם באופן מתמטי (כי כנראה ככה המוח שלנו בנוי) יכולים להגיע באמת למסקנה שהוא אינו עובד כך? (ולא רק להטיל ספק).
[הערה: שאני כותב שאנחנו רואים את העולם באופן מתמטי כי ככה המוח שלנו בנוי, אני מתכוון לכך שאנחנו בוחרים (במודע או שלא במודע) להשליך את המתמטיקה על הטבע וכשאני אומר "כי כנראה ככה המוח שלנו בנוי" אזי הכוונה היא לכך שהוא בנוי באופן הזה שהוא ישליך (או שהוא יגרום לנו לרצות להשליך) את המתמטיקה על הטבע...]. 

כמובן שזאת רק טיפה בים, אבל רציתי להראות כאן חלק קטן מהדילמה.

על אינטיליגנציה ועל אינטיליגנציה מלאכותית
אני רוצה לצטט קטע מתוך ספרו של פרופ` רון אהרוני "החתול שאיננו שם" (הוצאת מאגנס):

"תנועת הנאורות באירופה של המאה השמונה-עשרה הלכה שבי אחרי ניצחונותיה המזהירים של תורת ניוטון (Isaac Newton, 1642-1726). למשך מאה קצרה אחת נדמה היה שאין גבול לכוחו של השכל האנושי, ושהמדע מאיר את העולם לבלי הותר שום פינה חשוכה. הפיזיקאים ראו את היקום כמורכב מאטומים שמתנהגים כמו כדורי ביליארד, ועל תנועתם של כדורי ביליארד היו חוקי ניוטון אמורים לנבא הכל.
[...]
מאז התפכח עולם המדע במקצת. תורת הקוונטים לימדה אותנו את המגבלות על דיוקם של מדידות ושל ניבויים."
(מתוך עמוד 100).

הקטע הנ"ל ממחיש בעיני משהו מאוד מעניין שקורה גם היום - אני לא יודע בדיוק היכן לשים את האצבע, אבל הייתה תקופה שבה היינו בטוחים שבאמצעות המדע נדע הכל, שככל שהאמת המדעית תיחשף כך נדע יותר ויותר, עד שבסוף נדע הכל (תמיד היו כאלה שהסתייגו מכך, גם מתוך המדע עצמו).
היום אנחנו מודעים יותר ויותר לכמה המדע הוא מוגבל, וכמה הוא, באיזשהו אופן, חוזר על עצמו. גם כאן, זה רעיון שאפשר לדבר עליו רבות ויכול להיות שאני מציג אותו באופן לקוי.
אני לא טוען, חס וחלילה שהמדע הוא דבר מיותר או לא נכון, ממש ממש לא! (למען האמת אני מאוד אוהב את המדע ומאמין שצריך להשקיע בו לא מעט...) אני רק אומר, שיש עכשיו מגמה, שאני די מסכים איתה, שאומרת שהיום אנחנו רואים עד כמה המדע הוא דבר מוגבל.
אותה טענה (ששמעתי אותה גם מהמתרגל שלי בקורס פילוסופיה של המדעים וגם בכל מיני סרטים בערוץ המדע) אומרת שהסיבה שאין היום שום פריצת דרך משמעותית במדע (אף-על-פי שהוא מאוד התקדם במאה שנה האחרונות, מאז גילוי תורת היחסות של אינשטיין ותורת הקוונטים) היא ככל הנראה בגלל מבנה החשיבה שלנו, בגלל הדרך שבה אנחנו מנתחים דברים באמצעות המדע.
לכן גם היום, מושקעים הרבה הרבה משאבים בחקר המוח, כי יש הסבורים כי פריצת דרך אמיתית בחקר העולם תגיע רק אחרי שנבין כיצד המוח עובד - או: כיצד החשיבה שלנו עובדת.
רק אז נבין אולי מה מגביל אותה, ואולי גם איך ניתן לעבור את המחסום הזה...

אחת הרעיונות שעלו זה שאולי אם יום אחד, נוכל לפתח מחשב עם יכולות חשיבה אדירות, הרבה יותר גדולות משלנו, אולי הוא יוכל להבין את העולם בצורה טובה יותר:
דוגמא לרעיון הזה שגם ממנה שאבתי חלק מההשראה, נמצאת בבלוג של אמנון כרמל:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1065939
(רשומה מרתקת ביותר!)

אבל אז שוב עולה השאלה, נניח ויהיה מחשב כזה, כיצד נוכל לדעת שהוא אכן צודק?
האם יהיו לנו את הכלים להלחיט האם המחשב צודק או לא?

לפני שאני ממשיך, אני רוצה לציין שאחת הטענות המרכזיות אומרת שהחשיבה שלנו היא חשיבה תבניתית, כלומר בנויה מתבניות, ולכן, כך גם המדע בנוי - מתבניות - היות והוא תוצר של החשיבה שלנו....

יצירתיות זה כל העניין.... (וגם - האם מחשב יכול להיות יצירתי?)
בחלק הקודם היה קטע אחד חסר, שאם הייתי מוסיף אותו אז, הדברים היו הרבה יותר ברורים, אבל בגלל שמדובר במשהו כל-כך מהותי, החלטתי לתת לו חלק משל עצמו ולא לשים אותו בחלק הקודם - הוא כמובן - יצירתיות.
אין ספק שהמדע התקדם בין השאר בגלל אנשים עם המון יצירתיות, וחלק מהמהפכות הכי גדולות במדע.
אבל אז עולה השאלה המרתקת - מה גורם לאותה יצירתיות?
כשאנחנו לומדים תחום כזה או אחר, אנחנו בעיקר לומדים דברים שכבר חשבו עליהם, רעיונות שכבר התגלו, אנחנו לא לומדים כיצד ליצור רעיונות בעצמנו.
אז עולה השאלה - מאין באים הרעיונות? האם הן משהו פנימי שהמוח שלנו יוצר, או שמדובר במשהו חיצוני שהמוח שלנו בכלל מעבד אותו.
בהקשר של מחשבים ואינטיליגנציה מלאכותית עולה השאלה הבאה: האם ניתן לייצור מחשב שבעצמו חושב על רעיונות? כלומר, מחשב יצירתי, מחשב שמקבל מידע ובעצמו יוצר רעיונות חדשים.
בשביל להמחיש לכם קצת הבעיה אני אסביר משהו מאוד בסיסי, שלומדים במדעי המחשב (לא רק בתואר, אלא כל מי שקצת מתעניין אמור לדעת את זה) - המחשב הוא בסה"כ מכונה שמעבדת אינפורמציה, אנחנו מכניסים לה קלט, אומרים לה איך לעבוד אותי ומקבלים את התוצאה. השאלה אם ניתן לבנות מכונה שתעשה מעבר למה שמלמדים אותה? שתוכל לחשוב בעצמה ולהסיק מסקנות בעצמה.
מכונה שתייצר בעצמה רעיונות כמו של אלה שקידמו את המדע.
(אני רק אעיר, שיש המון המון קשר ללוגיקה ולחשיבה הלוגית, אבל בשביל שהרשומה לא תהיה יותר מדי ארוכה, החלטתי להציג את הבסיס ולוותר על ההסברים של הקשר ללוגיקה). 

כמובן, שגם על הנושא הזה ניתן להרחיב לא מעט, אבל רציתי לתת רק טעימה ממש קטנה ממנו.
אחד הנושאים שעולים בחלק הזה, אחרי היצירתיות, באים לידי ביטוי בשאלה מאוד מאוד מרתקת - כיצד החשיבה האנושית עובדת? (ולא רק חשיבה אנושית אלא גם חשיבה בכלל). מהם כללי החשיבה? מה גורם לנו לחשוב כך או אחרת? למה אנחנו חושבים כמו שאנחנו חושבים?
ובכלל, מתי חשיבה הופכת להיות חשיבה יצירתית?
ואם ניתן להכניס לכאן עוד נושא, הייתי מכניס את הסקרנות, האם יש קשר בין יצירתיות לסקרנות? מה גורם לנו בחשיבה, או יותר נכון, איזה חלק בחשיבה הופך אותה לחשיבה סקרנית?
זה נושא מאוד מרתק, שהוא בין השאר זה שגרם לי לרצות ללמוד מדעי המחשב ויכול להיות שבעתיד ארחיב עליו יותר...

בשביל שהרשומה הזאת לא תהיה ארוכה מדי, אני רוצה לספר על עוד ניסוי מרתק אחד שנשעה שהוא גם פתח לי צוהר לכל העולם הזה של החשיבה:
החדר הסיני (או: האם יש משמעות למה שאנחנו חושבים?)
אחד מאבות מדעי המחשב, היה מתמטיקאי בריטי דגול בשם אלן טיורינג (שלפני מספר ימים חגגו 100 להולדתו, הוא כבר איננו בחיים...).
טיורינג המציא מכונה יחסית פשוטה הנקראת על שמו "מכונת טיורינג", מכונה שהיום המחשבים שלנו מבוססים עליה (רק באופן הרבה הרבה יותר מתקדם).
אני לא אכנס להסברים על המכונה, רק אומר שהיא המכונה הראשונה (ממה שידוע לי) שמבוססת על אפסים ואחדות (כמו המחשב שלנו כיום). 

אלן טיורינג (Alan Turing).

טיורינג טען, אחרי שהמציא את המכונה הנ"ל, שמצא מודל שמסביר את החשיבה האנושית באופן מדויק, כלומר, ע"י המכונה שלו, ניתן להסביר את כל תהליכי החשיבה.
(אני אומר את הדברים באופן מתומצת למדי...).
אחד המתנגדים הגדולים לכך היה פילוסוף בשם ג`ון סרל אשר הציע ניסוי שבו הוא מסביר את הבעיתיות במודל של טיורינג, לניסוי הזה קוראים - החדר הסיני:
תארו לכם שאתם נמצאים בתוך חדר סגור שבו יש מסך, על המסך מוקרנת כל פעם מילה בסינית (ההנחה היא שאתם אינכם יודעים סינית), לידכם מונח ספר שמסביר לכם כיצד עליכם לענות לכל מילה שמופיעה על המסך. מי ששולח לכם את המילים למסך הוא אדם דובר סינית.
אתם כמובן, לא מבינים כלום ממה שהולך, אין לכם מושג על מה השיחה, לעומת, עבור אדם שדובר סינית שרואה את שני המסכים נראה כאילו מתקיימת שיחה אינטילינגטית בין שני אנשים דוברי סינית.
סרל טען שכך בדיוק עובד המחשב (או מכונת טיורינג) - הוא בדיוק כמו האדם שיושב בחדר ולא מבין סינית. אין לו מושג מה הוא עושה, אלא הוא עובד ע"פ הוראות, הוא לא מבין את משמעות הדברים שהוא עושה.
למשל, אם אני כותב במסמך וורד את המילה "כלב", וורד מונחה לכתוב את המילה הנ"ל, אבל הוא עצמו לא מבין מה זה "כלב" לא מצטיירת לו תמונה של כלב בראש, אלא הוא עושה בלי להבין. כלומר, הוא לא מבין את המשמעות של הדבר.
אותו דבר למשל, גם לגבי מנוע חיפש של תמונות - יש אלגוריתם שמנחה אותו כיצד למצוא תמונות של כלב כאשר אני כותב "כלב", אבל הוא לא באמת מבין מה המשמעות של המילה "כלב" ולפי זה מחפש, אלא לפי האלגוריתם שנתון לו.

השאלות המרתקות שעולות מהניסוי הזה הן לשני הכיוונים:
האם יש סיכוי שיום אחד נוכל לגרום למחשב להבין משהו באמת? ממש כמו שאנחנו מבינים?
מה זאת בדיוק הבנה?
או מהצד השני - האם אנחנו באמת מבינים או שרק נראה לנו שאנחנו מבינים? אולי גם אנחנו עובדים כמו מחשב, וכל מה שנראה לנו שיש לו משמעות באמת אין לו וזה רק נראה לנו ככה.
מתי משהו מקבל את המשמעות שלו? מה נותן לו את המשמעות? האם זה אנחנו או שזה בדבר עצמו.
(וכמובן שישנן עוד שאלות רבות שניתן לשאול בנושא....).
מקודם הזכרתי בהערה את הלוגיקה, ועכשיו זה אפשר להכניס אותה ולשאול -  מה המשמעות של הלוגיקה? אולי היא בכלל חסרת משמעות?
אותו דבר בדיוק ניתן לשאול לגבי המדע - מה המשמעות של המדע? מה המשמעות של הדברים המדעיים? האם זה שאדם חשוב באופן יצירתי אומר שהוא בעצם הבין את המשמעות?
(הקשר לנושא במקרה הזה הוא - מכונה שמבינה משמעות...)

יש כמובן עוד רשימה ארוכה של שאלות ונושאים שניתן לדון עליהם בהקשר, ועוד מספר נושאים דומים שבגללם הלכתי ללמוד מדעי המחשב ולא ציינתי אותם כאן (מכל מיני סיבות, חלקן יותר חשובים וחלקם פחות), אבל הרעיון העיקרי שלי ברשומה הוא להסביר חלק מהרעיונות שרמו לי לרצות ללכת וללמוד מדעי המחשב.
הנושאים שמופיעים כאן, הם דברים שסיקרנו אותי והנחתי שאם אלך ללמוד מדעי המחשב אקבל תשובה חלקית עליהם.

אני רק אסיים ואומר, שמצד אחד אני די מצטער שאני לא לומד פיזיקה, מכיוון שמדובר במשהו מרתק ומעניין, אבל מצד שני אני שמח שאני לומד משהו מרתק לא פחות.
אם הפיזיקה חוקרת כיצד העולם עובד (וזאת הסיבה שרציתי ללמוד אותה - כדי להבין כיצד העולם עובד), אזי עכשיו אני לומד משהו שאולי יסביר לי במעט על החשיבה ועל האינטיליגנציה ועל מה שגורם לנו לרצות לדעת כיצד העולם עובד....

תודה רבה! 

ענת אלימלך: הילדה הכי יפה בירושלים - חלק 2 לצפייה ישירה

לצפייה:
ענת אלימלך: הילדה הכי יפה בירושלים פרק 2 לצפייה ישירה

ענת אלימלך הילדה הכי יפה בירושלים פרק 2 לצפייה ישירה, ענת אלימלך הילדה הכי יפה בירושלים פרק 2 להורדה, ענת אלימלך: הילדה הכי יפה בירושלים - חלק 2 לצפייה ישירה, ענת אלימלך: הילדה הכי יפה בירושלים - חלק 2 להורדה בחינם ובאיכות HD - הסרט המלא. תקציר הסרט: עשרים שנה לאחר שכוכבת הילדים ענת אלימלך נרצחה ע"י בן זוגה, ספר הצמרת דוד אפוטה שהתאבד מיד לאחר שירה בה, אגם רודברג מגלמת את ענת אלימלך בדרמה מרגשת המגוללת את הרומן הסוער בין שניהם. שני פרקי הסדרה מספרים את הסיפור של הנערה מירושלים שנכנסה ללבבות כולנו ואת מערכת היחסים רוויות הטלטלות עם מי שהיה אז סלב ירושלמי, בגילומו של רוי מילר.

בניה טיפוסית ברוסיה.

פרד לצפייה ישירה עם *תרגום מובנה*

Watch The Mule Online

ארל סטון תמיד חי את חייו בדרכים. מאז שחזר ממלחמת קוריאה והחל לעבוד בגידול זני פרחים ומכירתם ברחבי המדינה – היה ארל נודד ברכבו בין הערים, מכנס לכנס ומשוק לשוק. גרושתו ובתו מאסו בחיי הנדודים וניתקו איתו קשר וכעת, בגיל 80 ארל מצא את עצמו בודד, ללא פרנסה ולפני עיקול עסקיו. ביום בהיר אחד, מקבל הצעת עבודה מפתיעה וקלה לכאורה: לנהוג. אלא שהמטענים אותם הוא מתבקש להעב...

PutLocker - BitVid - VideoSlasher - NovaMov - VideoWeed

תהנו, צוות האתר.

"מאהג'ר" מאת שרון זכרוני, בהוצאת ספרי ניב, הוא סיפור הרפתקאות מרתק.

ספר ביכורים מרשים לשרון זכרוני ושמו 'מאהג'ר' סיפור שכולו הרפתקאות וככה זה מתחיל ואין לדעת איך יגמר:

״לְהוֹטְסֵה נוֹבּילִיס ווֹר-מָאהגַ׳ר סיים לקרוא את כתב היד ושמט מידיו את הדפים העטופים בכריכת הבד. הדפים התבדרו כעלים מנוצים ,הכריכה צנחה, חבטה בשולחן חבטה שהרעידה את הדממה״.

תחילתו של הסיפור בעיר המדברית העתיקה שנקראת כשם הספר 'מאהג'ר'. השליט של העיר מצפה לבואו של זר מסתורי כך קוראים לו כולם. הזר מחזיק בכוח גדול מאוד. אותו כוח גורם למארחים שלו להיערך בדקדקנות לבואו. מהו אותו כוח? ומה מניע אותו? ועוד שאלה חשובה העולה היא מה בין המקום שבא ממנו ובין העולם שהגיע אליו? כל התשובות טמונות בפי השליט הכל יכול אך הוא יכול לענות עליהן רק כשיגיע הזר לעיר המדברית.
הנוף הססגוני משתקף היטב מהלך הרוח בסיפור שמסופר בכישרון רב בידי המחבר.

שרון זכרוני, מתגורר בהוד השרון, בעל תואר ראשון במשפטים, תואר ראשון בפילוסופיה ותואר מִשני במדעים. נשוי לנטלי ואב לארבעה, שלושה בנים ובת.
על ההשראה לכתיבת הספר מספר שרון זכרוני: "מאה ספרים מתרוצצים לי בראש, גדלים ביחד איתי. צריך להתחיל באחד מהם מתי שהוא. נדרש לי זמן לצאת מן העולם הפרטי שלי אל העולם הגדול. תהליך משמעותי של התבשלות פנימית. מרגע שכתיבת הספר התגבשה אצלי, לא יכולתי לעצור. לעיתים חשתי שהמילים כותבות את עצמן. את השאר אני משאיר בידיו. מאמין שקמה לו זכות קיום משל עצמו".

 הוצאת ספרי ניב/ עריכה והגהה: אלעד איתן פייט ואתי שדה/ הפקה ועיצוב גרפי: ספרי ניב 395 עמודים 2020.

בית"ר ירושלים - מכבי חיפה שידור ישיר חי לצפייה ישירה - 10.02.2020

 למעבר לצפייה ישירה -  לחצו כאן!  

טוב, רק נסיך

בת אל הגדולה שלי התחפשה לשלגיה והחבר שלה לנסיך.

בהתחלה היא רצתה שאתפור לה את התחפושת שלה אבל מהר מאוד שינתה את דעתה וקנתה

דרך האינטרנט.

לעומת זאת החבר שלה נשאר נאמן לי ורצה שאתפור לו את תחפושת הנסיך.

התיישבתי, עמלתי ותפרתי:

מהצד:

תפרתי גם המשך כזה לרגליים עבור הנעליים שייראו כאילו מגפים,נו? איך קוראים לזה? יש לזה שם?

ועל הנסיך:

והנה בת אל בתחפושת שלגיה קנויה:

וביחד:

המשך חג פורים שמח

מאז התחלתי לכתוב מתכוני תינוקות אני עדה לתופעה מעניינת: האנשים לא נשארים אדישים כלפי הפוסטים האלה. לטוב ולרע. יש את אלה שמתלהבים ממש ומגיבים בקביעות, וגם מי שמציע להוציא ספר על מזון לתינוקות וילדים, וראיתי גם המלצות בפורומים חיצוניים במילים "במתכוני תינוקות היא לוקחת בגדול", ויש את אלה שכועסים ומשתעממים (שיבושם להם!). ולאחרונה אימא שלי שאלה אותי: "את לא מוציאה יותר מדי מתכונים של שלו לבלוג שלך? אולי זה משעמם את הקוראים?". אם מישהו אחר היה אומר את זה, אז לא הייתי מתייחסת (ואף מוחקת את המייל שלו מעדכונים כמו שכבר עשיתי. לא מחזיקה כאן את אף אחד בכוח, ולא סופרת כניסות ותגובות אלא מנהלת את הבלוג שלי להנאתי), אבל בגלל שזאת אימא אני טרחתי להבהיר לה, ואספר גם לכולם.

~ למזון תינוקות יש ערך נשגב בגידול והתפתחות התינוק. אני רואה במזון תינוקות עניין רב יותר אפילו ממזון של מבוגרים. החל מקבלת כל הוויטמינים וכל אבות המזון כיום וכלה בביסוס הרגלי אכילה לכל החיים. סבורני כי אם לא אכיר לבייבי שלי סוגי ירקות ופירות ואוכל בריא (יחסית) כיום, לא אצליח להרגיל אותו לאלה בגיל מבוגר יותר. אם לא ארגיל אותו לארוחות מסודרות, לא אצליח בזה גם מחר. אם ארגיל אותו מהיום לטעמים מחוזקים ומשפרי טעם כמו שיש במזון תעשייתי ומהיר, לא אצליח כבר להחזיר את הגלגל אחורה.

הכי קל זה לתת לו לאכול מהסיר המשותף, אבל אני לוקחת בחשבון שלא תמיד ה"סיר" שלי מכיל את כל מה שהגוף הגדל והמתפתח של תינוק זקוק לו. דרך אגב, בזכות האוצר שלי לא אחת אני מוצאת את עצמי אוכלת טוב (נכון?) יותר ואפילו לא מפספסת ארוחות בוקר. כי אנחנו אוכלים ביחד. וגם לזה יש מטרה כפולה: גם חשוב לי שלא יאכל בבדידות ואולי יראה בזה סוג של עונש, אלא שיתחיל להתרגל שסעודה זה סוג של חוויה משפחתית. כולם אוכלים, כולם נהנים, כולם מאוחדים. ומטרה נוספת... כמה שזה עלול להישמע הממממ... מוזר, אבל אני מלמדת את הבונבון שלי לשיתוף כבר מגיל כה קטן. אנחנו אוכלים ביחד, משמע אנחנו גם מתחלקים וטועמים אחד מהאוכל של השני.

~ דבר נוסף שחשוב להבין הוא שמזון לתינוקות לא פחות חשוב מכל דבר אחר לתינוקות. ובכלל, ילד, ברגע שהוא מגיע למשפחה, הוא חלק בלתי נפרד ממנה ולא פחות חשוב משאר בני משפחה. אז למה שהאוכל שהוא אוכל לא יתפוס כאן מדף משלו בדיוק כמו האוכל שאני אוכלת??? אנשים לא מפחדים להוציא אלפי שקלים על עגלות תינוק מפוארות שישמשו אותם אפילו פחות משנה, לא חוסכים בצעצועים בכל הצבעים וגדלים וצורות לתינוקות שלהם, שגם כן ישמשו אותם לטווח קצת בלבד, אבל משום מה "משתעממים" מפוסטים על אוכל שתינוקות אוכלים, וזה הרי לא לטווח קצר, אלא לכל החיים. יש מגוון עצום של חנויות לביגוד ומשחקי תינוקות, יש אפילו לא מעט ספרים על גידול וחינוך ילדים, יש מופעים מיוחדים לילדים, גני שעשועים ופארקים, אבל אין כמעט כלום על מה שהבייבי אוכל! ואני אקח אומץ ואמר שמבחינתי מזון לתינוק ולילד הוא אף יותר חשוב מכל מה שמיניתי עד כה. ולמי שמתעניינת, אני עדיין מניקה...

~ ורק עוד משהו קטן על האוכל עצמו. מגיל 9 חודשים לתינוק כבר מותר לאכול כמעט הכל. מוצרי חלב למעט חלב ניגר, ביצים, דגנים, טחינה, את כל הפירות (למעט פירות טרופיים, אבל אצלנו גם זה עובר בהצלחה, בלי עין הרע...) והירקות. מה שאסור עדיין זה דבש, אגוזים, סוכר ומלח – עדיף לא לפני שנה, בוטנים נחשבים לאלרגניים מאוד. יחד עם זאת, אני עדיין תוכנת לבייבי שלי את המרקים שלו. ונכון שכבר יש לו 7 שיניים ושמינית בדרך, אבל זה עדיין לא אומר שהוא לועס כמו שצריך. בסופו של דבר כשאני נותנת לו אוכל לא מרוסק, אפשר לראות חתיכות שלמות ביציאות (סליחה על הפירוט, אבל זה חשוב). המטרה שלי זה שהאוכל שהוא אוכל יתעכל טוב, שלא יסבול מכאבי בטן, שלא יפסיד מהוויטמינים בגלל שהאוכל יצא באותה הצורה שנכנס...

אני לא מרסקת כל אוכל שהוא אוכל, והוא אוכל חביתה (כן, כן, בביסים), ואורז/כוסמת, חתיכות קטנות של בשר, עוגייה, וגם "אוכל אצבעות" כזה שהוא יכול להרים לבד מהצלחת ולהכניס לפה בעזרת הידיים שלו, אבל בתור מנות עיקריות אני משתדלת להכין לו מרקים מרוסקים, וגם מחיות פירות. גם רוב האוכל שהוא יכול לקחת עם הידיים בסופו של דבר מוצא את דרכו ברצפה, והרי המטרה שלי היא שהתינוק ישבע ולא רק ישחק. כך שהאוכל שהוא אכל עד כה עדיין רלוונטי גם בגיל הזה, וגם חלק מהאוכל שאני מציעה לו מגיל 9 חודשים יכול להתאים לשלבים מוקדמים יותר (מ-6 עד 9). כדי בכל אופן לעודד הרגלי לעיסה אצל תינוק, אפשר להאכיל אותו עם מרק/מחית פרי מרוסק, ובנוסף לתת לו (תוך כדי) חתיכות קטנות של פרי/ירק בצלחת. בין מה שהוא יקבל ממני בכפית הוא יכניס לפיו חתיכה קטנה של תות או בננה או אבוקדו או עגבנייה ובכך יתחיל להתרגל גם לאוכל לעיס ולקואורדינציה יד-פה. בקיצור, מה שאני רוצה לומר זה שעדיין אי אפשר לסמוך ר-ק על מה שהוא לועס כי הוא לועס מעט...

אז זהו, אני מקווה שזאת תהיה הבהרה אחרונה בנושא – מאז שהאוצר שלי אוכל מוצקים פתחתי לו כאן מדור משלו ואמשיך לעדכן כל עוד הבלוג שלי יהיה קיים. הילד שלי הוא חלק בלתי נפרד ממני. מי שחש שעמום יש לו שתי ברירות: או לדלג על הפוסטים שאין לו עניין בהם או בכל זאת לעיין ולו לידע כללי. בין כה וכה תינוקות וילדים זה משהו שנוגע או נגע או יגע בהרבה מאיתנו (גם ההורים וגם הסבתות), כך שבשלב כזה או אחר אולי בכל זאת תגלו עניין גם באלה.

וכעת המתכון...

מרכיבים:

1/4 כוס חלב

1/4 כוס מים

1 בננה מעוכה

1 תפוח עץ מתוק מקולף ומגורד בפומפייה דקה

3 כפות שיבולת שועל

הכנה:

1. למזוג את החלב והמים לתוך סיר קטן ולהביא לסף רתיחה. להוסיף בננה מעוכה ותפוח עץ מקולף ומגורד בפומפייה דקה. לערבב. להוסיף את הקוואקר, להביא לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל על אש קטנה מאוד תחת ערבוב מתמיד עד להסמכה (בערך 15 דקות). בתום הבישול לכבות את האש, לכסות את הסיר עם המכסה ולתת לזה לעמוד לפחות 5 דקות.

2. להגיש כשהקוואקר רך מאוד והדייסה סמיכה.

הערות שוליים: נכון שחלב ניגר מומלץ לתת לתינוק לא לפני גיל שנה, אבל הוא כבר התנסה בדייסת קוואקר עם חלב מהצלחת שלי וראיתי שהכול בסדר. לרוב אני מבשלת על בסיס מים או מיץ פירות, אך במקרה הזה העדפתי חצי מים וחצי חלב.

אין צורך בסוכר, הפירות מספיק מתוקים.

בתיאבון לקטנטנים!

Nati – אימא 24 שעות ביממה...

* הסיפור נקרא יחד עם יאיר בן השבע וחצי


תַּכִּירוּ אֶת אוּקְ וּגְלָק, יַלְדֵי הַמְּעָרוֹת הֲכִי מַדְלִיקִים בַּפְּרֵהִיסְטוֹרְיָה. כְּשֶׁשַּׁעַר זְמַן מִסְתּוֹרִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם פּוֹלְשִׁים מְרֻשָּׁעִים מֵהֶעָתִיד, אוּק, גְלָק וְשׁוֹשַׁנָּה הַדִּינוֹזָאוּרִית חַיָּבִים לְהַצִּיל אֶת הַמַּצָּב! לְשֵׁם כָּךְ יִהְיֶה עֲלֵיהֶם לִנְסֹעַ בַּזְּמַן, לִלְמֹד קוּנְג–פוּ וְלִמְצֹא אֶת הַכּוֹחוֹת לַעֲשׂוֹת אֶת הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.

הַאִם יַצְלִיחוּ לַחְזֹר בַּזְּמַן אֶל תְּקוּפַת הָאֶבֶן וּלְהַצִּיל אֶת עֲתִידוֹ שֶׁל הָעוֹלָם?


איזה ספר מדליק! בניגוד לכתוב על הכריכה, הספר נכתב על ידי דאב פילקי (מחברו של הספר "קפטן תחתונים" ולא על ידי הילדים ג'ורג' בירד ו- הרולד הצ'ינס. מדובר בספר קומיקס (כנראה חלק מסדרה) שגיבוריו הם אוק וגלוק, ילדי מערות מהתקופה הפרהיסטורית. יאיר התלהב מהספר ומהשילוב של דינזאורים בעלילה ולאחר שסיימנו לקראו, העלה את רשמיו בכתב ואני הקלדתי עבורו.

להלן ההמלצה של יאיר:

אוק וגלק הם ילדי מערות. ראש הכפר (הצ'יף גופרנופר) לא סובל אותם כי הם תמיד הורסים לו את התוכניות. הוא רוצה לכלוא אותם לאחר שלעגו לו. כשהוא מגיע לביתם, הוא פוגש באחות של אוק ורוצה להתחתן איתה. כשהיא מסרבת, הוא מאיים שיעצור את השניים. היא מסכימה כי אין לה ברירה. אוק וגלק חושבים מה לעשות. הם נפגשים בדינזאורית ענקית שרודפת אחריהם ונופלת לבוץ טובעני. הילדים משחררים אותה מהבוץ והיא עוזרת להם להילחם בצ'יף. הצ'יף מחליט להתפטר ואוק וגלק שמחים על כך מאד. הצ'יף עוזב את הכפר ופוגש בבן משפחה שלו מהעתיד (רשע כמוהו) ויחד הם נכנסים בשער זמן שמוביל אותם לעתיד. השניים מנסים להשתלט על העבר והעתיד והופכים את אנשי הכפר לעבדים. אוק וגלק עוברים גם הם בשער הזמן יחד עם שושנה הדינזאורית (הבת של הדינזאורית שהצילו), לומדים להילחם (קונג פו) ומתכננים להציל את הכפר והעולם. את מה שקרה בסוף תגלו בעצמכם!

אהבתי את הספר, אבל לא אהבתי את השפה בה הוא נכתב. הספר כתוב בשפת אנשי המערות (הם מדברים בצורה שונה מהרגיל) וזה קשה לקריאה. הייתי מעדיף שהספר היה נכתב בצורה רגילה. אהבתי את אוק שכן הוא הזכיר לי את עצמי . אהבתי ששניים יכולים לקרוא את הקומיקס (בשל הדיאלוגים) ואהבתי במיוחד את האפקטים המיוחדים שבספר. כאשר מדפדפים במהירות בדפים מסויימים בספר, הם זזים כמו בסרט מצוייר וזה מגניב.  הצחיק אותי שבכל פעם ששושנה מנסה להילחם היא מקיאה. בספר יש הרפתקאות ומתח ולומדים ממנו שגם קטנים יכולים לנצח ומה שקטן בעיני אחד, גדול בעיני אחר. המסע בזמן היה רעיון מדליק וגם אני הייתי רוצה לחזור לתקופה של הדינזאורים.  אהבתי את הספר ואני ממליץ עליו לחברי. גם מי שלא אוהב לקרוא ייהנה מהספר שכן הוא משעשע. אני רוצה  לקרוא גם את הספר הבא בסדרה.

בשורה התחתונה: ספר מדליק ביותר!

 

הרפתקאות אוק וגלק -לוחמי הקונג-פו הקדמונים מהעתיד/ דאב פילקי
הוצאת  כנרת
2014, 174 עמ'
קומיקס