אם החיים הם מגילה, שבה אירועים טורפים זה את זה, שבה האדם נהנה מפתיחתו של האביב בשמש הבוקר רק כדי שיוכל לרעוד בתוך מעילו בשקיעה, הרי שכמו בכל סיפור טוב הם מתחילים בבעיה שהולכת ומצטמצמת לכדי פתרון זמני (״חיים עם זה״), ואז משבר שמרסק את האדם על הקרשים ובסוף דאוס אקס מכינה - קטרזיס משכר ורווח והצלה לעד.
אבל החיים אינם מגילה. יש בהם עליות ומורדות. יש משברים ופתרונות ומשברים בלי פתרונות. יש זמנים חשוכים וזמנים מוארים. נסיעת הורי לאירופה וכתוצאה מכך הגעת הכלב ללון בסלון הם רגע של אור, שכן הכלב מתמסר בקלות, מחזיר אהבה בקלות: קצת ליטוף, נתינה של ליקוק אחרון של מילקי והוא נותן את כפו לשלום.
ועוד נקודת אור היא אירוע חברתי בבוקר נאה, במקום נאה, עם אנשים נאים ועם אוכל טעים, אשר צפוי להתקיים מחר בבוקר. מגילת אסתר מלמדת שבהינתן סיטואציה נכונה, אנשים, ממש כמו אסתר המלכה, יכולים להתגבר על מגרעותיהם, להתעצם ולשנות את העולם, וקודם כל את עולמם. בשושן פורים אני מקווה שמחר יופיע במלוא תפארתו בוקר אור.