משחר ילדותי אהבתי לכתוב. המורות אהבו את חיבוריי והעניקו לי פרסים. לעסוק ממש בכתיבה התחלתי רק אחרי פרישה מוקדמת מן ההוראה. הצטרפתי לסדנת כתיבה ושם החלו לנבוע הסיפורים שלי.
בתחילה כתבתי בגוף ראשון, אחד לאחד. אחר כך עברתי לגוף שלישי, הוספתי צבע, העצמתי אירועים שהיו מינוריים, שיניתי מספר פרטים – וכל זה על מנת שהסיפורים יהיו מעניינים יותר, דרמטיים ומרגשים יותר.
העליתי את הסיפורים לבלוג שלי בתפוז ולמספר אתרי אינטרנט והתגובות לא אחרו להגיע. זה נתן לי את האומץ לפרסם את ספרי הראשון, קובץ סיפורים ששמו "תחנות בזמן". הנוסטלגיה שבו נגעה בלבבות רבים.
בהמשך כתבתי את הרומן "סוד במשפחה". המהדורה הראשונה שלו אזלה זה מכבר בחנויות.
הסיפורים המשיכו לנבוע וזכו לשבחים ו"לייקים" רבים. לא אחת צצה השאלה "מה הספר הבא?" והנה, השנה, הופיע מחסום כתיבה. מחסום כל כך גבוה שאינני מצליחה לעבור אותו !
רעיון עולה במוחי ומיד לאחר מכן נפסל. התחלת סיפור מתבשלת והמשך – אין... התסכול גדול ואני שואלת את עצמי האם זהו? מיציתי? יבש המעיין?
בינתיים אני משקיעה זמן רב בקריאה (שתמיד אהבתי). הרי ידוע שאין כתיבה בלא קריאה. האם משם תבוא הישועה? והשנה החדשה האם תביא בכנפיה בשורה?