אתמול רציתי להכין תבשיל טעים והבאתי את כל המרכיבים הנחוצים.  שמתי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי פולים, בצל ואורז, תיבלתי בפלפל, מלח, פפריקה ושום והוספתי קצת עלי דפנה. שמתי את הסיר על האש, ונתתי לו את הזמן שלו שיתבשל. מדי פעם הצצתי, טעמתי, נהניתי, והחלטתי שמגיע לו עוד קצת זמן. ועוד קצת. ועוד קצת. רק כשעלה באפי הריח השרוף הבנתי שהגזמתי. 

גם במועצת השבט של קויופה היו את כל המרכיבים הנכונים. היו שם אמוציות ורגשות, אסטרטגיה ותכנונים, שקרים ומזימות והכל מעורבב בסיר אחד גועש וקולח עם ריח שמבטיח טעם של הדחה נהדרת ולא צפויה. אבל עורכי התוכנית בחרו להשאיר את המועצה על האש יותר מדי זמן ועד שכבר הגענו להדחה, אפף את האי הריח השרוף של "מתי זה כבר ייגמר??". יצאנו לדרך.

טיטי - רימתה או לא רימתה

על משימות וחסינות

אני אוהב לחלק את סוגי המשימות של הישרדות ל 5 סוגים: משימות מחשבה, משימות זיכרון, משימות כוח, משימות שיווי משקל ומשימות סיבולת. שתי האחרונות לטעמי הן המשעממות מכולם, והעונה יש נטיה להפוך את משימות החסינות למשימות כאלה. הפעם, למשל, התבקשו המתמודדים לעמוד על קורה צרה תוך שהם מחזירים קשת  מעץ שעליה מאוזן כדור. המטרה - לא לתת לכדור ליפול. הקאצ' - הידיים מתחילות לכאוב אחרי זמן מה, ועם הזמן צריך גם לעבור לעמוד על חלקים צרים יותר של הקורה.

כמה זמן אפשר לצפות באנשים עומדים בלי לזוז על קורת עץ  ומשחקים בכדורים? (זה נשמע יותר טוב באנגלית). אפילו השירה של דנה ברגר לא הצליחה לגרום לזמן לעבור מהר יותר. אני יכול לדמיין לעצמי את עורך הוידאו המסכן שצריך היה להמיר את הדקות הארוכות האלה למשהו ראוי לצפיה. הוא בוודאי ישב מול המחשב, לצידו עשרות כוסות קפה שנוצלו עד תום, עיניו אדומות ושפתיו ממלמלות "עוד דקה של תוכן... מאיפה אני אקריץ להם עוד דקה של תוכן? או... אפשר לשים את ג'ני הורגת דבורה בהתחלה, זה ייתן לי עוד 10 שניות... עכשיו עוד 50 שנ' של תוכן... 50  שנ' של...".  למזלו של אותו עורך  (וקצת למזלנו), רגע לפני שהתחלנו לדפוק את הראש בקיר, התחיל הריב בין רון שובל לג'ני, נתן לעורך עוד הרבה יותר מ 50 שנ' של תוכן ונתן לנו סיבה אחרת לרצות להתאבד. אבל אני ארחיב על הריב בפסקה נפרדת, לא רק העורכים של הישרדות יודעים למשוך זמן.

בחסינות האישית זכה לבסוף רון אלוף שהצליח להישאר ערני ולא להפיל את הכדור למרות הפרשנות הארוכה, המתישה והמרדימה של גיא זוארץ. זו היתה שרשרת חסינות מבוזבזת להפליא על אדם ששמו אפילו לא עלה בהקשר של הדחה. אבל העיקר  שעברנו חצי תוכנית. עוד חצי לסיום.

על ריבים, אסטרטגיה ומועצת שבט ארוכה

הריב בין ג'ני לרון, שזעזע את כל מדורי הרכילות על האי, התחיל דווקא בטיטי - היא לא שיחקה בצורה פיירית ובמהלך משימת החסינות השעינה את הקשת על אמות הידיים שלה באופן לא כל כך בולט ובכך השיגה עוד יציבות. לגיטימי? אולי. מעצבן? בטוח. ואכן, ג'ני שהפילה את הכדור לפניה התעצבנה ואמרה לדנה שאולי הן צריכות להסב את תשומת ליבו של גיא זוארץ ל"הפרה לכאורה" של חוקי המשימה.  רון שובל, אמר להן שלא יעזו לעשות את זה ושזה לא חברי. הבנות אמרו משהו על זה שזה לא ספורטיבי ושרון שובל הוא לא המנחה. גיא זוארץ שמע ואמר שהוא המנחה ומה בדיוק קורה כאן? וזה היה השלב שבו כל המיץ של הזבל נשפך החוצה. רון האשים את ג'ני ודנה (ואיכשהו גם מושיק נכנס לעניין) בכך שהן מלשניות, ג'ני טענה שרון סכסכן והתחיל רצף של חילופי האשמות הדדיים על דברים שנאמרו, על דברים שלא נאמרו ועל דברים שאולי ייאמרו. היו שם כל כך הרבה טענות שנזרקו לאוויר שכמעט והיה בלתי אפשי לעקוב אחרי הכל. למזלכם, אני כאן מקריב שעות שינה כדי לתמצת לכם את הכל לשתי טבלאות פשוטות וברורות.

אחרי שסיים לריב עם ג'ני, רון גם טען שמושיק ניסה לעשות איתו ברית. בפועל מושיק אכן דיבר עם רון כשעה והחמיא לו וניסה לרכך אותו, אבל בשום שלב לא הוזכר נושא של ברית. ולמרות זאת רון המשיך וטען שמושיק השתמש במילה ברית "בוא נעשה ברית, אני אעלה אותך למעלה". מושיק הכחיש ואם לומר את האמת אני יותר מאמין למושיק.

אבל ריבים הצידה, במועצת השבט הזאת שוב השכיל עומרי כוכבי להיות האדם שעל פיו יקום ויפול דבר. הוא טרח והבהיר שמהלך השיחות שקדמו להצבעה שהשבט התפצל לשתי קבוצות בנות 3 אנשים כל אחת, ושהוא נמצא באמצע. במקרה של הוראקן פוזיציה דומה גרמה להדחתו של בן יהב. במקרה של קויופה היריבויות בין הקבוצות השונות גורמות להן להיות עיוורות לזה שעומרי פשוט משחק בהם.  אבל הוא לא יוכל לעשות את זה לאורך זמן. זה עבד לו פעמיים בעיקר בגלל שז'נט עזבה מסיבה רפואית ובכך בעצם הודחו שני אנשים ביחד והשאירו את עומרי בפעם השני מול שתי קבוצות שוות בגודלן. במועצת השבט הבאה הוא יצטרך לבחור אם לצדד במחנה "גרבר" וליצור מצב של תיקו או להישאר נאמת לברית "שובל", להדיח את ג'ני ודנה ולנסות למצוא את עצמו במצב שייווצר לאחר מכן.

גם הפעם עומרי בחר ללכת עם ברית "שובל" ולהדיח את מושיק שלא ראה את זה בא.

מושיק גלאמין - זומבי, הומו ופליט ריאליטי נכנסים לבית ראש הממשלה...

הספד למושיק

 "אני מנסה לשחק את המשחק, אני לא מבין איך עושים את זה כל כך. לא מבין מה אני עושה פה. בהתחלה היה אכפת לי מאוד מאוד מהקבוצה הזו, אבל מהרע שקלטתי את כל ההתפלגויות ואת כל התככים, פתאום כבר לא אכפת לי באמת מאף אחד ולא אכפת לי לאן היא הולכת. אני מרגיש שהקבוצה הזו הולכת להתפרק מאוד מהר. אני מרגיש שקבוצת הוראקן הרבה יותר מאוחדת ויש לה מטרה הרבה יותר חזקה. פה החוליה החלשה היא לא פקטור באמת כמו שחשבנו בהתחלה אלא החוליה הנגררת, זו שאפשר להשתמש בה כקלף היא זו שמעניינת פה את החברים"

במילים אלו, שנאמרו במועצת השבט, סיכם מושיק את דרכו כמתמודד מן השורה עוד לפני שידע שהוא מודח. ואכן, מבן אדם שניסה לחשוב אסטרטגית בתחילת הדרך מושיק מצא את עצמו בסופה רק מנסה להגן על המתמודדים שהוא אוהב מהדחה. מהאדם שנראה כאילו שהוא מנהל את שבט קויופה, הוא הפך להיות ראש הברית החלשה בשבט ובכך למועמד הראשי להדחה.

את מועצת השבט האחרונה שלו בילה מושיק בתקיעת מסמר אחר מסמר בארון הקבורה הוירטואלי שלו. אם היה איזשהו סיכוי שעומרי יחליף נאמנויות וילך עם קבוצת "גרבר" מושיק ביטל את זה כשהתייחס אליו בתור "קלף"  וכשטען שעומרי חושב שהוא הגיע ל"ששטוס" ולא ל"הישרדות". לג'ני הוא מיהר להבהיר שהיא החוליה החלשה בקבוצת "גרבר" בכך שהוא הבהיר שיש לו קשר רגשי חזק יותר לדנה ולעומרי.  למען האמת, היחידה שמושיק לא פגע בה בצורה כלשהי במילותיו היתה דנה, וברית של שניים בלבד לא מגיעה רחוק במשחק הזה.

לאורך התוכנית נהניתי מהתובנות העוקצניות עד רמת הביזוי של מושיק. הוא המתמודד המושלם בכל הקשור לווידויים מול המצלמה. נותר רק לקוות שעכשיו כשהוא יהיה זומבי, עדיין יתנו לו לחוות את דעתו על מה שקורה ואולי גם שיצליח להישאר זומבי הרבה זמן ולעזור לקבוצת "גרבר" במועצות השבט.

בקטנה

- לאחר 5 תוכניות עם עריכה מהודקת יחסית ובלי מריחות זמן הגיע הפרק הזה ובו כל הבעיות שהיו בהישרדות הישנה. מעט מדי תכנים בשביל שעה שלמה של תוכנית, מועצת שבט שנמרחת ונמרחת בלי סיבה טובה (היו יכולים לתקצר את הריב השני שליש וזה עדיין היה מספק, במיוחד כששמענו את רוב הטיעונים גם לפני המועצה). אני קורא מכאן להפקה ולרשת - התחלתם טוב. בואו גם תמשיכו ככה.

- טילטיל לא מוכן לראות את הודא יושבת לבד ופחות או יותר מכריח אותה להצטרף לכולם. הייתי חוזר כאן שוב על מה שכתבתי על מיטל דוהן והצורך של אנשים מסויימים בלהיות לבד. אבל במקרה של הודא יש לי תחושה שההתבודדות מגיעה ממקום אחר. 

- והנה שבט הוראקן עושים קידוש בשישי. כבר חשבתי שיוותרו על המסורת הזאת העונה. וכתוספת יש לנו ערביה שלא מוצאת את עצמה בזמן שכולם מתפללים.  מזכיר לי קצת את העונה הראשונה של האח הגדול.

- מישהו יודע למה טילטיל קורא לכולם "אבא"? זה סוג של סלנג או שיש לו חסכים מהילדות?

- דנה ברגר מצאה שיטה יפה להימנע מהדחה - לשיר לאלו שיעמידו אותה שיר ואז לתקוף אותם עם בקשה כנה מהלב להשאיר אותה במשחק. מעניין אם מישהו ניסה את הטקטיקה הזאת בהצלחה מחוץ לישראל...

- אבל עוד יותר נדהמתי לגלות שלשיר ההישרדות של דנה יש גם בתים. איך זה שלא שמענו אותם עד עכשיו? 

טילטיל - קידוש טופלס

שווה ציטוט

"ילד של father"
רון שובל לא זוכר את המילים אבל לפחות הוא יודע אנגלית

"אני שמרתי עליך! אני שמרתי עליך! אני שמרתי עליך! אני ולא אף אחד אחר!"
ג'ני כועסת על עצמה שלא הצטרפה לקבוצת "גרבר" מוקדם יותר.

"דנה, האופנוע בחוץ?"
גיא זוארץ בביקורת אופנה

"אני חושב שלהקטין בני אדם זה לא שפה נהדרת"
מושיק יודע על מה הוא מדבר. הוא מקטין בני אדם בכל וידוי מול המצלמות.

"רון שובל, יש לו אינטיליגנציה גבוהה מאוד, היית חושב שלקחת אותי צ'יפס"
רון שובל חושב שאינטיליגנציה זה לדבר על עצמך בגוך שלישי (ואין לי מושג איך לעכל את החצי השני של המשפט)

ולסיום סיומת

סוף סוף נזכרתי לעדכן את הרשימה בצד. העפתי משם את המתמודדים של האח הגדול VIP 2, ובמקומם אפשר לראות עכשיו את מתמודדי הישרדות לפי הסדר שאני אוהב אותם. כפי שאפשר לראות בינתיים הייתי רוצה לראות את דנה ברגר מנצחת. ואתם?

אבוי לדנה ברגר, רגע אחרי שמושיק, חברה לאי, אוחסן באזור הזומבים והיא נאלצה להתמודד לבדה מול רון שובל, היא מצאה את עצמה מושלכת לשבט שכל כולו "רון שובלים" עצלנים שלא עושים דבר מלבד להתלונן. היא נאלצה לישון מתחת למחסה ברזנט רעוע ולא מספק, לאכול את האוכל הכי בסיסי (אם בכלל) והכי נורא - לשרוד את כל זה ללא גיטרה. מה עושה בחורה שכל הטוב בעולמה נלקח ממנה במכה? יצאנו לדרך.

מושיק גלאמין - במקומו הייתי מנגן להם את "אני גיטרה".

לא מחפשים פרצות

משימת הפרס(ומת) הפעם דרשה מחברי השבט צריכים למקם לוחות עץ במים כדי להעביר שני חברי שבט אחרים ממגדל אחד למגדל אחר. לאחר מכן כל חברי השבט היו צריכים לעלות על המגדל האחרון ולהחזיק שם מעמד 5 שניות שלמות. כל זה בעבור הזכות לקבל מיטה אחת בשביל שבט שלם - או במילים אחרות בעבור הזכות ליצור ויכוחים בשבט באשר למי יזכה להשתמש במיטה. 

לשני השבטים היתה דרך עבודה זהה - הם בחרו את המתמודדות הקלילות ביותר להיות אלו שהולכות על הקרשים (דנה וג'ני מקויופה, רוסלנה ולירון מהוראקן). המתמודדים האחרים מיקמו את הקרשים כך שה"צועדות" יוכלו לעלות עליהן ובכל פעם הצועדות עברו קרש והמתמודדים האחרים הביאו את הקרש השני קדימה בשביל שהן תוכלנה להתקדם. בעוד שבט קויופה בחרו להעביר את המתמודדות אחת אחת, בשבט הוראקן ניסו להעביר אותן שתיים ביחד. הנסיון נכשל כאשר שתי הבנות של הוראקן נפלו למים, אבל הוראקן לא ויתרו וניצלו את האיטיות של דנה ברגר בשביל לצמצם פערים. בסופו של דבר הוראקן הצליחו לנצח  את המשימה בהפרש של שתי שניות בלבד - כבוד.

עם זאת, יש לי תהיה קלה בנוגע למשימה. כאשר שמעתי בהתחלה את גיא מקריא את ההוראות אני ציפיתי שכל בחורה תעלה על אחד הקרשים וששני מתמודדים אחרים פשוט יסחבו אותה אל המגדל הבא. יש לי זכרון עמום של משימה דומה בהישרדות ארה"ב שבה אחד השבטים אכן השתמש בטקטיקה הזאת וניצח בקלות. עברתי שוב על הוראות שהקריא זוארץ בתחילת המשימה ולדעתי לא היה שם איסור על להשתמש בשיטה הזאת. חושבים אחרת?

מורידים את דנה נמוך

זה לא באמת היה משא ומתן - זו היתה החלפת שבויים. אבל מעבר לזה זה היה המקום שבו ליסה זכתה לרייר על רון אלוף והיא ניצלה כל שניה ושניה מזה. "כמה הוא חתיך" היא נאנחה, "כמו השמיים הוא יפה, והעיניים שלו, אני נמס..." היא המשיכה ומיד מזגה לו לשתות. מזל שהיו שם מצלמות, אחרת לכו תגעו מה היא היתה שמה לו בדרינק. ועוד לא הגעתי בכלל לגניחות ההנאה המוגזמות משהו כשהיא טעמה מהאננס...

אבל פלירטוטים הצידה, ליסה רצתה לפתוח את התיבה ורון אלוף רצה לעשות משא ומתן. היא תהתה האם הוא לא אוהב הפתעות והוא ענה שבחיים הוא אוהב ללכת על בטוח. אז היא הסכימה למשא ומתן והם גילו - הפתעה. במקום לדון על חפצים, הם דנים על החלפת מתמודדים בין השבטים.  רון הפך את שעון החול (למרות שלא הובהר מה יקרה אם הם לא יגיעו להסכמה בזמן המוקצב) והדיון החל.

כמו שכתבתי, זה לא היה משא ומתן כי לא היתה באמת אופציה שלא יוחלפו מתמודדים. גם לאף צד לא באמת היתה אופציה לומר לצד השני "לא, אני רוצה שתביאו לי את X ולא את Y" - זה לא היה מתקבל טוב לא מול הנושא ונותן השני ולא מול השבטים עצמם. האפשרות היחידה שלהם היתה להיפטר, כל אחד, מהמתמודד הכי פחות מקושר בשבט. במקרה של קויופה זו היתה דנה ובמקרה של הוראקן זו היתה הודא. כל העמדת הפנים של ה"מכירה" של המתמודדות הנבחרות והאדרת התכונות שלהן היתה מיותרת ונועדה רק לשרת את המצלמות.

כשליסה סיפרה את החדשות להוראקן הודא "הופתעה" ונפגעה (יותר מזה שהם התלהבו שדנה מגיעה מאשר מזה שלא כאב להם שהיא עוזבת). "אנשים עכשיו חושפים את הפרצוף האמיתי שלהם" היא אמרה למצלמות כאילו אנשים לא אמרו לה מול הפנים שהיא לא מתחברת לאף אחד ושהיא לא מנסה. 

כשרון אלוף סיפר את החדשות לקויופה, דנה גם נפגעה, אבל אז רון אלוף אמר שזה היה קשה לו והתחיל לבכות ומפה לשם דנה מצאה את עצמה מנחמת אותו שהכל בסדר. לפחות היתה את ג'ני שיודעת לזהות דמעות תנין כשהיא רואה כאלה.

כשהודא הגיעה לקויופה היא התקבלה בסבר פנים יפות, בחיבוקים והיא הרגישה שהיא מצאה את מקומה. אני לא יודע אם זה אכן יהיה כך לאורך זמן. ההימור שלי הוא שהודא היא מסוג האנשים שלא באמת מתחבר לאחרים  וגם בקויופה היא תמצא את עצמה לבד לאחר זמן מה. כרגע היא עדיין בתהליך הסתגלות עוד לפני שהיא התחילה למצוא פגמים בכולם כמו שעשתה בהוראקן.

כשדנה הגיעה להוראקן כולם היו במיטה והקדישו לה שיר שלה, אבל אף אחד לא קם אליה ולא עזר לה להסתדר בשבט החדש. לפחות מכאן אפשר רק לעלות.

ליסה ורון - חווים תענוגות בבקתה מבודדת

רון שובל זורק לשלוש

משימת החסינות היתה משימת כדורסל, אבל עם כמה הבדלים משמעותיים. המגרש היה בעצם אזור של מים שבו היו שני סלים לכל שבט. בכל סיבוב 3 מתמודדים מכל שבט ניסו לקלוע את הכדור לאחד מהסלים של השבט היריב.  הקאץ' היה  - מי שמחזיק בכדור לא יכול לזוז כך שהדרך היחידה להעביר כדור זה במסירות. וכמובן שכמו תמיד, מותר לדחוף, לחטוף, להפיל למים. למען האמת הדבר היחיד שאסור היה לעשות שם זה להטביע (אחחח... איזה משחק מילים ).

לכאורה, המשחק היה תפור על אמסלם והנצחון של הוראקן נראה כמעט וודאי. ואכן, במשחקון הראשון אמסלם הצליח לחסום לא מעט נסיונות של קויופה לקלוע ואף הצליח להעביר את הכדור ללירון שקלעה את הנקודה הראשונה והעלתה את הוראקן לייתרון. אבל בשני המשחקונים הבאים אמסלם לא שיחק וקויופה הצליחו לנצח בהם. בראשון מביניהם רון שובל קלע את סל הנצחון ובשני, שהיה משחק בנות, טיטי היתה זו שקלעה (חשוב לציין גם שבשם הנקמה, הודא פיזזה על המגרש עם אנרגיה שלא ראינו כמותה אצלה עד היום). במשחקון האחרון אמסלם הפסיד מול רון שובל שהצליח להטעות אותו, להתחמק  מההפלה שלו ולזרוק את הכדור לכוכבי שקלע והביא לקויופה את הנצחון.

על בן זומבי ואבא עתידי?

בן יהב, הזומבי של שבט הוראקן סוף סוף יצא מהכלא שלו  ונדרש לבחור חבר שבט להתמודד מולו ואולי גם לקחת את הקול שלו. מה עושה בן יהב? בוחר את אחת הבחורות מתוך תקווה שתהיה משימה פיזית המבוססת על כוח או משקל (כמו שהיה עם רון שובל ומיטל דוהן)? חס וחלילה. במקום זה הוא בוחר להתמודד מול חבר השבט ש"בגד" בו ושככל הנראה טוב ממנו גם מבחינה שכלית וגם מבחינה פיזית. ואולי הוא בחר בעומר בגלל שהוא רצה לעוף משם אחרי שהוא נכלא כ 7 ימים בכלא ללא מחסה (ע"פ התביעה שלו עשו לו שם את המוות).

לשמחתו (או לצערו) של בן יהב המשימה  היא משימה כשרון שאינה דורשת יותר מדי כוח או שכל מה שאומר שהסיכוי שלו לנצח גדלו משמעותית. עומר ובן יהב התבקשו להחליק דיסקית על מפה מתוך מטרה להביא אותה הכי קרוב לנקודה מוגדרת. מי שהכי קרוב מקבל נקודה והראשון שמגיע ל 5 נקודות מנצח. לצערו (או לשמחתו) של בן יהב הוא הצליח לפספס גם את ההזדמנות הזאת ועומר ניצח אותו 5:1.

כנאום פרידה בן יהב סיפר לכולם בדמעות שהוא הגיע להישרדות וקיווה לזכות כדי להשתמש בכוח של הזכיה ולהיות אבא. את הקשר לא ממש הבנתי. אולי בגלל שעם כוח גדול מגיע אחריות גדולה? אולי הוא מתכוון שכשהוא יהיה "סלב" אנשים יזרקו עליו תינוקות? אולי כהרגלו אומר דברים לא קשורים בלי לחשוב עליהם? ואולי, רק אולי, הוא מדבר על הכסף של הזכיה (ולא על הכוח) ועל העלות הגבוהה של הליך פונדקאות בארץ ובעולם.

כך או כך, אני מאחל לבן יהב בהצלחה בדרך להיות אבא, ואני שמח שהדרך הזאת לא תופיע על מסך הטלוויזיה שלי כי... די נמאס לי ממנו. ומילה קטנה ל"רשת", אנא מכם, אני יודע שאתם אוהבים לצלם אנשים מתקלחים בוילת המודחים... תחסכו מאיתנו הפעם.

בן יהב נבט - רק בלי סצנות מקלחת

בקטנה

- במשימת הכדורסל התבקשו המתמודדים לצבוע את הגוף שלהם באמצעות צבעי גוף. אמסלם כתב על הגוף את המספר 8, טילטיל כתב את השמות של ילדיו ואשתו, רון שובל כתב את הטלפון להופעות ורוסלנה עשתה כמו טילטיל וכתבה על הגוף "יאן ואייל גולן" - שוט! (מספר שוטים מתחילת העונה - 13 ויש לי תחושה שפספסתי כמה).

- אני זוכר שכשהישרדות היתה בערוץ 10, בכל פעם שהיתה פרסומת בוטה כחלק מהתוכן, כמו שהיו בתוכניות האחרונות, הרשות השניה היתה עושה קולות של מתעניינת וקונסת בלי הבחנה. משום עכשיו לא שומעים מהם כלום. בחייאת, זה הגיע למצב שבו שומעים ברקע את אחת המתמודדות אומרת "תודה *שם המותג*" כשברור שזה הוכנס מאוחר יותר בעריכה. 

- שושן באופן חוזר ונשנה משכנע אנשים ללכת במקומו לבקתת המשא ומתן. ממה הוא חושש כל כך? אם הוא מצליח לשכנע אותם כל כך בקלות ללכת במקומו, אז הוא יצליח לשכנע אותם שכל מה שהוא יעשה שם זה הכי טוב שאפשר היה להשיג.

- דנה והודא מוגנות מהדחה בגלל המעבר. רק בשביל זה היה שווה כל הקטע של החלפת השבטים. ואנשים מתלוננים בפורומים על התערבות הפקה בעוד 3... 2... 1...

שווה ציטוט

"כוחות האופל השתלטו על השבט"
דנה ברגר בתפקיד יודה

"היא נתנה לי חיוך, אני נתתי לה חיוך, הולך להיות מעניין בבקתת ההתדיינות"
רון אלוף התבלבל בין האות ת' ל-ז' במילה האחרונה.

"את אבן אש", "אתה אבן דרך"
מושיק ודנה נותנים מטאפורות מעולם הסלעים (הבא בתור היה צריך להיות רון שובל כ-"אבן נגף" ואח"כ טיטי כ-"אבן חן").

"דנה לא ישנה ככה מהיום שהיא הגיעה"
אמסלם צודק, אבל לא באופן שהוא חושב.

"לירון זה הוכחה שיש פוקסים בחיים"
עומר - מפרגן

"גם ברווז עיוור לפעמים תופס גרגיר"
אמסלם על רון שובל רגע לפני שרון משפיט אותו בהטעיה שמעיפה אותו למים

דנה ברגר - אבן אש

ולסיום סיומת

מה שהראו לנו מהפרק הבא מנסה לרמוז לנו שטילטיל עומד להיות על הגריל. אני מניח שזה אומר שהוא ישרדו ובכלל יעמידו להדחה מישהו אחר - אני מהמר על ליסה.

השיר של רחלי בחושך, נגע והאיר .

בחושך העינים נעצמות

הידים את הכרית לופטות

שוכבת כעובר בבטן אימי

והשקט עוטף ליבי.

חלומות מציפים

דמויות, צלילים, צללים

עולים, יורדים, מושכים קורעים.

מכה, בוכה

איש לא שומע איש לא מושיט עזרה

התהום עמוקה

הדרך ארוכה

אפלה...

אנחנו מתפלאים, שבני ה-13 לוקחים סכין ודוקרים יהודים!

הם כל כך נתונים להשפעה וקיצוניים, שאנחנו לא צריכים להתפלא. אין להם ניסיון בחיים והם לא בעלי משפחות. פעם קראתי ספר, על המהפכה של מאו בסין, שבני ה-13 לקחו בה חלק נכבד. הם היו כל כך אכזריים למורים שלהם ולמבוגרים, שלא תאמינו! 

היום הם כבר לא ילדים ואסור להתייחס אליהם כך. 

הידעתם ש...?

הגבינה הצהובה, היא לבנה? (למה חשבנו, שמחלב יוצא מוצר צהוב?) שהזיתים השחורים, הם ירוקים שהושחרו? שרוב המאכלים שאנחנו אוכלים, הם צבועים או הוברקו? הלחם האחיד השחור, שהייתי נוגסת בו בסופר וחשבתי שהוא בריא, הוא בעצם לחם לבן צבוע? שהקורנפלקס שילדינו אוכלים, הוא צבוע?

ממה עשויים רוב הצבעים? מנפט! השאר, עשויים מפירות וירקות. הצבעים מסומנים באות E ואי אפשר לדעת, אם הם עשויים מנפט או מטבעי. אני ממליצה לתת לילדים פירות במקום "ביסילי", שעשוי מאיטריות מטוגנות ומצופים, אתם לא רוצים לדעת במה ו"במבה" שצבועה בצהוב (הכי גרוע).

אני מתפלאה, למה יש כל כך הרבה ילדים החולים בסרטן...! 

אקונומיקה

עליתי על משהו.

ביום שני, היו לי הרבה יתושות. ראיתי אותן מקפצות על הקיר (הן קיצרות רואי). גם אלי הן ניגשות לפי הריח וקודם הן נתקלות בראשי ואח"כ הן עוקצות.

נחזור ליום שני. ביקשתי לפני השינה, לשים אקונומיקה באסלה שלי וגם של הבנות. קודם חשבתי, שצריך לשים רק במים העומדים שבחדרי, כי הן מורידות את המים, הרבה פעמים ביום. רוזי שפכה שפע של החומר בשתי האסלות וצרב לי באף. בקשי נשמתי, אך היתושות נעלמו. אני לא יודעת, אם מהריח או מהאקונומיקה, באסלה של הבנות. בכל אופן, אי אפשר לשפוך כל כך הרבה, כי נמות לפני היתושות.

חדש

אני עושה תרגיל חדש בזרועות, עם סרט הגומי. אני אמורה להוריד את היד כלפי למטה. בפעמים הראשונות, היד לא הבינה מה אני רוצה ממנה, אח"כ זה הפך לרוטינה.

בהצלחה לזרוע!

שלום קוראים יקרים,

אתמול לא יכולתי לכתוב לכם כי הייתי עסוק ,אבל אני עכשיו גאה לספר  לכם שיש התקדמות משמעותית  בגמילה שלי ,עליה לא רק במדרגה אחד אלא ב-2 מדרגות

משלשום בשעה 5:00  בבוקר עד להיום הזה ,{כבר יותר מ30 שעות} אני לא נגעתי בכדור   פרקוסט  1 , ואפילו גם לא העזתי ולא עלה בראשי שנגעתי בחרא הזה.

אני מזה שמח וגאה יותר מתמיד .

כמו כן,אתמול הלכתי לרופא המשפחה שלי לחדש את המרשמים וחידשתי ,וגם הכדור אוסיקונטין ירדנו במינון  במקום 20 מ"ג ל15 מ"ג לפי התוכנית ואני עדין ממשיך לקחת קלונקס 0.5 מ"ג וגם קלונרייט 

בשעות המאחורות בלילה כדור 1 של שינה  של בונדרמין ,אני מוכרח להגיד לכם נכון שהכדורים האלה ממכרים אבל עוזרים,אבל אם לוקחים  אותם במינון הנכון ולא מגזימים כמו שעשיתי בפרקוסט לא מתמכרים אליהם.

לפי התוכנית הגמילה -בעוד חודש וקצת אני אמור להיות נקי מאופיאדים, התוכנית היא לרדת בכל 10 ימים ב5 מ"ג 

שאני נזכר שהייתי מכור לפרקוסט,אני צוחק ואני בהלם איך אני התנהגתי למשפחה שלי,לאחים שלי ,איך הייתי "בקריז"  שלא היה לי את הכדורים ורציתי שיהיה לי.

היום אני כבר לא זקוק להם!

הצלחתי להשיג כדורים שהם לא סמים ולא ממכרים לכאבי בטן שיש לי ,כל כאב בטן  שצץ לי ואני לא יכול לסבול אותו אני לוקח את הכדור הזה 

מכירים את הכדור SPASMALGIN?, זה כדור נגד עיוותים במערכת העיכול -בדיוק אותה בעיה שאני סובל{למרות שהרופא אסר עלי לקחת את זה ונזף עלי} אבל מה זה משנה לי אם זה לא סם ולא ממכר??!?

אךךך אני מזה  שמח וגאה והלוואי שלא אגע שבהם ושהן אשארו בארון ככה לכל החיים תמיד!!!!

אין דבר העומד לפני רצון   ואמרתי לכם שוב ושוב- שיש לי הרבה רצון להצליח והנה ההוכחות!

אנחנו מתקרבים לסוף חברים, בעוד חודש וקצת לא רק שלא יהיה תזכורת לפרקוסט אלא גם לאוסיקונטין !!!

המפגש הבא אצל הרופא שלי ב4.12.15 בעזרת השם בלי נדר

עד אז אעדכן אותם בכל יום מה חדש איתי 

אשמח לתגובות והערות בבלוג שלי

שלכם

רועי 

מילה בתוך מילה

המילים  מעסיקות אותי ומסקרנות  מאד

לקחת מילה אחת לחפש ולמצוא מה מסתתר בה

מה היא מכילה, ?

זה קסום כי בתוך מילים יש  עולם  ומלואו ,עולם מופלא וקסום

של מילים  נוספות, אחרות שאין קשר בין אחת לשניה

כמו המילה שח מט ,  השח ,הוא אדם פתוח ונוטה לשיחה עם הסביבה

איך הוא גר יחד עם המילה מט,

מילה עמומה, ללא חדות ללא ברק

הרי מי שמשחק שח הוא חד שכל ומבריק.  אז איך מסתדר עם מט?

ו יש  עוד מילים רבות עם כפל משמעות ועם מילים הפוכות ,

שגרות יחד והופכות למילה אחת מאוחדת, כמו משפחה

ומה אנחנו בני האדם, שונים זה מזה בצבע בגודל בדת ועוד

וקשה לנו להסתדר זה עם זה, עלינו ללמוד מן המילים.

אז מי לים בא לטבול ולהירגע,

שימו לב במילים יש את מילת השאלה וים

על המילה  לטבול יש בול טבוע

ובלהירגע, יש רגע, אני עסוקה עכשיו,

שאסיים נלך לטייל להר ואז ארשה לך לגעת בי.

אותי זה מרתק להיות עסוקה בלחפש משמעויות  ופרושים למילים בתוך מילים.

היו זמנים שהיינו תמימים,  ששרנו שירים נאיביים והאמנו בהם ובעצמנו באמונה שלמה 

אריק איינשטיין שר "אני ואתה נשנה את העולם"

ואני בעלומי האמנתי  לו, האמנתי שאצליח לשנות - ולו במעט - ואהפוך את העולם טוב יותר

האמנתי שאם כל האחד בפינתו הקטנה יעשה טוב, העולם יהפוך לטוב יותר

 וכאשר אריק איינשטיין ליטף אותי בקולו הרך, ליטפני עם המילים; לי ולך, לי ולך 

האמנתי, כן האמנתי שהעולם שייך לאהובי ולי, למעננו ההשמש זורחת ושוקעת

אבל אריק שיקר אותי - הונה אותי , כיזב לי

 ממש כמו שכתב נתן אלתרמון בספרו "שמחת עניים"

אני יודעת "כי שקר, כי שקר, כי שקר"

אני לא אשנה את העולם (ולו כהוא זה,) העולם כמינהגו נוהג

והשמש לא זורחת בשבילי

אריק שיקרת אותי אפילו כאשר זימרת: אימא אמא שלי - כי לי לא היתה אמא

ויתמותי כירסמה בי ביתר שאת

זכרתי שאין אשה שאוהבת אותי ומפנקת אותי

אריק הולכת אותי שולל ,סימאת את תבונתי, רימית את הציניות שלי,

הקהית את מרירותי בנועם קולך

מצחי אמנם עטור זהב שחור, אבל הוא לא מתחרז עם אור, הוא עונד חרוזי חושך...

ואפילו עתה כאשר רציתי לסיים את הרשומה בנימה אופטימית של "זהו שיר אחרי מלחמה" - איני יכולה לשיר שיר זה .

כי אריק אנחנו לא אחרי מלחמה, אנחנו בתוך בתוך מלחמה...    

מובאות מהשירים;

אני ואתה נשנה את העולם 

לי ולך לי ולך

אמא אמא אמא שלי

 עטור מצחך זהב שחור

זהו שיר אחרי מלחמה

אתמול חל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים
ספר הפרצוף מלא בסיפורי נשים שמנסות להסביר "שאחת לאחת" זאת לא סתם סיסמא. אין אישה שלא חוותה אלימות לפחות פעם בחייה כי אין אישה שלא הוטרדה מינית לפחות פעם בחייה.

הנושא מתחדד עוד יותר על רקע "פרשיית" רחלי רוטנר וינון מגע.
תקציר למי שלא חי במדינה בזאת. רחלי רוטנר האשימה את ינון מגל קבל עם ופייסבוק בזה שהוא לא רק דיבר איתה על אבריה "המוצנעים" הוא גם דן עליהם ועל מה שהיה עושה בהם ארוכות עם חבריו למשרד. ינון מגל הודה כי אמת דיברה  - ועדין קירות הפייסבוק מלאים בהכפשות - כלפי רוטנר כמובן - כאשר הטענה העיקרית היא - למה שתקה עד עכשיו?

ואני שואלת את עצמי - איך מצופה מאיתנו להתגונן, להתריע, להשמיע קולנו אם בסוף מעשה האשמה תתגלגל אלינו?
למה שלא נמשיך לקבור את עצמנו מבושה, לאכול את הלב, להסתובב עם טראומות? הכל טוב יותר מאשר למצוא את עצמך עולה על מוקד ב"כיכר הקיר"

למה היא שתקה?
כי שנים שהם אומרים לנו - תעשי לעצמך טובה - ושתקי! 
אז אנחנו שותקות!

התמזל מזלי לגדול בבית של אמא שלא יודעת לשים צנזורה על פיה.

המלכה האם - היא אשה בלי מערכת סינון - תמיד היתה. כילדה לא פעם מצאתי את עצמי מתפדחת עמוקות, כשדברה עלי עם חבריה או עם בני משפחתה, גרוע מזה שדברה עם החברים שלי, אבל הכי התפדחתי שהיתה מדברת איתי על דברים בעלי אופי... מיני... ומכיוון שאין לה מסננת שמעתי ממנה הכל... אבל ממש הכל.

על הרופא שהיה מאזין לריאות ללא תיווך סטטוסקופ, כי מי צריך סטטוסקופ שיש כאלה אוזניים משובחות ומצע נעים לחפון את הראש.

על בעל המתפרה שהשתמש בה כמודל כשהוא נוגע איפה שהוא רק יכול תוך כדי.

על מתחכך האוטובוס שפלט לה על השמלה האדומה וכמה נבהלה, ואיך הגיעה הביתה בוכיה, וגברת קטריבס השכנה, לקחה אותה אליה, נגבה לה את הדמעות  וכבסה לה את השמלה כדי שאמא שלה (סבתא שלי) חס וחלילה לא תדע.

על הנגיעות החיכוכים והמרפקים שעפו לכל עבר "בטעות" על רחבת הריקודים .

על היציאה ההיא למועדון שעל הים, כשאחד מהחברים של אחיה הציע לה לעשות סיבוב על החוף ותקף אותה - זה יכול היה להסתיים באונס אלמלא אחת הבנות קלטה מלמעלה מה קורה וכולם רצו למטה - רגע... חכו עד שתשמעו מה היתה הסיבה שלגבר אסור היה לתקוף אישה בשנות החמישים... רק כי היא בתולה. כנראה "בחורות שנותנות" היו בופה לכל דורש.

מה שהכי הטריף אותי בסיפורים של אמא ואלה רק מעטים מבינהם, שלמרות שידעה שהיא לא יזמה שום דבר מכל זה - היא תמיד נתנה לתוקפים הקלות על מעשיהם.

ד"ר כהן היה רופא זקן, אלה היו השיטות אז.
מושון? כולן ידעו שיש לו ידים ארוכות והוא אוהב לגעת, גם מרים אשתו ידעה ולא אמרה כלום - ברור שלא אמרתי כלום? אם הוא היה מפטר אותי מה היינו אוכלים?
אהה כן... ולא לשכוח את המשפטים נוסח אסור היה לי לעלות לאוטובוס בשעה כזאת. או ... אני כל כך אהבתי לרקוד  שלפעמים שכחתי לשמור על עצמי - וכמובן למה הייתי צריכה בכלל לרדת איתו לחוף? - ועוד, ועוד, ועוד...

כל הסיפורים האלה נחרטו על לוח ליבי ומכיוון שהייתי טום בוי ושטופה בקריאה  מהר מאוד עברתי לתכנן נקמות בסגנון: מה הייתי עושה אם הייתי שם - אחר כך עברתי לתכנון תוכניות של מה אני אעשה אם זה יקרה לי.  .... ואני בת - אז זה קרה לי ויותר מפעם אחת - כדי לא לחפור מחקתי לפחות חמש פסקאות כאן והשארתי אחת מייצגת שנמחקה לי מהזיכרון עד עצם כתיבת מילים האלה.

כשהייתי בת 12 הלכנו כל השכונה לבריכת בית צ'רנר, אני עטויית ביקיני הרגשתי שכולם מסתכלים בי, עד שהבנתי שמישהו באמת מסתכל בי. נער בן גילי ניגש אלי בהססנות  והציע לי להצטרף אליו ואל חבריו למשחק כדור מים - ואני (טום בוי כבר אמרתי) הצטרפתי בשמחה - תוך כדי משחק הרגשתי יד שחופנת לי את הציצי ומוחצת. את הסטירה שהוא חטף כל הבריכה שמעה. אני לעומת זאת שמעתי רק את דמי הגועש וראיתי את העיניים המבוהלות של אמא אז ליד הים.

כל המניפסט הזה למה?
לא, ממש לא כדי להשוויץ גם לא להראות שאפשר גם אחרת.
כל המניפסט הזה נועד להראות מה קורה כאשר קשר השתיקה נשבר.
כאשר את גדלה לתוך מציאות שבה נאמר לך מפורשות... כן נשים מוטרדות מינית כל הזמן. כאשר את מפנימה כי האשמה היא לא בך -  זה נעשה בסדר גמור להשמיע קול, להגיב, לבקש עזרה - כן גם להכניס סטירה.

בנות בבקשה

דברו, ספרו, שתפו, נטרלו את עצמכן ממשתיק הקול של הבושה - לפעמים צריך להסביר את המובן מאליו - שלא משנה אם מדובר בפגיעה מילולית או פיזית היא תמיד כרוכה בבושה, בכאב ובסבל של הקורבן.

אנחנו חייבות לשנן לבנותנו ולבנות בנותינו שזה אף פעם לא בגללן - ולא פחות חשוב והגדתם לבניכם שגופה של אישה, הוא שלה בלבד ואין לך מה לעשות שם אלא אם היא בוחרת בך ואומרת מפורשות שגופה עניינך .

שווה לשמוע את ההקדמה לשיר

נ.ב

לגברים נשואים שמטרידים נשים ומייללים על שיימינג -  בחייאת - קחו אחריות.
אם אתם בוחרים להתנהל כבבונים - קחו בחשבון שיום אחד תחליקו על קליפת הבננה ותחטפו ישר בפנים.

מריל סטריפ היא אחת מהשחקניות שאני שומרת לי כרגיעון. בכל פעם שאני חסרת שקט, או סתם עגמומית אני שולפת את אחד מסרטיה ומתענגת על משחקה הנפלא.

בשנה האחרונה הפציעה מריל סטריפ בשני סרטים יחסית חדשים. בכל אחד משקל  התפקיד שלה בסט אחר, אבל המשחק - המשחק תמיד נפלא:
אז הנה סקירה קטנה על האסיף האחרון.
 

 "אל תוך היער" (2014), במאי רוב מרשל

כש- Once Upon a Time עובר לברודווי

מבוסס על מחזמר מצליח באותו השם מאת סטיבן זונדהיים, המבוסס על סיפורי האחים גרים, שביים רוב מארשל.

כמו בסדרת הטלוויזיה Once Upon a Time - לאגדות אין גבולות הרי בסופו של דבר את כולם הביאו אלינו האחים גרים, וכולם חולקים מסר קרוב מספיק - אז למה שלא ניקח את כולם ונשזור מהם חבל עבה, שישמש - כמו שערה של רפונזל - סולם לצופה להמריא מעלה מעלה.

כמו כל האגדות גם זאת מתחילה ב"היה היה פעם כפר קטן" ובכפר חיו בנעם ובחסד אופה צעיר ואשתו היפה (ג'יימס קורדן ואמילי בלאנט) - שיותר מכל רוצים להקים משפחה. לאימתם מתברר להם כי מכשפה אכזרית (מריל סטריפ) הטילה קללה על משפחת האופה ולעולם לא יהיה להם פרי בטן. אך מכיוון שהיא זקוקה נואשות לרשימת רכיבים לשיקוי ואסור לה לגעת בהם - היא מציעה לזוג לפדות את הקללה בפרה לבנה, גלימה אדומה, שיער זהוב כתירס, ונעל זהב - מזהים את הרכיבים?   השניים משוטטים ביער ומחפשים את החפצים הדרושים, כשבדרך הם פוגשים את הדמויות מהאגדות שקורמות עור וגידים - ושוב כיפה אדומה (לילה קרונפורד) לא יכולה לעמוד בקסמו של הזאב - נו טוב, זה ג'וני דפ, נסלח לה . סינדרלה (אנה קנדריק) בורחת שוב ושוב מהנסיך - לא בגלל דד ליין, אלא בגלל חוסר הבטחון שלה בצ'רמינג ובהתאמה שביניהם. ג'ק (דניאל האנטיסטון), סוג של "יוסי ילד שלי מוצלח" מסתובב שבור לב בניסיון למכור את הפרה הלבנה שלו - חברתו היחידה - ומחליף אותה בחמשה אפוני פלא שמפרקים את העולם, ורפונזל (מקנזי מאוזי) שמאוהבת בנסיך שלה, כועסת על אמה - מריל סטריפ המכשפה, שכמובן "סוגרת אותה במגדל רק מאהבה", וחותכת את שערה לאות מחאה.

קסמו של הסרט הוא בשזירה היפה של הסיפורים ובאינטרפטציה הלא כל כך ילדותית שמועברת בהן - ולא פחות מכך, הביצוע המצויין. כל המשתתפים שעל הסט שרים נפלא, הדמויות נהדרות וניתן לחוש בקסמן... הבעיה, לטעמי, היא במוזיקה עצמה - שחסר לה עושר והיא לא מגוונת מספיק. אבל בשורה אחרונה - תענוג.

לחובבי מחזות זמר וסדרות על גבול האבסורד - 124 דקות של כייף.

ריקי והפלאש (2015), במאי: ג'ונתן דמי

ושוב מריל סטריפ בתפקיד ראשי, מפגינה את יכולותיה כזמרת - והפעם בכל הכוח כזמרת רוק - נראה כי היא ממש אוהבת את זה לשיר והיא עושה את זה טוב.

ריקי רונדזו היא זמרת רוק מזדקנת אשר עובדת כקופאית בסופר בימים ומופיעה  כלהקת הבית בברים חצי ריקים בלילות עם להקתה, הפלאש.
ריקי נטשה את בעלה ושלושת ילדיהם והלכה בעקבות חלומה לעשות מוזיקה מותירה מאחוריה מצבור כעסים לא פתורים.

בתם (מיימי גאמר - בתה במציאות) נקלעת למשבר נפשי עמוק בעקבות גירושיה. קווין קליין, הגרוש הנטוש, מזעיק את ריקי לסייע לה ולו להתמודד עם המשבר.
היא חוזרת לעולמה הישן ובדרכה האחרת הופכת קצת את עולמם המרובע. זה נראה עובד עד שרעייתו מורין, מו - ששימשה כאמם של הילדים מאז שריקי נטשה - חוזרת הביתה, מעוררת עימות ושולחת את ריקי חזרה אל חייה.

הסרט מתחיל כמו סרט קטן על עוד משפחה הרוסה ומערכות יחסים טעונות ומורכבות בין הורים לילדים - למען האמת, זה התחיל כל כך חלש שיורש הקצר נמלט לאחר עשר דקות - אבל אז קרה מהפך והמוזיקה התחילה לחלחל ולהרים את הסרט והפכה לכוכב הראשי. כן, אני יודעת איך זה נשמע - אבל הסרט הזה נשען על כישורי השירה של מריל יותר מאשר על כישורי המשחק שלה - המוזיקה היא זאת שמעיפה את הצופה, בעיקר בסצנת הסיום, וגורמת לו לשמוח ממש על שראה את הסרט.

מה אומר ומה אגיד - אני אהבתי ממש, בעיקר את ריקי ספרינגפילד בתפקיד בן זוגה של ריקי - כל כך אנושי, חם וכן, וחשוב מזה מדובר בחתיך 'מותאם גיל' ואפשר להנות ממראה עינינו מבלי להחשד בקוגריות  - וכמובן מריל, שאין מה לעשות אין עליה. 101 דקות ששווה לראות כשצר ואפור בלב.

אני מגיעה מהעבודה, צונחת על הספה בסלון, החתול מתמקם בין שקע הכתף לראש וזהו הסימן שהנה, אני אתפוס תנומה חזקה כאילו אין מחר. אחרי שעתיים שלוש אני מתעוררת באחת, רעננה כפרח גלדיולה איתן וזהו, הלך לי על הלילה.

אני מחליטה לרחוץ את הכלים בכיור, לחפוף את השיער, לעלעל בספר, ומה עוד? 

 אחח...`הפרודוקטיבי` ישר מביא לי אסוציאציה של "פרודוקטים" וככה אני מוצאת את עצמי אופה עוגיות באמצע הלילה למנצ`יז שהשתלט עלי, ועד שהן מוכנות, שותה ובולסת

ארוחת לילה האוספת צמיגים ומעבה מותניים לפילים.

היי חברים! השעה 3 בלילה ואני לא נרדמת! אז החלטתי להמשיך בסיפור העמק, מקווה לתגובות!

בפרק הזה יש גזע חדש שאני ואחי המצאנו שנקרא צוקונים. הצוקונים הם אנשים בעלי כנפי נשר לבנות גדולות על גבם, וחיים בצוקים  גבוהים.

אני כתבתי על נסיכה שממלכתה נשרפה ועל צוקון בשם נץ שמציל אותה ויחד הם עוברים הרפתקאות.

אז מקווה שזה מוסבר ויאללה  לפרק.

"יאס?"

"אמ?"

"הסיפור של העמק הולך לאט מידי"

"מה כוונתך אחות?"

"יש כול כך הרבה דמויות להכניס זה יקח שנים לספר לקוראים מה קורה"

"נו אז?" אמר יאס בודק תמונות מביכות של מומינטרול בחצאית.

"אז אני מאיצה דברים"

"את פשוט רוצה לספר כבר איך הצלחת להכניס את קאקאשי להריון"

"לא! הכוונה .. לא משנה..."

לייט ישבה לה בעצלתיים עם נץ אהובה הצוקון. שום דבר חדש לא היה בממלכה של הצוקונים והעינינם התגלגלו לאיטם. היא שמחה שהם הצליחו להביס את הקוסם הרשע

נננדוס ושהממלכה בטוחה וחזרה לתפקד. היא ונץ התחתנו והיא מצאה את עצמה די משועממת.

לפתע משום מקום צצה רעידת אדמה! הר הצוקונים החל לרעוד והתחיל להשאב לתוך האדמה!

צוקונים מסכנים ניסו לעוף אך כוח קסם משונה הצמיד אותם לאדמה.

"הצילו!" צעקו הצוקונים בעוד כל ההר נשאב כלא היה באדמה...

מומין אבא התיאש מלא לשמוע  כלום על האחים המפציצים שמצאו הזדמנות כל שבוע לפוצץ למומין אמא את המרק.

זה לא משנה כמה מלכודות הם עשו שום דבר לא עזר נגד האחים המשונים.

ואז משום מקום התחיל לצמוח הר מהאדמה.

"רגעעעעעעעעעעעעעעעעעעע"

"מה עכשיו?"

"אם את מכניסה את הצוקונים זה צריך להיות בסטייל!" אמר יאס.

נמלים ענקיות החלו לרוץ בעמק המומינים, אלפי אזרחים תמימים רצו הנה והנה כשבעקבותם נמלים עוקצניות. הר צמח במרחק והשפריץ לבה לכול מקום.

מה שכן הלבה לא הכאיבה וכמה מומינים ניצלו את זה  לשחיה חמימה.

הר הצוקונים שהיה בעולמו הקסום צמח מתוך האדמה ומומין אבא החליט לא לוותר ולבדוק מה קורה.

הוא תפס נמלה עוקצנית רכב על גבה ודהר אל עבר ההר....

המשך יבוא......

ישבתי איתי לשיחת ועידה. זה נחמד ככה לפעמים לסדר ת`עינינים. "יאללה...צאי קצת, תחזרי לחיים, נמאסת כבר!" שמעתי לי ומיד הכנתי תוכנית פעולה. נרשמתי לכל אתרי ההכרות, הפצתי ברבים

וברבות ש"אני על-זה", והחלטתי לתת ביסים גדולים בחיים שנשארו.

במקביל, ובלי לאבד אף שניה, הרחבתי את מחלקת הלנג`רי שלי, שרק בגאלרי -לה- פייט יש גדולה ממנה, וחידשתי אותה, באי אלו דגמים לוהטים. תשעים אחוז בשחור ומעט מאד בצבע גוף, לימים שממש

מתחשק לגוון. קניתי שני זוגות נעלי עקב שניתן להתאבד מהם "במידה ולא, ואתם יודעים..." וארבעה ליפסטיקים בצבעי אדום- עד- בורדו לוהט עם ברק שמנוני ובוהק. הזמנתי מסז` לשחרר את הגוף,

והלכתי לספא לחמם אותו.

קפצתי לספרית לסדר את הפרזורה ולצבוע אותה לשחור עורב מפתה ואפלולי,לחדש ימיה כקדם עד כמה שניתן- וניתן, ועברתי למחלקת מניקור ופדיקור להשלים את הלוק המתבקש, ובלית

ברירה השתקעתי,גם, בהליך פחות נעים עד כואב, "לשחי- שפם- מפשעות".

כשכמעט הייתי מוכנה יצאתי למסע

קניות מטורף, בו חידשתי את המלתחה בת שנות אלפיים,ו קניתי לי "טוטאל לוקים" שהם "טוטאל לוס-ט" לכל המתבונן בגיזרתי ששויפה לאחר הורדת עשרה קג` (!) הזרקתי בוטוקס

בשפתיים, וחומצה הילריונית בלחיים.

נהייתי דפנטלי מודל 54 אחרי אובר- אול.

החלפתי את הקטנוע של שנת 93, המתפרק למולקולות, לוספה שנת 2016 בצבע לבן חלומי. הודעתי לילדים שלא יגיעו בחודש הקרוב הביתה, אין ארוחות ואין ביקורי פתע "רק קפצתי לראות מה

יש במקרר..." הזמנתי חברת נקיון לשפשוף וקרצוף הדירה שעמלו עליה כאילו עברה שיפוץ ובנייה במשך שנתיים לפחות.

העלמתי ספרי עומק בפסיכולוגיה, ספרי שירה מלנכולית,המבאסים ת`נשמה ומי צריך אותם, ובמקומם פיזרתי מגזינים של "הום דקור", ירחונים עם אופנועים,וגם כמה חוברות קולנוע

שמלהיטים ת`אוירה . הזמנתי 90 ערוצים בחברת הכבלים, שהיתה מופתעת עד עומק נפשה שהנה

חזרתי אליה אחרי מספר שנות נטישה, והזמנתי חבילת ערוצי ספורט ואוכל, כמתבקש.

עכשיו, כשהכל מוכן, גם אני ערוכה לקבל את פני המלך הגברי, אלוף חיי העתידיים.

בגילי ,אני בהמתנה דרוכה שיהיה לפחות בן שבעים, מקריח ומכריס, ובמקרה הטוב עם כמה בדיחות לא מוכרות

בארסנל. סביר שהן תהיינה סקסיסטיות, שובניסטיות, ושישלח אותי למטבח להביא פיצוחים, להכין קפה, ולהיות יפה ומתפעלת כנדרש. אבל אני על זה. נושכת את הלשון הזבה מדם

ואיפוק. כולי אוזן לסיפורי גבורה מימי הצבא, והסברים פרשניים ל "מצב".

נראה לכם???

ועל הנחירות וגרגוריי הבוקר והקיטורים על כאב הגב והברכיים טרם נאמרה המילה האחרונה. ...

מה, אני מתאבדת שיעית? אני?

כולה פולנייה גאה, קרירה ומאובקת שנאחזת בציפרניים הגזורות, בחירות הנשית, מצביעה מר"ץ וממשיכה לחלום כי טוב.

שלום קוראים יקרים,

אובכן ניגש ישר לעיניין, כמו שאתם קוראים בכותרת ועודכנתם אתמול {למי שנכנס לבלוג בערב} וקרא בתגובות
מיום שני מ5:00 עד לעכשיו לא נגעתי  בכדור פרקוסט 1 וגם לא העזתי לחשוב לגעת בזה,

שמזכירים לי המשפחה,החברים או שאולים אותי אם שתיתי אני אומר להם שלא ,והם לא מאמינים

שלא יאמינו!!!,כי אני את האמת שלי יודע וגאה בי !

חברים יקרים אני  יותר מ- 85  שעות לא נגעתי  ו בא לי לגעת בכדור הזה וגם לא העזתי לחשוב לקחת את הכדור הזה,

סוף סוף אני אני מתחיל לחזור לחיי הנורמלים ,ואני יהיה  נקי 100% מהכדור הזה ומכל האופיאדים ומכל  הכדורים האחרים בעזרת השם בלי נדר!!!!

כמו שאומרים רואים את האור  בקצה במנהרה 

אני והמשפחה שלי מאוד שמחים ואני מאוד גאה בעצמי שלא נגעתי/שתיתי את הכדור הזה!

ואני יותר גאה בעצמי מאשר מהם 

הגיע הזמן לא? כמעט חודש

היו קצת מעידות ,אבל זה השתפר ונשאר עוד חודש לגמילה מכל הכדורים ביחד 

כמו שחשבתי  הבעיה עם הכאבים הייתה מלווה בהפרעות שינה שעד 5:00 בבוקר שלא  ישנתי, אני מקווה מאוד וגם מאמין שאני אגמל גם מהכדורים האלו 

wow איזה בשורות משמחות עבורי!!!!  

הגמילה מתחילה לעבוד חבר'ה 

כתבו לי תגובות חברים אל תהיו יבשיים, תפרגנו ואני אפרגן גם לכם 

וזכרו דבר אחד-אין דבר העומד לפני רצון!!!!!  

אם אתם רוצים משהו- אתם תצליחו

הנה שיר שעלה לי את מצב הרוח יותר-לחצו על הקישור  :)

אכתוב לכם בהמשך

שבת שלום ומבורכת

שלכם 

https://youtu.be/2cZo4VZ4dFc

רועי 

היום אני בת 31. אם מישהו שואל, אני בת 23, כן?

אני לא באמת מכחישה את הגיל שלי. אני לא מתגעגעת לגיל 23 באמת. בסה"כ היום אני אדם בוגר, שלם ובטוח הרבה יותר. בגיל 23 לא ידעתי מי אני בכלל. מה אני אוהבת, מה אני שונאת, את מי אני צריכה לידי ואת מי לא. ב-8 השנים שעברו מאז עברתי דרך שרק היום, במבט לאחור, אני יכולה להבין ולהעריך. אז כן, אני עדיין לבד, בפיגור של 5 שנים מהתכנית המקורית (חתונה וילד אחד לפחות בגיל 26) אבל היום אני גם מבינה שהייתי ילדה חולמנית עד לפני כמה שנים. וכשהתעוררתי, אולי זה היה מאוחר מידי אבל בחוץ יש שפע של סיבות למה אני עדיין לבד. לא, אני לא מסירה אחריות מעצמי. עד שנזכרתי שצריך באמת לחפש אהבה, גיליתי רצף של חלאות בזה אחר זה.

זה השלב שבו המגיבים והטוקבקיסטים ימהרו להגיב "את בטח בררנית", "את ממציאה תירוצים", "את בטח כונפה". אולי הכל נכון ואולי לא. כי הגברים שפגשתי בחיי הם הסיבה שהיום אני זהירה יותר, מתקשה יותר לבטוח וממהרת להסיק שגם הגבר שעומד מולי ומעמיד פנים שהוא מקשיב לי ומבין אותי, הוא חלאה כמו כל אלה שהיו לפניו. ולא, לא אגיד את זה בלי שום הוכחה.

הגבר הראשון שבו התאהבתי מיהר להגיד לי ש"אני לא יכולה להעמיד לגבר אף איבר" וזה שאחריו, הראשון שלי, ביקש להבהיר לי (יום למחרת!) שאני צריכה דיאטה. ארבע שנים ברחתי והתחמקתי אחרי המקרה הזה, כי הרגשתי שמנה ומגעילה. אבל גם כש"חזרתי לשוק", רזה יותר למי שתהה, נתקלתי בעוד ועוד תופעות טבע. גבר שאחרי שבועיים די אינטנסיביים פשוט קם והלך, בלי להגיד מילה. גבר שהיה מחזר ורומנטי ומשקיען עד שקיבל את מה שרצה ואז לא טרח אפילו לשלוח הודעה, אלא פשוט התאדה ביום שאחרי. גבר ששאל אותי בשיחה הראשונה על התנוחות המועדפות עליי, אחר שסיפר על הסטיות המיניות (שלא ראוי לציין במעמד הזה) וציפה שאזרום עם פטישים הזויים למדי, אחד שבמשך שלושה חודשים חיזר ופינק ואמר שהוא אוהב אבל כשזה נהיה קשה מידי פשוט חתך, בלי מילה, בלי הסבר, בלי שיהיה מסוגל לעמוד מולי ולהגיד "די, לא בא לי יותר. מיציתי."

יצאתי עם גבר דתי שהשווה אותי ל"חיילת לא מספיק טובה" כי אני שומרת כשרות ומקפידה על הלכות אבל לא שומרת שבת, עם גבר שבמשך עשרה ימים אחרי הדייט הראשון שלח הודעות (בלי להתקשר אפילו) שכולן היה סביב "אצלי או אצלך". יצאתי עם גבר שכשאמרתי לו אחרי דייט אחד שזה לא מתאים שלח לי הודעות נאצה, דרש החזר כספי על הדייט וקילל את החברים שלי באחד הפורומים כאן, בתפוז. 

אז יצאתי עם חלאות, בזה אחר זה. היה גבר אחד בלבד שגרם לי לחשוב שאולי יש תקווה, למרות שהקשר הזה נדון לכישלון מלכתחילה וסופו היה ברור, אבל גם אחרי חודשים של מילות אהבה, מתנות, רומנטיקה, שירים והבטחות שלעולם לא ינהג בי כפי שנהגו בי כל היתר, התנהג בדיוק כמוהם. ולמעשה היה גרוע יותר מהם, כי הבטיח שהוא אחר, כי כינה אותם "חבורת הזבל", כי היה קודם כל חבר נפש וידיד אמת, הרבה לפני שהיה משהו מעבר לזה. וכשלא התאים לו יותר, לא טרח לידע. ועד היום גם הוא לא מבין למה זה כואב לי, למה איבדתי את האמון באנשים, למה כשמישהו מביע עניין אני מיד מטילה ספק, למה אני בכלל מתכננת ליישם את "תכנית המגירה" ולהביא ילד לבד בעוד שנה, מקסימום שנתיים. זה אותו גבר שאמר שאם יש לו חרטה אחת, היא שלא עשינו ביחד ילד, שאני אשת החלומות שלו, הכי יפה וחכמה ומצחיקה וסקסית ומעניינת ובכלל - אישה שצריך להתחתן איתה ואישה שהוא מעריץ.

אני בת 31 ואני לבד ואם פעם חשבתי שזה בגלל שאני לא בסדר, שאולי אני עושה משהו לא נכון - אני מבינה היום, ממרומי גילי, שלא כל האשמה רק בי. שנים של דייטינג גרוע, של גברים נאלחים שחשבו שיש להם לגיטימציה לפגוע, להתעלם, להכאיב ולנהוג בי כאילו אני חפץ שאפשר להשליך מתי שבא להם. שנים של בכי, כאב לב ותחושת בדידות וריקנות בכל יולי מחדש, קצת יותר מאשר בכל שאר חודשי השנה. השנים האלה - בעיקר הגברים האלה - הם שבנו את החומה הענקית שעומדת לפניי עכשיו ומגינה עליי. אחד מהם הצליח לנפץ את החומה ולהיכנס פנימה רק כדי לגרום לי להבין שפשוט היו ליקויי אבטחה חמורים במבנה המקורי וצריך לבנות שוב, אולי עם חומר איטום טוב יותר ושמירה איכותית יותר. 

לכל הדודות המאחלות ולסבתא שלא מבינה למה אני עדיין לבד, ולכל אלה ששואלים "איך זה שבחורה כמוך עוד לא נתפסה" אני רוצה להגיד תודה, כי ברורה לי המחמאה וברור לי שאתם באמת תוהים הכצעקתה. אבל הנה התשובה. זה לא שלא רציתי. רציתי. התפללתי וייחלתי - לא לחתונה, כי אם לאהבה. לאדם שיקבל את השריטות שלי ויחלוק איתי את שלו. לאדם שיראה את עצמו צועד לצידי וייתן לי לצעוד לצידו. לא כשניים שמשלימים זה את זו, אלא כשני שלמים שצועדים ביחד, זה לצד זו. נתתי צ'אנסים גם כשלא הרגשתי שום דבר בדייט הראשון, גם כשהתמונה בפייסבוק לא "קלעה לטעם שלי" וגם כשאמרו לי "אבל יש לו לב זהב". נתתי צ'אנסים עשרות פעמים ונכוויתי. כמה פעמים תכניס את עצמך לתוך האש עד שתבין שהדרך היחידה להימנע מכוויות היא פשוט להתרחק ממנה?

קצת שכחתי מהבלוג כאן. אני אפרסם עכשיו סיכום של הרשימות שלי מגני קיו - ואם יש מישהו שעדין קורא כאן, ועדין מגיע מכאן אל הבלוג הראשי בוורדפרס - אנא, הגיבו וכתבו לי. 
אחרת - נראה לי שבאמת אפסיק לפרסם פה. 

 הגנים הבוטניים המלכותיים קיו - Kew Royal Botanical Gardens 

 החממה האלפינית בגני קיו

 סחלבים בגני קיו 

 הגנים הבוטניים בישראל (ובעיות התקציב) - עם תמונות מקיו

 חממת הנימפאות וטיילת הצמרות 

 זר פרחים 

 וזר פרחים נוסף 

ביולי האחרון הצטרפתי אל אלון ותומר מבנק הגנים במכון וולקני, לאיסוף זרעים מבריכות החורף המכונות "בריכות מחסני הרכבת בחדרה". 
מוזמנים לקרוא על הסיור, ועל הסיבה לכותרת העצובה לרשומה - בבלוג שלי. 

לבקשת כמה קוראות חשובות, אני אמשיך לפרסם כאן קישורים. בנוסף, הנה קישור לרשימה על מדריך הציפורים הנודדות החדש בסדרת "טבע ישראלי", שלא פרסמתי כאן. 

כולם מוזמנים!